setImageBanner('88fed2db-5a4e-42b2-8e38-5bc2330b2d2f','/dyncontent/2017/12/12/20467d86-4612-49fd-a8e8-466494a1b637.gif',3015,'',510,80,false,33021);

ענת, למה בעילום שם?

"אני מתמודדת עם מחלה שיש לה סטיגמות חברתיות מאד קשות, בכלל כל עולם מחלות הנפש גדוש בדעות קדומות. כשגילו שההפרעות שחוויתי אינן נוירולוגיות אלא נפשיות, לי עצמי היה קשה לקבל את הגזרה ולא היה לי את האומץ להתחיל טיפול פסיכיאטרי.

הסיבה העיקרית לעילום השם הם ילדיי המקסימים, שאיני רוצה שיקטלגו אותם כילדים של אמא חולה. כמובן שיידעתי בדיסקרטיות את הגננות והמורות לאורך כל הדרך".

את מספרת על התופעות הראשונות. איך הכל התחיל? "מילדות היו לי מצבים בהם חוויתי דיכאון - לעיתים התקפי זעם ולעיתים עודף מצב רוח טוב. אפילו ביקשתי מאמי שתיקח אותי לבדיקה רפואית אצל הנוירולוג לבדוק מדוע איני מתפקדת ככל הילדים, והבדיקות הראו שהכל תקין כמובן.

כשנקלטתי להריון עם בתי הבכורה וחוויתי לחצים של הריון ראשון, התחלתי ליפול פיזית ברחוב ובבית מספר רב של פעמים - עד שהפסקתי לצאת מהבית למשך כשנה. כמובן שלא יכולתי לתפקד כאמא במצב הזה.

לאחר שנה של טיפול תרופתי ונפשי התחלתי ללכת עם מקל בכל יום קצת יותר, עד שחזרתי לעצמי. המצב הכלכלי בבית היה קשה מכיוון שלא עבדתי והרבה כספים הוצאו על טיפולים, מה גם שהביטוח הלאומי לא אישר לי אחוזי נכות לקבלת תשלום.

בעקבות המצב יצאתי לעבודה, חצי-משרה, עם תינוקת בת שנה. העבודה לא עשתה לי טוב כי עוד לא הייתי מוכנה לחשיפה וללחץ, ומצבי התדרדר, שריתי בדיכאון. בעלי עשה הכל כדי לעזור בבית ואף יצא לחלק עיתונים בלילות מעבר לעבודתו הרגילה".

מדוע לא קיבלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי?

"התחום הנפשי בביטוח הלאומי הוא אפור. המנגנון דורש לראות אשפוזים בבית חולים לבריאות הנפש, אך אני טופלתי בקופת החולים ובאופן פרטי, מכיוון שרציתי להיות שותפה בגידול הילדה. הייתי חייבת להיות פיזית בבית ולנסות לתפקד".

וכיום איך את מתמודדת?

"כיום אני עובדת באותו מקום מזה שש שנים ומתפקדת בקהילה. אני ממשיכה בטיפולים כפעמיים בשבוע ומגדלת שני ילדים מקסימים.

.

לפני כ-5 שנים בעלי ביקש ילד נוסף למרות המצב, והבטיח לטפל בו במלוא מובן המילה. עברנו לגור בקרבת אמי ביבנה וגם היא עזרה בחינוך ובגידול הילדים. כיום אני מתפקדת כמעט ככל האימהות, אם לילדים טובים, מכילים ומוכשרים, שהיו צמאים לאמא בבית וכשבהדרגה התחלתי לתפקד הם פרחו במסגרות החינוכיות שלהם".

יש לך מסר למתמודדים נוספים?

"כן - לא להרים ידיים. אפשר לחיות עם המחלה, אמנם אורך זמן רב להשתקם ולהסתגל, אך התמורה של לשוב למעגל העבודה והתפקוד המשפחתי והחברתי - שווה כל רגע. אני ראיתי את המשבר כדבר שחישל אותי, גרם לי להעריך את החיים, להעריך כל רגע שאני זוכה להיות עם ילדיי.

ויש לי גם מסר לבריאים: מחלת נפש היא ככל המחלות. אדם הסובל ממחלת נפש או ממצוקה פסיכולוגית הוא בסך הכל אדם הסובל ממצב רפואי ככל מחלה אחרת. הכאב הנפשי הוא כמו כל כאב אחר. ויש לו תרופה וטיפול. אם הסביבה שלי לא הייתה תומכת, אני מאמינה שלא הייתי מצליחה להיות עצמי כיום".

הפרעה דו-קוטבית (אנגלית: Bipolar Disorder), הידועה גם בשם מאניה דֶפרסיה (manic depression), היא הפרעה נפשית המתאפיינת בגלים (אפיזודות) של שינויים - לעיתים קיצוניים מאד - במצב הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות.

אבחנה של הפרעה דו-קוטבית מתבססת על הערכה קלינית וניתנת על-ידי פסיכיאטר. מקובל לקבוע את האבחנה על בסיס הקריטריונים האבחנתיים המופיעים ב-DSM 5 – ספר האבחנות הפסיכולוגיות האמריקני, המשמש כ'תנ"ך' של מחלות הנפש ומתעדכן מדי שנה.

ההתחלה היא על פי רוב בשני גלים חוזרים לפחות, בהם ניכרת הפרעה חמורה במצב הרוח, שביטויה העיקרי הוא בדיכאון, במאניה, או בשניהם גם יחד.

בסוג זה של הפרעה דו-קוטבית יש הבדל בין נשים וגברים מבחינת מהלך ההפרעה ואופן תחילתה: אצל נשים תתפתח לרוב אפיזודה דיכאונית. אצל גברים לעומת זאת תתפתח אפיזודה מאנית. התחלת הופעת התסמינים היא חדה וחריפה.

הגל החריף קצר בדרך כלל. עם טיפול תרופתי מתאים הוא מסתיים ברוב המקרים כעבור ימים ספורים. ללא טיפול הוא עלול להמשך זמן רב יותר. הגל הדיכאוני בדפוס הפרעה זה מתחיל בדרך כלל בהדרגה ויכול להמשך לאורך שבועות. הוא עלול להיות מלווה בחרדה (לרבות סימני חרדה גופניים כמו זיעה קרה, קצב לב מוגבר וכדומה), בפוביות ועוד.

.

ההפרעה מתחילה בגיל ההתבגרות או במהלך העשור השלישי לחיים. כאשר ההפרעה מתונה, עשויים אנשים במצב של היפומאניה להיות יצירתיים באופן מיוחד.

לאורך שנה אחת 0.6% מהאוכלוסייה הכללית יפתחו את ההפרעה. על-פי סקר הבריאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור הופעת ההפרעה הדו-קוטבית בישראל עומד על 0.5%-0.7% לאורך החיים).

מהמוסד לביטוח לאומי נמסר: "המוסד לביטוח לאומי מכיר במקרים רבים באנשים המתקשים להתפרנס בעקבות הפרעה פסיכיאטרית, כנכים לכל דבר ועניין. עם זאת, חשוב להבין כי עצם קבלת האבחנה הפסיכיאטרית בדבר ההפרעה הדו-קוטבית, לא מזכה את המבוטח באחוזי נכות באופן אוטומטי.

על-מנת שאדם הסובל מהפרעה דו-קוטבית יקבל את ההכרה בנכותו הנפשית, עליו לעבור הערכה הן על-ידי פסיכולוג או עובד סוציאלי והן על-ידי פסיכיאטר. מומלץ במיוחד לפנות לפסיכיאטר העוסק בהערכה של נכות נפשית, על-מנת שהאבחנה תכלול התייחסות והערכה מדויקת בנוגע למגבלות התפקודיות מהן סובל המבוטח.

בדרך-כלל המוסד לביטוח לאומי דורש שאת האבחנה יכתוב פסיכיאטר מטעם קופת החולים בה חבר המבוטח, אך בהחלט ניתן לחזק את האבחנה באמצעות דיאגנוזה שנכתבה על-ידי פסיכיאטר פרטי.

הקיצבה ניתנת למבוטחים הסובלים מנכות בשיעור של 40% לפחות. אם מדובר ב-90% נכות, הרי שהמבוטח מקבל פטור מלא מתשלום מס-הכנסה".