הבחור שהתקשר לקיין היה בעל מבטא רוסי כבד, ובשיחה הקצרה שניהלו השניים, ביקש לעשות פוליגרף לאשתו. כאשר שאל החוקר "האם אשתך מסכימה?", ענה הבחור "כן, אני לא מכריח אותה". לאחר שסיכמו יום לבדיקה, ביקש הלקוח לערוך אותה בשעות הלילה כאשר אין אף אדם בסביבה. קיין הגיע למשרדו ביום הבדיקה בשעת לילה מאוחרת, הכין את המכונה, פרש את החוטים וחיכה לזוג. חיכה וחיכה ואף אחד לא הגיע. ניסה החוקר להתקשר ואין קול ואין עונה, סבלנותו פקעה והוא החליט לשוב לביתו. כאשר חזר הביתה ניסה שוב להתקשר לבחור ו..אַין.

שבוע לאחר מכן צלצל מכשיר הטלפון של החוקר, מהצד השני הלקוח הנעלם, "שלום זה אני, מצטער לא יכולתי לבוא", אמר ובמבטא כבד הסביר שלא הסתדר לו וביקש להגיע שוב עם אשתו לבדיקה. בשעה 8 בערב ביום המפגש הגיע החוקר למשרדו, פתח את האינסטרומנטים וחיכה. הבחור לא בא! ניסה להתקשר – הבחור לא ענה! הרושם היה שניתק את הטלפון. החוקר שכבר חשש כי מנסים לתעתע בו או להתנקם בו בדרך מקורית, החליט לשוב לביתו ולבדוק את העניין לעומק ברגע שיצוץ בפעם הבאה.

חודש לאחר מכן שוב התקשר אותו בחור, אלא שהפעם ביקש להיפגש ביחידות ללא אשתו. שמח החוקר שהבחור סוף סוף רוצה לבוא ולפגוש אותו ביחידות, אך לא שכח את הפעמים האחרות שלא הגיע ועל כן אמר: "רק שתדע שאם אתה לא בא הפעם, תזהר, מזמן לא הפעלתי מטען לחיסול ממוקד... ואני מתגעגע לימים...". לאחר האיום קיווה החוקר כי הפעם זה יגיע והשניים קבעו לשעה 8 בערב. נראה שהאיום עבד משום שהבחור עמד בדום מתוח ליד הדלת בשעה 8 כפי שקבעו. הבחור, צעיר בשנות השלושים לחייו התיישב במשרד והתנצל בפני החוקר על הפעמים שנבצר ממנו להגיע על אף שקבעו. "מה קרה שהגעת לבד? האישה לא הסכימה לבוא?", שאל החוקר. "לא", השיב החוקר, "עשינו בדיקה במכון אחר", אמר והוציא את טופס הבדיקה. תוך כדי מסירת הטופס לקיין סיפר הצעיר את סיפורו, "אני תושב יבנה, מהנדס במקצועי, נשוי כבר חצי שנה ועובד באזור ת"א. אשתי מבוגרת ממני בשנה בערך ועובדת בתחום הקוסמטיקה באזור ת"א. הכרנו במסיבה אצל חברים, תוך כמה חודשים התחתנו. מספר חודשים לאחר החתונה התחלתי לחשוד בה ואני בטוח שהיא בוגדת בי עם החבר הקודם שלה, איתו יצאה 5 שנים לפני. אין לי צל של ספק שהיא בוגדת בי". לאחר ששכנע את עצמו ואת החוקר סיפר שלמרות פרק הזמן הקצר של נישואיהם, הוא שכנע אותה להיבדק והיא הסכימה. הסיבה שלא הגיעו לבדיקה אצלו הייתה התנגדותה של האישה להיבדק במכון שהבעל בחר ורצתה מכון שאליו יגיעו יחד ללא תיאום אישי של בעלה. כאשר הביט קיין בטופס הפוליגרף הבחין בשמו של החוקר וזיהה קולגה שלו, הוא עלעל בדוח וראה את השאלות שנשאלה האישה במהלך הבדיקה: "האם בגדת בבעלך?", "האם נפגשת עם החבר לשעבר?", ועוד שאלות ישירות מהסוג הזה. בסוף הדוח רשם הבודק את מסקנתו: האישה דוברת אמת! כאשר פנה החוקר ללקוח בשאלה "ובכן, מה הבעיה? אשתך דוברת אמת ולא בוגדת". "זאת הבעיה", השיב הבחור, "אני יודע בוודאות שהיא כן בוגדת". לאחר מספר הפצרות ביקש הלקוח בכל לשון של בקשה לבצע בדיקת פוליגרף נוספת, "שמעתי שאתה מקצוען, אני בטוח שאצלך האמת תצא לאור ותראה שאני צודק". ואכן, השניים קבעו יום ושעה והפעם הגיעו. קיין הכין את כל ההכנות הדרושות, את המכונה, חיבר את החוטים, שאל את כל השאלות והגיע למסקנה מיד – הבחורה דוברת אמת ומעולם לא בגדה בבעלה! לאחר כמה שעות התפשר הבעל בדבר "ניקיונה" הטהור של אשתו, קיבל את הדוח ו... התאכזב. אמר תודה והלך לדרכו. מאז מים רבים זרמו בלכיש והנה שלושה חודשים לאחר מכן נסע מיודענו החוקר לבקר את חברו הטוב דני מ"המוסד לציוד ריגול" ואת מי הוא ראה בחנות? כן, כן, את אותו הלקוח בעל המבטא הרוסי הכבד, זה שבטוח שאשתו לא נאמנה לו. בזווית העין הבחין קיין כי זה קנה מכשיר הקלטה ונמלט מהמקום. ושוב חולפים להם שלושה חודשים והטלפון צלצל, מי אם לא אותו הבחור שהציג את עצמו בשלישית ואמר "אני חייב להיפגש איתך". לאחר אזהרותיו של החוקר שאיים כי יפעיל את חומר הנפץ שנשאר לו מהפעם הקודמת במידה ויעז לא להגיע, לא אכזב והופיע בשעות הערב המועדפות עליו, נכנס למשרד, התיישב והתחיל לספר, "אני לא שקט, קראתי שבפוליגרף יש אחוז בודד של טעות ולכן אין לי שום ספק שנפלנו באחוז הזה ואשתי בוגדת בי. הבדיקה לא יצאה טובה, לי יש תחושת בטן חזקה יותר"... "מה אתה רוצה? בדיקת פוליגרף נוספת?", איבד החוקר את סבלנותו.

"לא, אני רוצה מעקב! כל יום אנחנו נוסעים מיבנה לתל-אביב, אני מוריד אותה בחברת הקוסמטיקה בה היא עובדת, אוסף אותה בשעות הערב המוקדמות ואני יודע ששם היא פוגשת את המאהב שלה. במשך שלושה חודשים ניסיתי לשים לה הקלטה בתיק ובבית ולא הצלחתי לגלות שום דבר, לכן אני יודע שזה קורה רק בשעות העבודה, במקום קבוע".

"מאיפה הבחור?", התעניין קיין, "מכרמיאל", השיב הבעל.

קיין הרהר והסיפור נשמע לו קצת מוגזם, לנסוע מכרמיאל לתל-אביב בשביל לפגוש בחורה לזמן מועט? אבל אם הלקוח משוכנע לחלוטין מי הוא שיתווכח? "ממתי אתה רוצה להתחיל את המעקב?", שאל החוקר. "ממחר", ענה הבעל נחרצות. לאחר שהתפשרו על יומיים אחרי, סוכם שהמעקב יתחיל כבר משעות הבוקר המוקדמות.

ביום המעקב יצא החוקר מביתו מצויד בטרמוס קפה וקופסת סיגריות. הרכב השני של צוות החוקרים הצטרף אליו בתל-אביב והמעקב החל. הלקוח ואשתו יצאו יחד לכיוון תל-אביב, הבעל הוריד את אשתו במקום עבודתה, ליווה אותה לפתח המשרד, חבק ונישק אותה לשלום ונסע לעבודתו. צוות החוקרים התמקם בנקודה שבה יכלו לראות אותה בתוך המשרד, צופים ומחכים לבוא החבר שאת תמונתו השיגו מהבעל מבעוד מועד. במשך שבע שעות התייבשו החוקרים אל מול האישה, והיא? לא זזה, לא היו שום תנועות חשודות וכך עד הערב. בבזבוז מטורף של זמן חזרו החוקרים מבלי לעלות דבר בחכתם. באותו היום בחצות התקשר הבעל ודיבר בלחש, הוא ביקש לחזור על המעקב במשך שלושה ימים, בטוח שבאחד מהם תתגלה האמת. למחרת באותו הנוהל יצאו החוקרים לעקוב אחר האישה, גם ביום השני וגם ביום השלישי לא יצאה מהמשרד ולא נפגשה אם אף אדם. במהלך המעקב נכנסו החוקרים למשרד במסווה ובדקו האם יש משהו הנסתר מעיניים, אך דבר לא היה. לאחר כמה ימים התקשר החוקר ללקוח ואמר, "ידידי, אשתך לא בוגדת בך, אין שום דבר, תהיה רגוע, בדיקת פוליגרף הייתה תקינה גם בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה". גם זאת לא הרגיע את הלקוח משום שאחרי שבוע קיבל החוקר הודעת sms בשעה 12 בלילה בזו הלשון: "אפשר להתחיל מעקב גם מחר בבוקר?". קיין שהתקשה לסמס בשעות הלילה המאוחרות הצליח להעביר לו הודעה: "תתקשר בבוקר ונדבר". בשעה שש וחצי בבוקר התקשר הלקוח, ממש לפני צאתו לעבודה, השניים סיכמו שלמחרת היום יתחיל מעקב חדש, כאשר במהלך היום התקשר הלקוח במשך 19 פעם לוודא שלא שכח. ביום המעקב שוב טלפון בשש בבוקר: "היום אתה חייב לשים לב טוב, טוב, כי היום היא הולכת להיפגש אתו", אמר הבעל. בחצי עין שאל החוקר "איך הגעת למסקנה כזו בשעה כל-כך מוקדמת?".

"היום היא לבשה את החולצה הכי יפה שלה ואין ספק שהיא הולכת לפגוש אותו".

צוות החקירה הצטייד בגפרורים לצורך פתיחת העיניים ומשעות הבוקר ועד שעות הצהריים עקב בדריכות אחר האישה. כל אותו הזמן לא היה שום דבר. לא חבר במשרד ולא מאהב מחוצה לו. כאשר התקשר החוקר לבעל ודיווח לו שאשתו זכה כשלג, שאל "אתה בטוח?", כשנענה בחיוב אמר "טוב, אז נתראה בפעם הבאה". יומיים אחר כך שוב התקשר הבחור וביקש מעקב, ביום המעקב בשש וחצי בבוקר התקשר ואמר "היום אתה צריך לשים לב טוב, טוב". "מה עכשיו?", שאל החוקר.

"היא אמרה לי שהיא צריכה ללכת לבדיקה רפואית היום, הבדיקה בל-אביב, אולי היא חולה, אבל אני בטוח שהיא מנצלת את זה כדי להיפגש איתו".

צוות החקירה כאמור התייחס ברצינות לדבריו של הלקוח ועקב אחרי אשתו. בשעה שתים וחצי בצהרי היום הבחינו בה החוקרים יוצאת מהמשרד, היא הזמינה מונית  וירדה ליד מרכז רפואי גדול והומה אדם במרכז תל-אביב, האישה נעלמה בין ההמון והחוקרים נשארו ברכבם ללא חנייה. החוקר לא איבד את עשתונותיו ומיד התקשר לנייד של האישה, "שלום מדברים מהמרפאה, למה את מאחרת? את לא יודעת איפה אנחנו נמצאים?".

"כן, אני יודעת, קומה רביעית חדר 712", הסגירה האישה את המקום.

מיד עלו החוקרים למעלה וראו אותה יושבת ומחכה בתור, שום דבר חשוד לא נראה, כאשר יצאה מן הבדיקה הייתה השעה כבר שש בערב, בעלה לקח אותה והנה נגמר עוד יום עבודה.

החוקרים אבדו את סבלנותו ואגלי עצבנות בצבצו במצחם, החום היה כבד ושום דבר לא התשנה. הטלפון הבא שקיבל החוקר מהלקוח היה בהול "מה הפעם?", שאל החוקר

"היום תשים לב ממש טוב", אמר והוסיף, "מצאתי לק בתיק שלה, אני שונא לק, לא יכול להיות שהיא שמה לק, בטח היא רוצה להיפגש אתו, בגלל זה היא מחזיקה לק בתיק שלה". קיין שכבר מזמן איבחן את עומק השריטה בראשו של הלקוח ניסה לשכנעו שירד מחשדותיו והסביר לו שהמעקבים עולים הרבה מאוד כסף ושעות על גבי שעות שכספו נשרף ללא הועיל ואין שום בסיס לחשדות נגד אשתו והעסק הזה לא כלכלי עבורו, בדקה וחצי הזכיר לו כי שתי בדיקות פוליגרף הראו שהיא דוברת אמת וימים של מעקבים לא העלו דבר. בסוף השיחה הציע החוקר ללקוח ללכת לפסיכולוג ואולי בדרך זו בעייתו תיפתר, אולם הלקוח העקשן היה בשלו, לא ויתר ולאחר כמה ימים שוב התקשר ואמר "אשתי חולה ולא הולכת לעבודה. אני נוסע לתל-אביב והיא נשארת ביבנה, אני מבקש מעקב, לא סומך עליה".

הצוות שעקב אחרי האישה נשרף מפאת החום השרבי שהיה באותו היום, וזו לא יצאה כלל מהבית. החוקר ניסה להשיג מידע גם על החבר שלה לשעבר, זה שמתגורר בכרמיאל, לאחר בדיקה על האיש הסתבר שהוא לא בכיוון, לא לתל-אביב ולא לשום בחורה. גם נתון זה הובא לידיעת הבעל אך הוא בשלו "היא בוגדת בי!" שעות של מעקב חינם בזבז הבעל על לא עוול בכפה. החוקרים ניסו הכול, התחזו לגננים, גזמו עצים והתחברו עם השכנים, כל זאת לא הוליד שום קצה חוט ולא העלה דבר. שבוע וחצי לאחר שביקשו החוקרים מהבעל לרדת מהעניין המשעמם, עבר אחר החוקרים בסמוך לביתם של בני הזוג, הסתכל על הבית וקלט חוקר אחר יושב על הגדר בעמדת תצפית, מיד התקשר לקיין ודיווח לו מי התמקם מול ביתו של הלקוח ההוזה. קיין הגיע וראה חוקר בפוזיציה של עציץ מול הבית. ההנחה הייתה שהבעל שכר חוקר אחר ולכן התקשר אל הבעל ואמר "עוד לא התייאשת? אתה לא מתבייש? אני עומד במקרה ליד הבית שלך, למה שכרת חוקר אחר?". בדמעות יבשות אמר הבעל "איך ידעת?". קיין סיים את השיחה אך לא את הסיפור. יומיים לאחר מכן שוב התקשר הלקוח וביקש מעקב, החוקר שהתריע אותו שוב ושוב על בזבוז כסף לחינם הבין שאם הוא לא יעקוב, מישהו אחר כן ולכן החליט לקחת את העבודה המשתלמת...

שבועות לאחר מכן בפגישת "פרלמט" עם הקולגות שמע קיין כי שני חוקרים נוספים מכירים את הלקוח ההוזה והספיקו לעבוד בשבילו...

 

סוף דבר

מספר חודשים לאחר המעקבים ל "הוזה", התקבלה במשרד מעטפה שהגיעה עם שליח, במכתב הייתה הזמנה לדיון בבית משפט והחוקר הוזמן להעיד, הנושא היה הליך גירושין בין הלקוח ההוזה לבין אשתו. מאחר וחלפו מספר חודשים מאז הסתיימו המעקבים, רענן החוקר את זכרונו בעלעול בדוחות וזכר כי לא היה ולא נברא מאהב או חשד לבגידה. קיין התקשר לעורך דינה של האישה על מנת לברר איך זו הגיעה אליו הרי עבד בשביל בעלה. לאחר שנענה הגיע לדיון אשר במהלכו הבין שהבעל פוטר מעבודתו ולכן לא יכול לשלם לה כסף, כאשר עלה קיין לדוכן כמובן העיד כי האישה מעולם לא בגדה ומכל המעקבים שביצע לא היו דברים מעולם, מאחר ואין חיסיון במקרה של חוקר פרטי, מחויב החוקר להגיע ולספר במשפט את כל האמת. לאחר שסיים לתת את עדותו שמע את עורך הדין אומר לשופט כי הבעל פוטר מעבודתו לאחר שנשלח מטעם העבודה לבדיקות תקופתיות, בעיות פיזיות לא נמצאו  אצלו אבל בעיות נפשיות קשות כן, הבעל פוטר בשל אלוזיות, אשליות ודמיונות מהם הוא סובל, וכך הבין החוקר את מה שחשד בו מן ההתחלה והרכיב את חלק האחרון בפאזל...