מאת: טלי בנדו לאופר 

 

"ספר את הסיפור כך אמר לי אבי ואני הולך ומספר אותו כל ימי חיי". אמר השבוע תושב יבנה, ציון בן שטרית.

בשבוע הבא יציג בן שטרית (59) את ספר הביכורים שלו הנושא את השם "עפריט" (במרוקאית: מלך השדים) בשבוע הספר העברי בעיר. מדובר בסיפור פרוזה מבוסס על עובדות אך בכללו דמיוני העוסק בילדות האב בכפר קטן בהרי האטלס במרוקו אך גם בילדותו של בן שטרית עצמו, כאן ביבנה. "הדור הקודם שעלה לארץ, הוא דור שלא זכה להכרה. אנחנו הדור השני בארץ התרחקנו מהמורשת, מהתרבות ולא נעים לי להגיד אבל אפילו התביישנו בהן, רצינו להיות ישראלים. הדבר הזה הציק לי מאוד ואחרי שהוא נפטר החלטתי להביא את זה לידי ביטוי, להביא אותו לקדמת הבמה. חשבתי איך אני עושה את זה והחלטתי פשוט לכתוב. הסיפור הזה מתחיל בחוויה האישית שלי כשאני פוגש אותו במרוקו, שנינו ילדים ואני צופה בו, איך הוא מתנהג ומהי דרכו. הכפר שהוא מתגורר בו נתון לשליטה של שדים ורוחות, ובספר אני לא מצליח להבין איך כולם נתונים לשליטתם ואבא שלי שהוא פורץ דרך, לאט לאט מצליח לפרוץ את דרכו החוצה ולאחר מכן לשאר האנשים".

/File/335727הספר נע בין שני אזורי זמן ומקום כאשר הוא מדלג בין מרוקו של שנת 1945 ויבנה של שנות ה-60. "זה למעשה סיפור הילדות שלי", הוא מסביר, "זוהי פריצת מעגל כי אנחנו כל הזמן נמצאים בדפוסים מאוד מוגדרים. הרבה אנשים לא יוצאים מהמעגל".

מה זאת אומרת?

"אני מצר על כך שרבים מהאנשים נשארים תקועים ודורכים במקום ונותרים דומים לדורות הקודמים, אני קורא לאנשים לשנות דרכם ולפרוץ את המעגלים של דפוסי ההתנהגות".

בן שטרית מספר כי כל חייו כתב למגירה, שירה, סיפורת, הגיגים ותובנות שיצר מעומק הלב אותם הרשה רק למשפחתו הקרובה לקרוא, אך הסיפור של אביו בער בו ואותו הוא מבקש שכולם יכירו.


"הוא תמיד רצה שיכירו בו. זה היה עול על כתפיי וכשכתבתי אותו, הוא השתחרר. יש בספר גם אמירה לדור הבא, למעשה לאותם ילדים שנמצאים באותן שכונות ומקומות, אמירה שכל אחד יעשה דרך ויפרוץ. יש בספר מסר חינוכי של התמדה, של פריצת דרך, שאתה הוא זה ששולט על גורלך".

"במרוקו לדוגמא, האדם הכי עני יגיד 'זה שנקבע לי וככה אחיה', אדם צריך לעשות דרך ולנסות לשנות. בכפר השדים במרוקו, השדים הם אלו שמונעים את התקדמותך, פה יש המון דברים שמונעים מאיתנו, השדים שנמצאים בתוכנו, זה הרבה תעתוע. כשאתה רואה אדם אתה לא יודע אם הוא טוב או רע, אתה מתאר אותו מתוך מבנה אישיותך וזה באמת יכול להיות אדם אחר, אנחנו כל הזמן צריכים להבין שכל אדם וזהות הוא עולם בפני עצמו. לאורך כל הספר יש דבר שלומדים, מעין מוסר השכל ודרך, יש תובנות שמגיעות כל פעם ממישהו אחר, ממני, מהסבא והסבתא".

 

/File/335728ספר מעט על תהליך הכתיבה.

"הספר הוא לחלוטין מסע בזמן, מסע אמיתי שנבנה במשך הרבה זמן. כתיבתו ארכה זמן רב, בוא נאמר שאת הפרק הראשון סיימתי לפני שבע שנים אך לא ידעתי לאן זה מוביל ואז נסעתי למרוקו. זה היה לפני שנתיים, לכפר נידח בהרי האטלס, לכפר שבו חי אבי. ראיתי את המקום וזה התאים בדיוק לתיאור של הספר שלי, כפר שנמצא ברכס הרים סגור ומסוגר עם אנשים שחיים מהיד לפה והם נותרו כמו שהיו לפני 70 שנה. העמקתי בתרבות השדים, הרוחות ובמה שמאמינים שם. נחתה עליי ההבנה איך אני רוצה לכתוב את הספר ובמשך החודש שם כתבתי עוד חמישה פרקים.

"עפריט" בהוצאת גלים, ייצא לרגל שבוע הספר ויימכר גם בחנויות. "הספר מבחינתי הוא מסר, איזושהי צוואה במובן של דרך, מאוד חשוב לי שאנשים יקראו כדי להכיר בדור הקודם, כי כולנו בני עולים ולאו דווקא זה שייך למגזר המרוקאי. כשאני מדבר עם אנשים הם אומרים שזה בדיוק הסיפור של הוריהם, לא משנה מאיזה עדה. חשוב לי שכל אדם יידע שיש בכוחו לשנות. הפרק האחרון בספר הוא למעשה הדרך החדשה, כלומר בחירת הדרך, שמדבר על איך כל אחד יכול לבחור את דרכו, זוהי צוואה של בחירת דרך".

צוואה של מי?

"זה משולב, שלי ושל אבי, זה הולך יחד. זו צוואה שלו שאני מייצג אותו והוא אותי. נתתי לו במה כדי שהוא יוצג בכבוד, זה מייצג את שני הדורות".

אמרת שאביך היה פורץ דרך.

"בהחלט. אבי היה מוזיקאי מעולה שבטוח היה יכול להיות מוביל, הוא ניגן על עוד וייצר אותם בעצמו. הוא היה יוצר עם אוזן מוזיקלית מעולה שניגן על כל כלי אפשרי. הוא לא למד קרוא וכתוב אבל היה כמעט כמו מהנדס בתעשייה האווירית. אז היה לו הכל, אבל לא קיבל את ההכרה וכאן נמצא הכאב על הדור ההוא. כולנו בני עולים וכולם צריכים להכיר במורשת ובתרבות שלנו".

 

 

הספר יוצג בשבוע הבא בשבוע הספר ביבנה, בין ה-26 ל-28, ברחבת הספרייה העירונית.

בנוסף ביום שלישי, 2.6, בשעה 20:00 תערך השקה לספר בספרייה העירונית. הציבור היבנאי מוזמן.