טלי בנדו לאופר


"את יודעת איך אנשים קראו לי? הבולדוזר. גם בצבא וגם בחיי הצבאיים. זה מונח שמתאים לי כמו כפפה ליד. אני ביצועיסט, תנו לי לעשות", כך אמר השבוע תושב יבנה איציק שלום (68).

לו קורות החיים של שלום היו מונחים לפניכם, ספק אם הייתם נותרים אדישים. הוא הספיק בחייו לשרת שנים ארוכות בחיל המודיעין ולהשתחרר בדרגת סגן אלוף, להיות חבר ועדה ממונה בחמש עיריות שונות ואף ראש מועצה, לנהל את פרויקט שיקום שכונות כאן אצלנו ביבנה ובמזכרת בתיה וכמובן לא נשכח את התנדבותו ארוכת השנים בקרב קשישים, משפחות נזקקות וחיילים במצוקה.

אם כל זה לא מספיק, לפני כשבועיים התמנה שלום לחבר בועדות ערר המתנהלות בבת משפט.

ברכותיי על התפקיד.

"תודה, התבקשתי להגיע לוועדה לבחון האם ביכולתי לנהל ועדת ערר מטעם בית משפט ואכן מוניתי לועדת ערעור למען נכי משרד הביטחון שכולל את צה"ל, משטרה ושירות בתי הסוהר מחוז תא ומרכז. הוועדה השנייה היא של משפחות חיילים שנספו במערכות ישראל שזה כולל את צה"ל, משטרה ושב"ס".

מה בעצם התפקיד?

"אנו שלושה חברים בוועדה שמטפלים בערעורים של נכים אשר קיבלו אחוזי נכות כאלו ואחרים שמערערים על ההחלטה. אנחנו, כולל רופא מומחה דנים ומעבירים את החלטתנו להחלטת בית המשפט".

התמנית לוועדות לא פשוטות.

"בהחלט. זה יחייב אותי להקדיש את מירב כשרוני וכישוריי לעניין. אני רואה בזה שליחות ציבורית חשובה ממעלה ראשונה. אצטרך להקדיש לכך הרבה שעות, זה בין הדברים הראשונים שעשתה שרת המשפטים בכניסתה לתפקיד, אז כנראה שהלחץ הוא רב".

שלום נשוי לריטה שהייתה לאחות מוסמכת וניהלה את מרפאת הדקל שנים רבות. כיום היא מטפלת ברפואה אלטרנטיבית. לזוג שלושה ילדים: גליה, ארז וענבל. "ענבל, שהיא מנהלת בעמותה לילדים נזקקים חזרה לגור ליבנה לפני שנה ואני מאושר מאוד מזה, אני בטוח שגם היא".

את ראשית דרכו עשה כאמור, בחיל המודיעין. "עברתי לשכונה הצבאית ביבנה כקצין צה"ל ושירתי 22 שנה. למדתי ערבית בקורס קדם צבאי שהקנה לי יתרון לעבוד עם האוכלוסייה הערבית. אני קורא, כותב ודובר ערבית. בהמשך אף הועסקתי בעיריית יבנה כעוזר מנכ"ל ומ"מ מנכ"ל יבנה, וכמה שנים לאחר מכן נקראתי לנהל את מועצת העיר הבדואית ערערה בנגב".

למה נקראת? אין בחירות דמוקרטיות?

"היישוב קרס מבחינה ניהולית ותקציבית ומשרד הפנים החליט לפזר את המועצה והיושב בראשה. אני התמניתי מטעם המדינה. בתקופה הזאת מחצית השבוע הייתי גר בבאר שבע ואשתי הייתה מגיעה עמי על פי הצורך ובמחצית השנייה הגעתי ליבנה".

שלום מונה אף לחבר וועדה ממונה ביישובים אבו גוש, בעיריית טייבה, ערד ואופקים, כאשר באופקים וטייבה הוא עדיין מתווה דרך.

 

מה הדבר הראשון שהתבקשת לעשות בעבודה מול האוכלוסייה הערבית והבדואית?

"הייתי צריך להחזיר את אמון התושבים במועצה ולגרום להם לשלם מיסים וכמובן לטפל ביישוב. לבנות כבישים, מדרכות ומערכת ביוב נורמאלית שלא הייתה כי בערערה ובטייבה כל מערכות הביוב מתנקזות לבורות ספיגה, אין מערכת ביוב מרכזית. הקמנו מערכות כאלו שייצרו מצב שאנשים יחיו כמו שצריך בעיר מתוקנת. אותו דבר בנושא החינוך, הכנסנו בערערה מערכות ממחושבות והעלנו את היישוב לדרך המלך.

לטייבה המדינה הקצתה 105,000,000 מיליון שקלים לשלוש שנים לטובת תשתיות, מערכת חינוך, ספורט ותרבות ואכן נעשים שם פרויקטים אדירים".

מה הבעיות הכי גדולות שם?

"הגביה הייתה מאוד קשה ובעייתית שם ולכן נכנסה מערכת גביה נפרדת שמולה הם מתנהלים והם מתחילים להפנים זאת. הגביה עלתה פלאים בטייבה ורוב התקציבים בהחלט חוזרים למען התושב. כל נושא התשתיות קשה, מערכת ביוב נורמאלית איננה ואנחנו עובדים על זה במרץ, כולל על אולמות ספורט בבתיה"ס, הקמת מגרש ספורט וגני ילדים חדשים".

למה היישובים הערביים והבדואים נמצאים במצב כה ירוד?

"בטייבה היישוב נכנס לגירעון לפני שמונה שנים של 90,000,000 שקלים מסיבות שאני מנוע מלפרט ונוצר מצב שצו בית משפט החליט למנות נציג מטעמה לנהל את העיר. אגב, השבוע הודיעו שלאחר שמונה שנים יהיו שם בחירות דמוקרטיות, אבל צריך להבין שזה לא אומר שתהליך ההבראה יסתיים".

ניכר כי שלום אוהב ומעריך מאוד את עבודתו, "נולדתי בבאר שבע, אני מכיר ואוהב את המנטאליות הבדואית, אהבתי לעבוד עם הבדואים בערערה ועם המוסלמים מטייבה, אני מרגיש את החיבה גם מצדם".

 

במה אקוטי לטפל ביישובים הללו?

"הדבר שהכי נדרש זה שיתוף פעולה הדוק בין האוכלוסייה היהודית והערבית, זה דבר אפשרי שאני מאמין בו. אני חי את זה, אני מרגיש את זה ויש אנשים נפלאים בשני המגזרים שיכולים לעשות דברים נהדרים גם ברמה הארצית וגם המקומית. אני לחלוטין חושב, מייחל ומקווה שיהיה לנו שלום, זה אפשרי".

 

 

אתה איש רב פעלים. נשמע שיכולת לתרום ליבנה הרבה יותר.

 

"זה לא סוד שמגיעים אלי אנשים מהעיר עד כה שסייעתי להם בשיקום השכונות לעזרה. מגיעים אלי הורים לחיילים שיש להם בעיות בצבא ואני משמש לה כפה, אני ממליץ עליהם בבתי דין צבאיים אם הם הגיעו לשם ועוזר למשפחות שנופלות בין הכיסאות. פגשתי את ראש העיר צביקה גוב ארי לפני שלושה חודשים ואמרתי לו שכראש רשות לראש רשות אני יודע להעריך את מה שהוא עושה ועשה למען היישוב שלנו יבנה. אני יודע כמה תובעני התפקיד הזה. אני חושב שהוא עושה עבודה מצוינת ואני חושב שהציבור היבנאי ייהנה ממנו בכל קדנציה שהוא יבחר להשתתף בה. הוא ראש עיר שמקדיש את זמנו לטובת העיר".

 

אז להתמודד ביבנה לא עבר לך בראש?

 

הוא צוחק. "ידעתי שהשאלה הזאת תגיע. אני חושב שכל עוד שכוחו של צביקה במותניו וכמו שאמרתי, עושה את עבודתו נאמנה – אין סיבה לחשוב על כך. ימים יגידו, אולי כשהוא יחליט שהוא מסיים. הרבה תושבים פונים אלי ושואלים, אבל זה לא רלוונטי כל עוד הוא בתפקיד. אני מעריך ומוקיר את כל מה שהוא עושה וחושב שאין לו מחליף ביבנה נקודה".

מה לגבי פוליטיקה ארצית?

הוא נאנח. "תראי, אני חבר בליכוד, כמו גוב ארי אגב, ואני מעדיף לעשות למען הציבור ולנצל את ניסיוני וכשרוני כדי לסייע לנזקקים ולא ממרום כסא בממשלה. אני ביצועיסט, אני מוכר ככזה ואני מכיר את יכולתיי".

מהו התפקיד שהכי נהנית לעשות?

"ראש מועצת ערערה בנגב וגם את ניהול פרויקט השכונות ביבנה ובמזכרת בתיה. אלו היו תפקידים ביצועיים שהביא אותי לעזור בצורה בלתי אמצעית לתושבים שנפלו בין הכיסאות, אנשים שנעשה להם עוול. צריך להבין שלאנשים קשה להתמודד בבירוקרטיה ואני מסייע. זהו כנראה ייעודי בחיים".

 

עברת כ"כ הרבה תפקידים. יש איזה ג'וב חלומות שהיית רוצה לקבל?

הוא צוחק."מתוך ידיעות שאני שומע, יהיו יישובים שיקרסו ויתבקש ראש מועצה או ראש עיר כראש ועדה ממונה. אם יקראו לי אני אלך. אני אוהב לשקם, אני בולדוזר".