בדרך כלל כשמראיינים זמר או שחקן שהיה חלק מהרכב בידור ופרש ממנו רגע לפני ההצלחה – נהוג לשאול האם יש לו תחושת החמצה, אבל במקרה של גבי אקשטיין, שהיה חלק מההרכב הראשון של להקת "התרנגולים" עם נעמי פולני (שהשנה תקבל את פרס ישראל) השאלה הזו בכלל לא עולה על הפרק. "החמצה? בכלל לא עולה על הפרק. החיים שלי מלאים ועשירים".

האיש, שהיה בלהקה והכיר שם את רחל, מי שהפכה לאשתו (עד היום, 57 שנה אחרי), ייסד מפעלים מצליחים, בהם "הנמל" ו"ארט יודאיקה" ביבנה, והביא לעולם ארבעה ילדים מצליחים ומוצלחים. "טוב לי בחיים", הוא אומר ממרומי גיל 80. "השגתי את כל מה שרציתי ואפילו יותר. אין בי חרטה על שום דבר. זו בעיניי ההצלחה בהתגלמותה. חגגתי לאחרונה יום הולדת 160 עם אשתי רחל".

160?

"כן. שנינו בני 80, אז ביחד אנחנו בני 160 ואנחנו חוגגים את זה".

גבי אקשטיין, יליד תל אביב, כיום תושב רמת אפעל, נולד להורים שהיגרו ממזרח אירופה. כבר מילדות התגלה ככוכב בידור שהצחיק את כולם וכתב בכישרון יוצא דופן. בין השאר הוא כתב את מסיבת הסיום של תיכון "גאולה" בשנת 1956. הוא לא הסתפק בכתיבה וגם שיחק ושר באירוע. כשהתגייס בשנת 1957 נבחן באודישן מוצלח ללהקת גייסות השריון, שנוסדה על ידי קצין החינוך של חיל השריון שאול ביבר, והפכה עם הזמן לאבן יסוד במוזיקה הישראלית. בין השמות שהיו בה: ניסים עזיקרי, מאיר רמז, תרצה אתר, דפנה אילת, זמירה חן, צביקה גרטל, יוסי צמח ואלכס פלג.

"במשך שנה וחצי היו ניפויים מהלהקה, אבל אני כנראה הייתי כוכב הלהקה, זכיתי בחסינות, וכך גם רחל הררי, שהיא אשתי עד עצם היום הזה".

מה אתה זוכר מהלהקה? אתה זוכר קטעי סולו שלך?

"כמובן שאני זוכר את הסולואים. בראש ובראשונה היה את 'אוהבי הטבע' שאומץ על ידי התרנגולים".

אקשטיין לא רק שר, אלא גם השתתף במערכונים רבים, כמו המערכון המיתולוגי "מקימים להקה" ו"אופנת הכובעים בצה"ל", שבו גילם רס"ר וחיקה את לואי ארמסטרונג.  בשנת 1960 כיכב ביחד עם שייקה לוי שבעה חודשים במועדון 'השעות הקטנות' בצפת.

"בשנת 2009 הוצאתי דיסק עם גרסאות כיסוי 'גבי שר לואי', וזה היה סגירת מעגל מעניינת", הוא נזכר. "בזמנו, בין היתר הופיעה הלהקה בתוכנית "יותר מדי אבק" עם השיר "אליפלט", שכתב עבורנו נתן אלתרמן ללחן של סשה ארגוב, שהפך מאוחר יותר לאחד משירי יום הזיכרון הידועים ביותר".

יש לך לפעמים מחשבות מה היה קורה אילו היית ממשיך בבידור?

"יש לפעמים מחשבות מי יודע לאן הייתה מובילה הדרך אם הייתי בוחר ב'תרנגולים', אבל רציתי להיות בעל אמצעים ולא שחקן שנאבק על כל גרוש. ראיתי את הנולד, החלטתי לבחור בעולם המסחר והעסקים ולוותר על עולם הבמה כעיסוק עיקרי כי ראיתי בעיני רוחי איך יראה עתידי ועתיד משפחתי אם אמשיך בחיי הבמה. לא רק שלא יהיה לי כסף לכלכל את משפחתי, אלא שתמיד אחיה במתח ובחסכים".

אקשטיין אמנם ויתר על התרנגולים, אבל לא זנח את העיסוק בבידור. במשך 17 שנה היה חבר בהרכב "צחוק בצד", שבו היו חברים גם השדרן משה טימור, חיים פולני ובבה גלזר. "כל חיי אמרו לי שאני מצחיק ושר יפה. ביום ההולדת האחרון היה אצלי שייקה לוי מהגשש החיוור ונזכרנו איך הוא הצחיק אותי ואיך אני הצחקתי אותו. זו מחמאה מאוד גדולה שהיתה לאדם שעשרות שנים היה על הבמות הכי נחשבות בארץ אומר שאני הצחקתי אותו".

לאחר מכירת "הנמל" לרוכשים אמריקאים, מצא את עצמו אקשטיין אדם אמיד בגיל 45, אבל מהר מאוד השתעמם. "נהניתי מהחופש, אבל כעבור זמן קצר התחלתי לחפש משהו חדש שיאתגר אותי", הוא אומר. בשלב הזה בחיים, הוביל אחד התחביבים שלו, אוסף חפצי אמנות ומיניאטורות, לרעיון עסקי חדש.

"יום אחד לקחתי את כל 400 המילים בספר 'עובדיה' וכתבתי את זה בגודל של בול על ביצה. אפשר לקחת זכוכית מגדלת ולראות שזה נכון. מכאן עלה בדעתי לעשות דברים זהים בנושאי יהדות וישראל", הוא אומר. "עיצבתי מספר דוגמאות, שכרתי את שירותם של בעלי מלאכה ויצאתי לדרך".

הוא שיווק את המוצרים המוגמרים ל"משביר לצרכן", ויום אחד בא אדם והציע לו למכור בתי מזוזות. ההחלטה להסכים וההצלחה במכירתם שכנעה אותו שיש מקום לעסק של ממש לתשמישי קדושה ויהדות.

כך נולדה "ארט יודאיקה", חברה העוסקת בייצור ושיווק של אמנות יהודית. החברה מעסיקה כיום כ-60 עובדים ומייצרת כ-4,000 מוצרים, בהם כיפות, טליתות, מזוזות, גביעי קידוש, ברכות לבית, מוצרים לבתי כנסת ועוד.

במחסן הענק של המפעל ביבנה תוכלו למצוא מגוון אדיר של חפצי יודאיקה - החל מחנוכיות ופמוטים ועד לצלחות סדר, גביעים מיוחדים לאליהו הנביא, כיסויים יוקרתיים לאתרוג או קנקנים לנטילת ידיים. הכל מקושט ומעוצב בקפידה, כשברקע מתנוססים ציטוטים נבחרים מהתנ"ך.

בחדר מיוחד נמצא קיר עם תצוגה של עשרות בתי מזוזה שונים, וקיר נוסף מציג מגוון אדיר של כיפות - בכל עובי, עיצוב או שיטת סריגה שרק תבחרו. בסך הכל, מתגאה אקשטיין, מייצרת החברה למעלה מ-4,000 מוצרים שונים במקביל.

גבי אקשטיין. צילום:סהר רואי

"טיילתי ברחבי העולם ומכל מה שראיתי הבאתי לעולם היודאיקה. לא רק שהצלחתי לייצר מוצרים של יודאיקה שהיו עולים אלפי שקלים בעשרות שקלים, אלא שעשיתי את זה בזווית אמנותית מיוחדת. למשל, אם ראיתי אנשים רוקדים אימצתי את זה לעולם של היהדות והפכתי אותם לחסידים רוקדים. במרוצת השנים הגענו לאלפי מוצרים שכולם הם תולדה של כישרון אמנותי. יש לנו הבנה של מה הקהל יאהב ומה פחות יאהב והקהל בוחר בנו שוב ושוב כי אנחנו מייצרים יהדות לכולם, וכול המוצרים בעיצוב שלנו עם זכויות יוצרים".

מה המוצר הכי מרגש אצלך?

"למשל, יש לנו חנוכייה שברגע שאת מוציאה את הקנים זה נהפך לפמוטים. זה גימיק מאוד נחמד שנחטף כמו לחמניות".

איך להציל עוד ערב אבוד?

בימים אלה יוצא לאור ספרו "מסמרו של הערב", (הוצאת הספרים "דרורים") שכולל בין היתר מאות שעשועונים וחידות בהם שעשועי חידות, חידות לחימום האווירה, שעשועי מתמטיקה, חידות בתמונות, חידות בתנ"ך וחגים, חידות עברית בהם משחקי מילים וחידודי וחידושי לשון, חידות מתחכמות, חידות מי אני, חידות מרחבי הארץ וחידות ידע. תמצאו בו משחקים לכל עת ולכל מקום, משחקי חברה, ומשחקים להוצאת אנרגיה, בדיחות וסיפורי חכמה בהם סיפורים ומשלים, משפטי חכמה ותבונה והידעתם. הספר כולל אוסף מוכן של שאלות מאתגרות, אינטלקטואליות, של חוש הומור ושל רעיונות איך לגרום לחברים שלכם ליהנות מעוד "ערב אבוד". יש בו גם הדרכה איך תוכלו לייצר אירועים בעצמכם ובדרך המיוחדת לכם (בעזרת שיטה), גם בעזרת חומרים אחרים ומקוריים שתאספו, ואז אתם בעצמכם תהיו אלה שכתבו משהו מקורי ותהפכו ל"מסמרו של הערב".

למה כתבת את הספר?

"לאורך השנים הייתי מארגן הרבה ערבים כאלה והם היו מאוד מוצלחים. קיבלתי הרבה מחמאות עליהם. אז החלטתי לאגד את כל הרעיונות ההומוריסטים בספר אחד, בעזרתו של הנכד שלי יונתן צרפתי, והתוצאה אני חייב לומר בצניעות מאוד מוצלחת".

מה הופך אירוע למוצלח בעיניך?

"ערב מוצלח בעיניי זה ערב שבו המשתתפים יוצאים עם חיוך. זה אירוע שמשאיר טעם של כיף ושל עוד. כשקוראים את הספר זה ברור לחלוטין מה צריך לעשות. זה ספר שהקורא יוכל לדלות ממנו חומרים לכמה וכמה ערבים שיתאימו למגוון של אנשים וטעמים. בזכות המדריך הזה ניתן יהיה להפוך ערב נוסף משמים שזור בקשקשת נטולת ערך לערב מעניין ומלכד".

למה להוציא ספר כשהיום הכל באינטרנט?

"יכול להיות שזה בגלל שאני מהדור הקודם. אצלנו היה חבל לזרוק ספר לפח. ספר זה מזכרת לדורות ולמרות האינטרנט אנשים עדיין מדפיסים ספרים. גם את כל התורה יש באינטרנט ועדיין מדפיסים ספרי תורה ויש הכנסת ספר תורה שעולה 50 אלף דולר. אני מאמין שאנשים יחזרו לקרוא ספרים מודפסים. יש הרבה אנשים כמוני שלא יכולים לקרוא ספר דרך הטלפון. בזכות הוצאת הספר המוצר הזה יככב בבתים רבים. אולי חלק מהם יזרקו את הספר, אבל אצל הרוב הספר ימשיך לחיות. אחרי לכתי אם הילדים שלי ייקחו את כל החפצים שלי ויזרקו לפח – את הספר הזה הם ישאירו כדי שתישאר להם מזכרת ממני. הספר הזה יישאר כי הוא יהיה בהרבה בתים".

לדבריו, הגאווה הכי גדולה עבורו היא הידיעה שכשהנכדים מתבקשים לכתוב עבודת שורשים הם לוקחים חומרים מספרו הקודם "משהו מכלום", שבו הוא מתאר את דרכו העסקית. "זה שהילדים לוקחים חומרים מספר שכתוב זו עוד הוכחה בשבילי שאני כותב טוב".

אם יש לך כישרון כל כך גדול אתה לא מרגיש מבוזבז שלא ניצלת אותו?

"לא. ממש לא. יש לי חיים מלאים בעניין. עשיתי כסף, אני מעסיק עובדים. יש לי שלושה ילדים שעובדים בעסק כבר 25 שנה. מי אוהב לעבוד עם אבא? אין דברים כאלה. הם אוהבים".

איך אתה שומר על נישואין כל כך הרבה שנים?

"אנחנו קודם כל חברים טובים ויש לנו המון דברים משותפים. יוצאים לסטנד אפ, מטיילים ונהנים אחד מהשנייה. הכרנו בלהקה הצבאית והיינו חברים בלהקה בלי קשר רומנטי. כבר אז ראיתי אותה כאישה יפה – פנימית וחיצונית. היא באה מבית מאוד עני בנווה צדק. היא הייתה מסתכלת בראי השבור והחלוד ואני ראיתי את הפוטנציאל הגדול בה. בחורה ישרה, יפה עם קול פעמונים. הייתי בטוח שהיא תהיה אשתי. אם את רואה אותה היום ברחוב אין כמעט מישהו שלא מסתובב. למרות שאנחנו ביחד כבר 57 שנה לא אמרנו מעולם בוא ניפרד. אנחנו באים מדור שאם מתקלקל מתקנים, לא זורקים. למרות כל הפיתויים שהיו על הכף לא התפתיתי כי ידעתי מה יש לי ביד".

אתה מאוד חיוני ומלא חיים בגיל 80. מה הסוד שלך?

"לקחת את החיים ברצינות ולהשאיר הרבה מקום להומור".