רוקדת את החלום

עכשיו היא מתחילה ללמד בסטודיו החדש לאומניות רחוב, שנפתח במרכז רייך בעיר. "עברתי כברת דרך ארוכה והרגשתי צורך לחזור ליבנה, דווקא כדי לשתף בידע ובניסיון שלי. לתת לעיר שלי בחזרה ובעיקר להדריך וללוות את בני הנוער שגדלים כאן, וחולמים בגדול ולהראות להם שחלומות אכן מתגשמים" היא אומרת.

כשפוגשים אותה קל מאוד להבין מדוע כולם נשבים מיד בקסם האישי שלה, בנוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה ובאופי הקופצני והמיוחד, בדיוק כמו השיער שלה, שהפך כבר מזמן לסימן ההיכר. היא בת 29 והיא עוד הוכחה שחלומות אכן מתגשמים בסוף, לא במטה קסם, לא בהינף יד ולא בתכניות ריאליטי, אלא עם עבודה קשה, התמדה ורצון עז.

איך הכל התחיל?

"הניצוץ התחיל ממייקל ג'קסון ו- MTV. מגיל 4 אני רוקדת מול המראה ומענטזת. הייתי מזמינה חברות הביתה והיינו רוקדות יחד, ממציאות תנועות וכוראוגרפיה משלנו. תמיד חלמתי להופיע על במות גדולות".

מה היה ה-חלום בגיל הילדות?

"הפסטיגל היה משהו שחלמתי עליו מגיל כלום בערך. כשהייתי בגילאי העשרה מי שדאגה לרקדנים לפסטיגל הייתי סיגי ניסן. הצבתי לעצמי מטרה להגיע לשם, אז נסעתי 3 פעמים בשבוע לניסן בפתח תקווה, בשביל התקווה הזאת ש'אולי' היא תבחר בי לפסטיגל הבא".

ה'אולי' הזה התממש מהר מאוד, נחום הופיעה בפסטיגל 'סימנה וי' כפי שהיא מכנה את זה והמשיכה הלאה, לכבוש את היעד הבא. "בגיל 15 החלטתי לעבור להיפ-הופ, עד אז רקדתי ג'אז וסטריט, ולא הייתה ביבנה אופציה ללימודי היפ-הופ. אז שוב נדדתי למרכז ונסעתי בכל יום לסטודיו B בתל אביב, באוטובוסים ורכבות, בכל מזג האוויר וגם בתקופות של מבחנים ובגרויות, לא עניין אותי כלום" היא מספרת. שם היא החלה לפרוח בגדול, להשתתף בפרויקטים מובילים ונחשקים, בקליפים ופרסומות. "הרגשתי שקלטו אותי והייתי מאושרת, אבל עדיין המשכתי לחפש משהו גדול יותר" אומרת נחום.

הנחיתה ב- L.A

עוד לפני הגיוס לצה"ל עשתה צעד אמיץ במיוחד וטסה לבד ללוס אנג'לס, כדי לבחון מקרוב איך הדברים עובדים באמת. "ירדתי לבד מהמטוס, בלי שאף  אחד חיכה לי" היא נזכרת "הייתי שם חודש והבנתי כמה אני באמת רוצה את זה. היה לי ברור שמיד אחרי הצבא אני חוזרת לשם".

היא שירתה כרכזת נפגעים בשלישות ובמקביל המשיכה לרקוד. באותה התקופה גם יצאה לדרך תכנית הריאליטי 'נולד לרקוד', שבתחילת דרכה הציגה רקדנים ש'נלחמו' אחד מול השני בסגנונות ריקוד שונים. "קראו לזה 'מלחמת העולמות', ריקוד ה'היפ-הופ' מול המחול הקלאסי, אני הייתי כמובן בצד של ה'היפ-הופ'".

איך הייתה החוויה הזאת עבורך?

"היה מדהים ומאוד נהניתי, אבל שם גם הגעתי לתובנות אחרות. הבנתי שהקריירה הזאת עבורי היא לא ריצת 'ספרינט', שבו אתה נותן את כל מה שיש לך בזמן קצר מאוד, אלא סיבולת לב ריאה, למרחקים ארוכים. התחרות היא מקפצה מטורפת, אבל הכל צריך לקרות בבת אחת, ואני לא התחברתי לזה. בדיעבד אני מבינה שהחיים הם דרך, סבלנות, התמדה, אמונה וצעדים קטנים בכל פעם".

היום היית לוקחת חלק במשהו כזה?

"לא מזמן הצליחו לשכנע אותי ללכת. הגענו לאודישנים שלושה רקדנים, כצוות. בסוף יצא שקיבלו רק אותי, אז החלטתי שאני לא ממשיכה. המטרה שלי הייתה הכיף שבחוויה הזאת של הביחד, לא התחרות עצמה. מבחינתי היה זה סוג של סגירת מעגל".

הזדמנות של פעם בחיים

10 שנים עבדה נחום בארץ. ההתחלה הייתה בצעדים קטנים, אולם בהמשך היא נסקה, הפכה לדמות מוכרת ומוערכת מאוד בתעשייה, עשתה אינספור פרויקטים והפקות ועבדה עם כל השמות הגדולים. ואז הגיעה ההצעה שקשה לסרב לה: "הגיע מישהו מאוד מוכר מחו"ל וערך כאן אודישנים, שמי שעבר קיבל מלגה לכנס בארצות הברית" היא מספרת. באופן לא מפתיע במיוחד נחום עברה את כל השלבים וקיבלה את הזדמנות חייה. אבל החיים מלאים בהפתעות ודברים בלתי צפויים ודווקא ברגעי השמחה הללו, בהם הרגישה שהיא סוף סוף מגשימה את החלום הגדול, התבשרו בני המשפחה שאב המשפחה לקה במחלה קשה. "התברר לנו שאבא חולה בלוקמיה והחלטתי שאני לא יכולה לטוס עכשיו לארצות הברית. אבא התעקש, הוא אמר לי 'תלכי, כשתחזרי אני עדיין אהיה פה'".

סיטואציה מורכבת מאוד.

"מאוד. אז החלטתי לטוס רק לפרק זמן של שבועיים ולהחליט בהמשך, בהתאם למצב של אבא. באותה תקופה המצב שלו היה בסדר יחסית, אז הרגשתי שאני יכולה לעשות את זה".

היו לה שישה חודשים עד לטיסה המיוחלת, בהם היא התאמנה והתמסרה לחלום לחלוטין. וכמו מור בת ה-4 שרקדה  מול המראה וראתה בעיני רוחה קהל של אלפי אנשים, היא שוב דמיינה ויצרה לעצמה מציאות. "אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל בניתי לי בראש בדיוק את כל מה שהולך לקרות לי כשאגיע לארצות הברית. הייתי יוצאת עם סניקרס ומפתח בכיס עוצמת עיניים ורוקדת, מדמיינת שאני בלוס אנג'לס, פוגשת את השמות המובילים ביותר בתעשייה שם ומתמסרת לחלוטין לויז'ן הזה, תוך כדי ריקוד. לא היה אכפת לי שמהצד אני, כנראה, נראית קצת משוגעת. הייתי רוקדת שעות על גבי שעות, עושה לעצמי אווירה של קליפים ומדמיינת שאני שם. זה משהו שמאוד חיזק אותי".

נוגעת בכוכבים

בתום חצי שנה של אימונים היא הגיעה לארצות הברית, לפרק זמן של שבועיים בלבד, בשל המצב הרפואי של אביה. כבר ביום הנחיתה הוזמנה על ידי כמה רקדנים שהכירה  למסיבת היפ הופ בפאב שכונתי. "למרות שרק נחתתי הייתי ב'היי' מטורף ועם ג'ט לג, אז החלטתי ללכת. באתי למסיבה הזאת, בדיוק כמו שהייתי מגיעה למסיבות בתל אביב, עם סניקרס ומפתח בכיס. ופתאום אני רואה שם את כל הרקדנים הכי בולטים ומוכרים בתעשייה, בדיוק מה שראיתי בדמיון שלי. הייתי בשוק, ממש עם צמרמורות בכל הגוף. הרגשתי שיש ברגעים הללו משהו קוסמי, הכל קרה במקום הנכון ובזמן הנכון. הרגשתי שזה הזמן שבו הולך לקרות משהו כי גם מגיע לי, עבדתי הרבה בשביל זה".

ומה קרה?

"אחד מהרקדנים ראה אותי, אמר לי שאני מעוררת השראה וישבנו לדבר. תוך כדי הוא מקבל הודעה שהתקבל לרקוד בקליפ של זמרת גרמי, שיצולם יום למחרת בנבדה וההגעה לשם היא עצמית. אז אמרתי לו שאני באה איתו".

ככה פשוט?

"האמת, שזה לא היה פשוט. הוא הסביר לי שאני צריכה את כל אישורי הכניסה וההעסקה ושזה בעייתי לבוא סתם ככה כי לא יתנו לי להיכנס. אמרתי לו שלא אכפת לי ושאני באה. מקסימום אם לא יכניסו אותי אני אשאר באוטו כל היום, אדליק רמקולים וארקוד במדבר נבדה. אני מסתדרת טוב עם דיונות, מכירה אותן מיבנה".

ומה באמת היה שם בסוף?

"הגענו והיו מלא אנשים, אז הבנתי שמעבר לרקדנים יש גם הרבה מאוד ניצבים. החלטתי שאני מציגה את עצמי בתור ניצבת, ואעשה את עצמי מאוד מופתעת אם לא ימצאו אותי ברשימות. להפתעתי הצלחתי לעבור עוד שלב ועוד שלב בדרך לסט הצילומים. כל כך התרגשתי שכשהגענו למקום, שנישקתי את האדמה. פתאום הגיעה הוואן של הזמרת, שכולם חיכו לה, ואני קולטת שליידי גאגא יורדת מהאוטו"

לא ידעתם שזו אמורה להיות היא?

"לא. כשמדובר באמנים בסדר גודל כזה לא תמיד יודעים. לא אמרו לנו כלום על מי זאת הולכת להיות, הכל היה מאוד סודי וגם לא נתנו לנו להכניס לשם טלפונים".

מה הרגשת?

"זה היום השני שלי בארצות הברית, ואני מצטלמת לקליפ של ליידי גאגא. לא קלטתי בכלל מה קורה סביבי. הייתי בהלם. היא הסבירה לנו מה היא רוצה, ביקשה שנדמיין שאנחנו במסיבת טבע ושכל אחד יעשה מה שהוא מרגיש, וזה הרי בדיוק מה שעשיתי עם עצמי כל השנים, דמיינתי מציאות".

גם בצילומים לקליפ של  גאגא, מבין עשרות רקדנים מקצועיים ובעלי שם ומאות ניצבים, ברגע שנחום התחילה לרקוד אי אפשר היה להתעלם ממנה. בעודה שקועה בריקוד ומציאות המדומיינת של עצמה, היא הרגישה לפתע שמישהו מושך בידה ומסב את תשומת ליבה למשהו. "פתחתי עיניים וראיתי שמולי עומדת ליידי גאגא עם מצלמת פולרואיד ומצלמת אותי. היא אמרה שמה שאני עושה זה בדיוק מה שהיא רוצה, ואז הכוראוגרף שלה אמר לי להיצמד אליה ולכולם להסתכל עליי. וככה ברגע, הפכתי להיות הרקדנית הראשית בקליפ של ליידי גאגא. הייתי בעננים, ובעיקר ראיתי לנגד עיני את אבא שלי וידעתי שהוא גאה בי. נתתי פרטים אישיים מפוברקים כי בכלל אסור היה לי לעבוד שם, ולהם לא הייתה אפשרות לשלם לי על זה כסף. אבל ברור שלא היה אכפת לי". כבר למחרת קיבלה נחום הודעה מהבמאי של הקליפ, שהזמין אותה להשתתף בקליפים נוספים, עם הזמרים שהיא דמיינה בראש לאורך כל הדרך. "בכלל חשבתי שהוא יוצר קשר כדי להגיד לי שעלו על זה שפברקתי דמות, ושהוא יודע שעבדתי ללא אישור. כבר דמיינתי את עצמי בכלא בארצות הברית" היא צוחקת. "משם כבר יצאתי לדרך חדשה, הסדרתי את כל מה שצריך והתחלתי לעבוד עם כל השמות הגדולים. לא האמנתי שזה קורה לי, שאני מגשימה את כל מה שחלמתי עליו וחשבתי שיכול להיות רק בדמיון שלי".

האובדן של אבא

היא באה לשבועיים, אבל האריכה את השהות לחצי שנה, לאחר שדאגה לברר ולוודא היטב שמצבו של אביה טוב. ולמרות שנאמר לה שוב ושוב שאבא בסדר, לקראת סוף השהות שלה כבר ביקשו ממני בני משפחתה שלא תאריך פעם נוספת ושתשוב ארצה. "מסתבר שלא סיפרו לי את כל האמת, והמצב של אבא היה רע. הוא לא רצה להדאיג אותי, ביקש שלא יספרו לי ושיתנו לי להגשים את החלום שלי, ולכן הם בחרו שלא לספר לי. חודש וחצי אחרי שחזרתי הוא נפטר. ביום האחרון השלו הוא עוד הספיק לבקש מאחותי, שהייתה אמורה להתחתן חדש אחר כך, להביא רב לבית החולים, להקדים את הטקס ולערוך אותו ליד מיטתו. זה מה שעשינו, אלה היו הרגעים האחרונים שלו והיה מאוד-מאוד מרגש".

האובדן הקשה והמצער מאוד הזה גרם לנחום לעזוב הכל, לחזור הביתה ליבנה ולהישאר לצד אימה. "הבנתי שכבר הגשמתי את החלום. נגעתי בכוכבים הכי גדולים, וזה הזמן שלי לעשות את זה גם פה בארץ. פגשתי את סטפאן, ראיתי בו את כל מה שראיתי והכרתי בלוס אנג'לס. אדם מוכשר בטירוף, שעושה הכל לבד ומתמסר לרגע. שלחתי מייל למנהל האישי שלו והצעתי את עצמי, כבר באותו יום קיבלתי טלפון והוא אמר לי 'בואי עכשיו'". שנתיים היא עבדה צמוד לסטאפן ובמקביל גם עם כל הזמרים המובילים בארץ, עשתה את כל הפרסומות הנחשקות ולימדה במקומות שונים. "עברנו כברת דרך, עד שהרגשתי שהגיע הזמן להוריד את הרגל מהגז ולהתביית קצת".

אפרופו 'להתביית' מה עם זוגיות?

"הזוגיות האחרונה שלי, שנמשכה כשנה, הייתה למעשה האהבה היחידה שלי בחיים. עברנו יחד הרבה מאוד משברים לא פשוטים, שאני מעדיפה לא להרחיב עליהם. הרגשתי שזהו, מבחינתי לסגור את הבאסטה, להביא ילדים ולהיות רק שם. אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא במקום הנכון, שאני לא יכולה להשתיק משהו שקיים בי בעצמות כל כך גבוהות וזה נגמר".

את פתוחה לאהבה חדשה?

"אני פתוחה לזוגיות, כשזה יגיע, יגיע. אני נמצאת במקום אחר היום, ומבחינתי זוגיות זה משהו שיהיה חלק ממני בכל המצבים. אני כבר לא במקום של לבטל את עצמי ולוותר על מי שאני או על חלקים ממני".

דרך חדשה

אז עכשיו, כאמור, תוכלו למצוא את נחום במרכז לאומניות רחוב של חן לאוי, במרכז רייך החדש. שם היא מתחיל לגדל, באהבה רבה, את דור העתיד. "זו אקדמיה להיפ-הופ וברייקדאס. ואני הולכת ללמד קבוצות בגילאי 14 ומעלה. אני מרגישה שיש לי מה לתרום ולתת, ואני רוצה לעשות את זה".

מה לדעתך צריך היום בשביל להצליח?

"הבנתי שהקסם נמצא דווקא בין השורות, זה לא מה שאתה אומר, זה איך שאתה אומר את זה. אתה יכול ללמוד כוח, גמישות טכניקה, אבל מסביבך כולם יפים ומוכשרים. ולכן מה שחשוב זה הערך המוסף הזה, שיש רק לך ואין לאף אחד אחר. זאת היכולת למצוא את הדבר הזה בכל רגע נתון, בהתאם לכל סיטואציה, גם במצבים של לחץ ואתגר. מה שהכי יפה בזה, שיש את זה לכולם. צריך רק לדעת איפה לחפש".

לא קצת מבאס לפעמים לעבוד כל כך קשה, אבל לא לקבל הכרה מהקהל?

" הבמה נותנת לי הרבה מאוד כוח ומחזקת אותי ברגעי משבר. אני חושבת שדווקא רוב האמנים מחפשים את האומנות, לא את החשיפה. אני תמיד אומרת תודה לאל על זה שאני לא בפרונט, טוב לי להיות מאחורה. דווקא בגלל שעבדתי עם כל כך הרבה סלבס, הבנתי מה דורש הוויתור הזה על האנונימיות. אני אוהבת את זה שאני יורדת מהבמה, עושה קוקו, ועוצרת בנחת לקנות משהו בקיוסק. בסופו של דבר רקדנים יודעים למה הם באים, וזה לא להיות הכוכבים הראשיים. זה מאפשר לי לעשות את מה שאני אוהבת, לקבל עוצמות מהקהל ומהבמה, אבל בסוף להישאר תמיד מי שאני, וזה הכי כיף".