.

בשבוע שעבר עברנו סבב נוסף בו הותקפנו על-ידי אויבינו. מהי הדרך להתמודד עם האויב האכזרי והפחד הסובבים אותנו?

יש סתירה בין שם הפרשה – 'חיי-שרה' - לבין המתואר בה. לכאורה, הפרשה עוסקת בחיים שאחרי חייה של שרה ובאירועים הנוגדים את המשמעות של חייה. יש מפרשים המסבירים שהחיים האמיתיים של האדם הם חיים שנמשכים לעד, חיים שיכולים להיות רק אם דבקים בה' ובדרכו, כפי שכתוב: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

ואכן, אנו רואים את המשך חיי שרה בעולם הזה בסיפור חתונת בנה יצחק עם רבקה, כששניהם שמרו על דרכה של שרה בדבקות בה'. לכאורה, אין זה מתאים לשאר הסיפורים.

בתחילה, אברהם אבינו מנהל משא ומתן עם בני חת כדי לרכוש את מערת המכפלה בה קבורים אדם הראשון וחווה אשתו - מעשה העוסק בפטירת שרה וקבורתה, ולא בחייה. ולבסוף מספרת לנו התורה על חיי ישמעאל, הילד שלגביו שרה דרשה מאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ".

בימים אלה הארץ רועשת וגועשת, לא רק על מלאכת הרכבת הממשלה המספקת הרבה כותרות, אלא על הכרזת הממשל האמריקאי שההתנחלויות חוקיות, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

מיד ניתן לשמוע את הצהלה של תומכי ארץ ישראל, המחפשים כל דרך להעצים את ההכרזה - מול המתנגדים מבית ומחוץ, הרואים בה הכרזה אומללה ומזיקה. אז מי צודק, הצוהלים או המייללים?

התשובה היא שהוויכוח הזה לא מתחיל היום, אלא לפני 4,000 שנה. בזירה קיימים שניים - יצחק וישמעאל. שרה, אמו של יצחק, דורשת מאברהם לגרש את הגר שפחתה ביחד עם בנה ישמעאל - שאביו הוא אברהם – ואברהם, הנחשב לאבא של כולם, איננו מרוצה מכך. הכל התחיל בכך שלשרה אין עדיין בן, ואילו ישמעאל הוא בנו יחידו של אברהם.

אברהם אומר לה' מספיק לי ישמעאל, רק שיעבור שינוי התנהגותי, אך ה' אומר לו: "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם". כלומר - יצחק הוא הממשיך שלך!

כאשר לאברהם קשה עם ההתנתקות המלאה מישמעאל אומר לו ה': כל מה ששרה תאמר - שמע בקולה. ואכן, דרכה של שרה מנצחת. היורש של אברהם הוא יצחק. הקו הברור של המשך דרכה של שרה לא נראה רק בכך שבנה וכלתה ממשיכים בדרך זו, אלא גם בכך שאברהם קנה את מערת המכפלה שבה קבורים אבות המין האנושי, אדם וחווה, ואברהם מעניק אותה רק לאבות האומה הישראלית.

בסוף הפרשה התורה מזכירה גם: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ" - גם כשהתורה מזכירה את ישמעאל בן-אברהם היא מדגישה: "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה".

בסיום אנו רואים שגם ישמעאל הכיר בכך שיצחק הוא היורש ולכן נתן לו ללכת לפניו בהלוויית אברהם. העולם כולו מאמין בתורה בה כתוב בבירור ובבהירות שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל כפי שהובטח לאברהם ואושרר ליצחק.

איננו צריכים מנהיגים שיאשרו לנו זאת, יש לנו את הקושאן הקיים כבר אלפי שנים, איננו צריכים לתת מתנה למי שהשתלט על הקרקע בזמן שנאלצנו לצאת לגלות.

אז כדאי מאד שאחינו, עם ישראל, יפתחו את העיניים ויתאחדו מול האמת המוחלטת הכתובה בכתב ברור בתורה עצמה, שרק מי שסוגר עיניים יכול לטעון שאיננו רואה ולהתרגש מיללות הגזלנים הרוצים לראות את עם ישראל טובע בים.

כאשר נאמין בצדקת דרכנו ונראה אכן איך אבותינו, האבות של הימנים והשמאלנים, שומרי תורה וגם אלה שעדיין אינם שומרים את כל התורה והמצוות - כולם בניו של יצחק, כולם עברו את התלאות ושרדו בעקבות ההבטחה האלוקית - אז נתאחד לא רק בממשלת אחדות אלא כעם מאוחד, וההרתעה שלנו תמנע מאתנו את הצורך להיות נפגעי חרדה.