.

נתחיל בסיפור ההצלחה הגדולה של נתניהו, שלנוכח כוחות האופל המזנבים בו מיומו הראשון כראש ממשלה שיעורה גדול עוד יותר.

נתניהו הוא מנהיג מכונן שכמותו לא קם לישראל מאז בן-גוריון. הוא מעצב חזון חדש למדינת ישראל. את סיפורם התם של הראשונים על 'ישראל הקטנה והיפה' הוא המיר באתגר החדש של פיתוח 'עוצמה לאומית'. וישראל מהווה כיום גורם אזורי רב-כוח ורב השפעה, אשר במובנים רבים ביכולתה להכתיב לשכנותיה את רצונותיה הלגיטימיים ולממש בכך את האינטרסים החיוניים לקיומה ולשגשוגה לאורך דורות. ומצבנו האסטרטגי מעולם לא היה טוב יותר.

את ההתקשקשות הריקה, העקרה והחולנית, שמאפיינת את השמאל בישראל ואת 'השבט הלבן' בקרבה, על ערכים ואידאולוגיות, הוא המיר בקריאה נועזת ונוכחה של המציאות. ובהבנה שרק החזקים והחכמים שורדים בחבל הארץ המשוגע הזה.

הוא הבין שהקמת מדינת ננס פלשתינית עויינת בתוכנו איננה הבטחה לשלום אלא להתאבדות עצמית. ושאנו נמצאים בנקודת זמן היסטורית המאפשרת למדינת ישראל לקבע את הירדן כגבולה המזרחי ולספח את בקעת הירדן ושטחי C למדינת ישראל.

ואת הרוח הילדותית, המתפנקת וחסרת האחריות הלאומית של חזית 'רק לא נתניהו' הוא המיר בתובנה היסודית שלא מתפקידה וגם לא ביכולתה של מדינת ישראל לפתור את כל בעיות העולם. הערבים אינם מסכנים. הם משופעים במשאבי טבע וסביבה ושטחי ענק עומדים לרשותם. והסיפור הפלשתיני חייב להיפתר במסגרת ארצותיהם הנרחבות - בעיקר ירדן ומצרים. גם להן אחריות.

ועל אף הבעיות והקשיים הפוליטיים, בימיו של נתניהו ישראל פורחת ומשגשגת בכל התחומים. בחוק הלאום שחוקק הוא עיגן את זכותנו הלאומית על הארץ הזו. ומול סחף האוניברסליות שמאפיין את השמאל הוא תיעדף את הערכים הפרטיקולריים שלנו כיהודים. הכרת ממשל טראמפ ברמת הגולן כחלק ממדינת ישראל עומדת כמובן לזכותו. ומעל לכל ריבונותנו בירושלים.

רק זה לבד מקנה לאיש המיוחד הזה זכויות היסטוריות. וכגודל הצלחתו של נתניהו הלכה והתעצמה ההתנגדות אליו, תופעה שהחלה בכך שהוא נתפס על-ידי האליטות והממסדים של המדינה כ"לא משלנו". לא מבית ספרנו. מבחינתם, הסיטואציה היא מצב של תמיהה: "כיצד הוא עקף אותנו בסיבוב ועשה לכולנו בית-ספר של מנהיגות ומשילות. הרי אנו כולנו אליטות נשגבות ונבחרות מעם. אנחנו אדוני הארץ הזו. ומי הפשפש הזה נתניהו שהתעלה ועלה כך על כולנו?!".

מכאן ואילך מתחולל לנגד עינינו מזה שנים קמפיין אדיר של דה-לגיטימציה נגד האיש המיוחד הזה, נתניהו, והפיכתו לסמל הרוע הקוסמי. לשטן. לדמון. ומבול של דברי הבל מוטחים בו. וכל הארסנל הידוע של השמאל וקואליציית 'רק לא נתניהו' נורה כבליסטראות מפיהם. איך נפלו גיבורים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כיצד המתיימרים להיות אליטות מתנהלים בבורות ובבריונות אין-קץ. במאמריי אני מבקש להזים את הטקסטים והרעיונות הנלוזים שלהם, ולתאר חולשותיהם וכשליהם. ובמיוחד אני מבקש להדגיש ולהפנות את תשומת הלב לתופעה החולנית המלווה את החבורה הזו: התקשקשות ריקה ועקרה על עקרונות וערכים, תוך התעלמות מוחלטת מדיון ענייני ולגופם של הדברים אל מול פני המציאות.

ומסע שנאה, שקרים וצביעות זה, איך לא, מסתיים בנסיון, אכן, להפיכה שלטונית. את כשלונם בקרב על דעת הציבור המירה כנופיה זו בהפיכת המדינה לאובייקט סגידה ('פֵטיש') - בחזקת היא הריבון וכולנו נתיניה. ובעזות מצח וללא כחל וסרק, מתוככי מצודות הכוח והשליטה שלהם, עלו כבולדוזרים על הדמוקרטיה וריבונותנו שלנו כמי שמרכיבים את העם. ובראש מצעד הגאווה הזה צועדים ממסדי המדינה, גנרלים, אליטות מנוונות והמערכת המשפטית כולה. זו בשורת האמת הבוקעת מפיהם.

אני לא הייתי ממהר להלבישם בחליפות ובעניבות, להושיבם באולפני הטלוויזיה ואף בכנסת ישראל, ולהעניק להם לגיטימציה. מי אתם הקושרים שתוכיחו אותנו ותאשימו את נתניהו בעבירות, בעוד אתם גדולי העבריינים. הקשקשנים האלה על ערכים ואידאולוגיות הם הראשונים להפרם. ובדרך לקפד את ראשו של נתניהו הכול כשר ומותר. המטרה מקדשת את האמצעים. והנה לכולנו תמונת המוסר הכפול שלהם.

את קמפיין הבחירות של המחנה הלאומי בראשות 'הליכוד' ונתניהו יש, אם כן, להוליך בשני ראשים עיקריים: 1) הדגשת הצלחותיו הגדולות של נתניהו; 2) חשיפת הצביעות, הצדקנות, ההתחסדות והבלופים של קואליציית 'רק לא נתניהו', והצגתם כקושרים המבצעים הפיכה שלטונית - ולא כמי שבאים להציל את המדינה.

עלינו לזעום זעם אינטלקטואלי גדול לנוכח הטיפשות הדורית שלנו ותהליכי ההרס והחורבן שמביאים עלינו האליטות המנוונות של המדינה וממסדיה.