דויד. מלך

                                                                                   

בשבוע שעבר פורסם ברשתות החברתיות פוסט מזוייף מטעמו של אברי גלעד, כביכול, בו המסר הכללי היה משהו כמו: אם יש לי ראש ממשלה איכותי, חכם, אמיץ, שקול ומוצלח ואחראי – אין לי בעיה עם הדחפים והצרכים הנהתניים שלו, שמאפשרים לו לתפקד ברמה הגבוהה הזו, ושומרים עליו במירוץ התפקוד הבלתי אפשרי בו הוא נתון מבוקר עד בוקר.

גלעד מיהר להודיע כי המדובר בפוסט מזוייף, וכי הוא לא כתב את הדברים וגם אינו חושב כך ואינו מאמין בגישה הזו, על אף שבשנים האחרונות שינה את תפיסתו הפוליטית והפך משמאלן מוביל לימני מתון.

קטונתי מלהשוות עצמי אל אברי (על אף שאנו מיודדים), אולם אני בהחלט מבקש לשאת פה בגאון את דעתי באשר לכל החוכא והאטלולא המתרחשת בעניינו של נתניהו, במירוץ השדים המטורף של מי שמבקשים את ראשו בסוף מסלול מרתון ההשמצות וההשחרות.

וכך כבר פרסמתי עם פרוץ מהומת העולמים של צמאי הדם:

ולפעמים סיגר הוא רק סיגר

אני רק שאלה: תגידו, דוד המלך, שלמה המלך, משה רבנו, אברהם אבינו, וגם להבדיל - ישו, מוחמד, הדלאי למה, ואפילו בודהה בכבודו ובעצמו, מנהיגים מיתולוגיים, אבות האומה ואומות אחרות, למישהו מהם הייתה אג'נדה? תכנית? הצעה? חזון? יושרה? משהו?

לא. כי מנהיג לא צריך את כל אלה. מנהיג צריך כריזמה! מנהיג צריך אומץ! מנהיג צריך שיקול דעת! מנהיג צריך אחריות!

מנהיג לא מסמל בהכרח יושר - הרי בתחבולות הוא עושה לו מלחמות. סאן צו, אסטרטג הפוליטיקה והמלחמה הגדול מכולם, אמר בבירור: "מפקד - משמע מידות של חוכמה, של עין טובה, של אומץ ושל הקפדה". אף מילה על צניעות וענווה.

אני חושב שמנהיג ממש לא יכול להיות צנוע ועניו. גם לא טוב שיהיה כזה, כי האנרגיות שהוא זקוק להן לא מגיעות מלחם צר ומים לחץ.

מנהיג לא אמור לסמן התנהלות ראויה לפי הספרים והקודים החברתיים המקובלים. הוא אינו זקוק לתעודת-יושר מהמשטרה הכנענית או מפילוסוף העת, וגם לא לאישור 'עוסק מורשה', זעיר, פטור, ולא על ניהול ספרים וניכוי מס במקור ומתן בסתר. לא שלא היה נחמד לוּ נשא עמו גם חלק מאלה - אבל הוא לא נדרש להם, זו לא מהותו.

הוא לא זקוק לאישור או להכרה של ממסדים - אלא פורץ דרכם.

אינו משרך דרכו בינות לציבורים ולארגונים בהם נדרש לטפס במעלה הסולם, תוך מעבר מכשולים. הוא צולח אותם - כי הם שם, מסלולו בהיר ופנוי, וכל המכשולים זזים הצידה, נבקעים כמו ים- סוף בדרכם של בני-ישראל.

מנהיג נדרש לנגיעה של ברכה ממי וממה שלא יהיה שמנהל עבורנו את העולם בו אנו חיים.

אנשי דת ואמונה יאמרו עליו שהשכינה נגעה בו, אנשי-מדע יתלו את ייחודו בגנים מושבחים, אנשי-רוח יאמרו כי הוא ניחן בניצוץ מולד של גאונות.

ואנו, עלינו לומר ולהכיר בבירור באלמנט היחיד הנדרש, המרכיב את אישיותו של מנהיג: כריזמה. ואותה לא ניתן לרכוש, היא מוּלֶדת. לא ניתן להתאמן בה - היא מתפתחת לבדה, מכוח הטבע, וגם אם לא נכיר בה - היא לא תחדל, ותוליך את הניחן בה אל המחוזות בהם הוא חפץ.

ותכונתו זו של המנהיג, היא לב העניין, ולא זוטות, לא סיגרים ולא שמפניה. ויש, רבותיי, כן, יש והמנהיג נדרש לשמפניה, או לסיגרים, יש והוא נזקק למנוחה, ויש שדרושים לו הדרה וגאון וכבוד וכיבודים. וכל אלה, תפקידם אחד - לספק את האנרגיה הנדרשת לקיומה של הכריזמה.

בזכות הכריזמה הוליך משה את ישראל מעבדות לחירות, בזכות כריזמה הביאם אל הארץ המובטחת. בדרך הטיל ספק באלוהיו, הכשיל את אחיו, אהרון, וחיסלו פוליטית, חברתית וציבורית, והבאיש את ריחו בעיני העם, שבר את לוחות הברית, ואם יורשה לי - סביר שלא טמן ידו בצלחת בשנות המסע, וזכה ליהנות מרכותן ומנכונותן של בנות ישראל לארח לו לחברה. אבל הוא הביאנו אל הארץ המובטחת. מה לעשות, במבחן התוצאה - לא כשל.

דוד המלך, זה הנחשב לקדוש מכל, מי שלקח עבורנו, כך לפחות מספרים, את הארץ והקים את ממלכת ישראל על חורבות ממלכת יהודה הקטנה והנכחדת - לקח על הדרך את בת-שבע, אשת אוריה, ורצח את בעלה. והנה אנו סוגדים לו כמנהיג, כמשיח.

ועל תאוות הבצע והבשרים של שלמה המלך כבר סופר, אבל היי, רק בזכות הכריזמה לא נחצה שם תינוק לשניים.

שמפניה וסיגרים? מה חשיבותם וערכם לעומת המנהיגות המזוקקת המגולמת בכריזמה, שהביאה את כולנו עד הלום.

ולכן, בבואנו לדון בשיגיונות המנהיג, עלינו להביא בחשבון את הדבר ששיגיונות אלה מתחזקים: מנהיגות, הובלה, קיום, חיים.

וכמאמרו של זיגמונד פרויד - "לפעמים סיגר הוא רק סיגר". ואת זה אמר מי שבנה את משנתו כולה דווקא על הקביעה הנחרצת שסיגר איננו רק סיגר. אז אולי כדאי שנבין, שלעתים שמפניה וסיגרים, הם רק... שמפניה וסיגרים.