pixabay קרדיט

יושבת מולי בחורה בשלהי גיל ה- 30. מכווצת כולה, עיניה אדומות, ספק בוכה ספק עייפה. אני שואלת לשלומה, והיא בהבזק של שניה מתחילה לקלל גבר אנונימי שעדיין אין לי מושג במי מדובר. במהלך האימון מסתבר כי היא בחרה להכניס לחייה גבר לא "פנוי עבורה". לדבריה הוא  "כבש" את ליבה. רוב הזמן גרם לה להעלות חיוך רחב על שפתיה, להתעוררות רגשית, להשתובב ולצחקק כילדה קטנה. בקיצור הבחורה התאהבה.

אני מאמינה לחלוטין שהוא גבר מקסים, בעל חוש הומור, ספונטני ורגיש כפי שהיא מתארת, אך המציאות חיה ונושמת, והוא אינו פנוי בשבילה לא רגשית ולא פיזית. היא יודעת זאת היטב, אך בוחרת לעצום עיניים, ולוותר על עצמה ולעצמה.

במהלך האימון אני מבחינה כי היא נמצאת בתוך בועת סבון. מסתובבת ב"עולם" שכולו טוב, עולם האהבה. אך בועה זאת הינה אשליה וחלום. כל ניסיון מצדי לנעוץ סיכה ולשחרר אותה, מיותר ואבוד לגמרי, לפחות בשלב הזה. אני מנסה בעדינות "להאיר" ו"להעיר" אותה בחזרה למציאות שבה היא מתכחשת לעובדה כי הגבר "שלה" נימצא במערכת יחסים אחרת ו"ליבו" נימצא אלפי קילומטרים ממנה.

קשר שכזה הינו הרסני ביותר עבורה. הוא מוביל אותה למצבי רוח משתנים בהתאם לכמות תשומת הלב שהצד השני מסוגל או רוצה לתת. היא חווה מה שניקרא "אפקט המטוטלת", פעם למעלה ובפעם למטה. ממש רכבת הרים בלונה פארק .

אני והיא יודעות שלחוות רגשות שלא נענים על ידי הצד השני לא פשוט בלשון המעטה. זה כואב, מדכא, מתסכל ומונע מאתנו מלהמשיך הלאה ולמצוא מערכת יחסים דואלית המקנה לנו ביטחון, אמון והערכה עצמית, אך מבחינתה עובדות ומציאות מתנהלים בזון אחר.

לצערי, לאהבה מסוג כזה יש הרבה צורות, אבל כולן מבוססות על אותו העיקרון של התאהבות ורגשות אהבה אמתיים כלפי אובייקט שאינו מסוגל או רוצה להיענות לרגשות אלו.

בהרבה מהמקרים שאני מאמנת, אני מוצאת כי על אף שהמאומנים שלי יודעים שהצד השני לא מעוניין או לא פנוי עבורם, הם ממשיכים להחזיק באהבה הזאת ולהתעלם מהמציאות הקשה. נשאלת השאלה איך ולמה זה קורה?. יש שיגידו שזה עקב הקושי להיפרד מאותה הפנטזיה של התאהבות במושא בלתי מושג, ויש הטוענים כי הדבר נובע מחסכים משמעותיים בילדות, שהאדם מנסה לפתור על ידי "השגה" של אהבה בלתי אפשרית.

כולנו מסכימים שאהבה הינה דבר נפלא וחיוני לחיינו, בעזרתה אנו רואים את החלק היפה של החיים. נוכחותה בחיינו מטעינה אותנו באנרגיה בלתי ניתנת לתיאור. אך חשוב להפנות תשומת לב לשאלה האם מושא אהבתינו נגיש ופנוי לנו כפי שאנחנו אליו. האם ההתאהבות הינה דו צדדית או חד צדדית. המרכיב אולי הכי חשוב באהבה או לפחות בכזו שהיא חיובית ובריאה היא הדדיות!.

מכירה המון אנשים שוויתרו על ההדדיות באהבה בשל החוסר יכולת להרפות ולשחרר. כל כולם מופנים רק כדי להמשיך ולהרגיש בליבם את תחושת "ההתעוררות לחיים" אך מצד שני ויתרו על זכותם להיות נאהבים בחזרה כלומר, וויתרו על עצמם לחלוטין.

כלים להתמודדות במצב שכזה:

  1. 1. אהבה, הערכה וקבלה עצמית- כלי חשוב ביותר. התרגלנו לחשוב על עצמנו שאנחנו לא מסוגלים ליצור אינטימיות או שאנחנו לא טובים מספיק כדי שיאהבו אותנו. יש לברר ולחזק את האהבה, הקבלה והערכה העצמית שלנו. אהבה עצמיתהיא מצב שבו אנו מכירים את היכולת שלנו, ובמקביל מכירים את המגבלות שלנו, ואנו שמחים בחלקנו. איננו תלויים באחרים שיאהבו אותנו. עלינו לאהוב את עצמינו קודם.
  2. 2. התרחקות-לא פשוט אך יש וחייב לצמצמם את המגע עם הצד השני. אין סיבה להיפגש ביחד, לדבר או אפילו להסתמס בימינו יש להימנע גם לקשר ברשתות החברתיות. וכן, זה מפתה כי תמיד יש ציפייה שאולי אם תפגשו או תדברו עוד פעם אחת הוא לפתע יפתח אליכם רגשות, אך אם זה לא קרה עד עכשיו זה בטח גם לא יקרה.
  3. 3. לחדש ולרענן את האופטימיות- כל סוף הוא התחלה חדשה. אמור לעצמך: "עבר יקר, תודה לך על כל הלקחים שלימדת אותי. עתיד יקר, אני מוכן!" כי התחלות חדשות מגיעות בדיוק בזמנים שחשבנו שהם הסוף.

לסיום, ענייני הלב והרגש זקוקים לתשומת לב גדולה. אל לנו להזניח את ולהקל ראש ברגשותינו. יש להיות מודעים לרגש בחיינו ולבקש תמיכה וסיוע בכל זמן שאתם זקוקים להכוונה.

זכרו, לכולם יש את הזכות להיות אוהבים ונאהבים.

 

לכל שאלה/ייעוץ/הכוונה אשמח לענות

[email protected]

חגית כהן- מנטורית לצמיחה