מאת: שמעון יעיש

 "זה הדבר הכי קשה שיכול להיות, בהתחלה הייתי משקרת לעצמי ומדמיינת שהוא נמצא בחו"ל והוא יחזור עוד מעט", פותחת האם אסתר, אמו של מאור גנון שנספה באסון הכרמל, "עברו חמש שנים והוא לא חזר, אני מבינה שזה כנראה לתמיד. אני כבר לא יכולה לשקר לעצמי. אחד הדברים שמרגיעים אותי קצת זאת הילה הבת שלו, כאשר מאור נהרג הילה הייתה בת 3.5, היום היא בת שמונה וחצי וכאשר אני רואה את הנכדה שלי אני מרגישה שמאור לידי. יש מצבים שאני חולה עם 40 מעלות חום, אך כאשר היא מגיעה אני מחלימה בשנייה, אני מוכנה לעשות הכל בשבילה".

מאור גנון ז"ל נהרג לפני חמש שנים באחד האסונות הכבדים שידעה מדינת ישראל. ביום רביעי השבוע צוין יום השנה לאסון הכרמל, יום שמזכיר את האיש שהיה: החבר, האדם, האבא, הבעל, הבן והלוחם המצטיין, מאור גנון.

חמש שנים קשות עברו על קרוביו של גנון. אביו של מאור דוד, אמו אסתר, אשתו סיון ומפקדו סרגיי, סיפרו על אבדתם הגדולה.

"זה היה במהלך קורס קצינים של שירות בתי הסוהר, הם נסעו באזור הרי הכרמל מבלי לדעת עד כמה המצב מסוכן", מגולל אביו דוד את אירועי היום שגבו את חיי בנו, "האוטובוס נכנס לתוך האזור המסוכן ועוד הייתה אפשרות להיחלץ, אהובה תומר ז"ל שנספתה גם היא באותו יום ארור, ביקשה מהנהג להסתובב ולחזור על עקבותיו, אך הנהג התעקש להמשיך בנסיעה כמתוכנן. הם לא ידעו לאן הם נכנסים, הם נכנסו אל תוך המוות", הוא מספר בגרון חנוק.

חדרו של מאור ז"ל ושל אשתו סיון, בבית הוריו שבגן יבנה הפך למוזיאון הנצחה לבן האהוב, כפי שניתן לראות בתמונה, הוא מלא בתמונות, נרות נשמה ודברים אישיים שמשאירים את טעמו וריחו של הילד שכבר לא ישוב.

אסתר: "אומרים שהזמן מרפא, אני מרגישה שזה בדיוק הפוך, כל יום שעובר מקשה עלינו עוד יותר, מה שנשאר לנו זה התמונות, כמה אפשר להסתכל על אותן תמונות? זה לא משתנה ולא מתחלף, והזמן גורם לנו להבין שמאור שלנו לא יחזור יותר. אנחנו לא ישנים בלילות, אני מתמודדת באמצעות בכי וכעסים, בעלי שסובל בדיוק כמוני, סובל בשקט, הוא מתבודד ונאכל מבפנים. החיים לא מכינים אותנו לדברים האלה, אין דרך הגיונית להתמודד עם דבר כל כך קשה".

עוד כואבת עד היום את לכתו של בעלה הצעיר והאהוב היא סיון, רעייתו ואם בתו אשר סיפרה על התקופה הקשה ביותר בחייה: "כאשר מאור היה בקורס קצינים של שירות בתי הסוהר, הוא ביקש ממני שאשיר לו שיר בטקס סיום הקורס, כמובן שחיכיתי לזה והתלהבתי מהבקשה שלו, לצערי הוא נהרג במהלך הקורס בנסיבות קשות מאוד, את השיר שביקש מאור שרתי לו בתכנית של אייל גולן, סגירת המעגל הייתה מצמררת. השיר שביקש וחיכה לו כל כך היה לשיר זיכרון בתכנית של הזמר שהכרנו בהופעה שלו, מאור לא היה שם, שרתי לזכרו".

אחד הסיפורים המרגשים הוא סיפור ההיכרות של מאור וסיון. הם גדלו באותה שכונה ביבנה, שיחקו יחד כילדים וכאשר בגרו כל אחד הלך לדרכו. במהלך השירות הצבאי של מאור במשמר הגבול, הוא פגש את סיון במקרה, היא עצמה שירתה בלהקה הצבאית של מג"ב והאירוע הסתיים בצורה ידידותית. המפגש השלישי היה זה שחיבר ביניהם, סיון נסעה לאילת במיוחד עבור הופעה של אייל גולן ופגשה שם את מאור, השניים הבינו שהגורל מסמן להם משהו ומשם התפתח הקשר, שהוביל לחופה.

 מאז לכתו, מספרת אסתר, מתקשה המשפחה ליהנות ולהתחבר אל השמחה הטבעית שכמעט ואינה קיימת עוד. "אירועים משפחתיים, שמחות, רדיו ומוזיקה נעלמו מחיי, לפעמים אני מגיעה לאירועים משפחתיים רק כי לא נעים, רק כדי שלא יגידו שלא הגעתי לכבד את המשפחה, אבל כשנהיה שמח מדי אני נעלמת. אי אפשר לשמוח כשאני יודעת על האסון הכבד ועל הסבל העצום שעבר הבן שלי לפני שהלך לעולמו. למאור יש עוד ארבעה אחים, שני בנים ושתי בנות, הגדול בן 41 היום והקטנה בת 33, מאור היה בן 27 במותו והוא היה בן הזקונים שלי, האחים שלו מזכירים אותו בכל מפגש, הוא לא יוצא להם מהראש לרגע. הוא היה בחור מצחיק, אנחנו נוהגים לספר את הבדיחות שלו וצוחקים על דברים שהוא אהב לצחוק עליהם, זה קצת מקל עלינו, גורם לנו להרגיש אותו".

מפקדו של מאור באותה תקופה, סרגיי, סיפר על מאור בהערצה: "מאור היה מודל לחיקוי, בהיררכיה הפיקודית הייתי מעליו, אך אני חייב להגיד שלמדתי המון מהאיש הגדול הזה. מאור הגיע ממשפחה בעלת ערכים, אהבה למדינה, מסירות וזיקה נעימה למסורת היהודית, מאור היה אדם שידע לעשות הרבה מעבר, הוא ידע להגדיל ראש ולתת מעצמו הרבה מעבר למצופה. אחד הדברים שהיו בולטים אצלו הוא ביטול ה'אני', מאור ראה בהקרבה למען המולדת ולמען המדינה את הדבר החשוב ביותר, משפחתו הייתה חשובה לו מאוד והיום אני יכול להבין למה, אנשים מדהימים וערכיים שהתברכתי להכיר ולמדתי מהם המון".

סרגיי סיפר גם על ההתקדמות המקצועית של מאור בשירות בתי הסוהר: "מאור התקדם בצורה יוצאת דופן בשירות בתי הסוהר, הוא קיבל תפקיד שרק קצינים מאיישים למרות שלא היה קצין באותה תקופה, הוא אייש את התפקיד בצורה אדירה והיה לדוגמא לבאים אחריו. בשלב מסוים הוא הועבר לפקד על אחד המקומות הבעייתיים ביותר שלנו ולאחר מספר חודשים בתפקיד המקום השתנה מקצה לקצה, לא האמנו שזה אפשרי אבל אצל מאור הכל היה אפשרי, למרות שעברו כבר חמש שנים הוא חסר כעמית למקצוע, כחבר וכאדם, הפסדנו איש גדול והתחושה שלי היא קשה כי מאור הוא כמו בן בשבילי, איבדתי בן במשימה".

"בתו של מאור הייתה בת שלוש וחצי כאשר נהרג, אך היא עדיין זוכרת ומתגעגעת" מספר דוד, "לפני מספר ימים היא הייתה אצלנו בבית וביקשה ציור דיוקן של מאור שצייר חבר שלי. היא התעקשה לקבל את הציור של אבא שלה והגעגוע החזק היה ניכר על פניה, יש לה תמונות שלו והיא גאה באבא הגיבור שלה בכל הזדמנות".

בחמש השנים שחלפו מאז האסון, מקדישים קרוביו ובני משפחתו של מאור המון זמן ותשומת לב בהנצחת שמו, לאחרונה התקיים טורניר כדורגל לזכרו, נערכה הכנסת ספר תורה על שמו של מאור ומעת לעת נערכות פעילויות ומחוות בכדי להנציח את שמו של מאור גנון ז"ל.

סיון העוסקת בתחום המוזיקה, בחרה להנציח את בעלה האהוב בצורה המרגשת ביותר. זמן קצר לאחר האסון הכבד, פרסמה שיר לזכרו של מאור, הגעגוע העמוק והכאב החזק ניכר בכל מילה באחד השירים המרגשים שנשמעו במוזיקה הישראלית, "מאור עיני". למרות שעברו כבר חמש שנים, השיר מושמע לא מעט בתחנות הרדיו ובערוץ המוזיקה הישראלית- ערוץ 24.

המילים המצמררות שנכתבו לזכרו מותירות את זיכרונו וניחוחו של מאור, ואף מעניקות חיים לילד שגדל והתחנך ביבנה, עבר עם משפחתו לגן יבנה, שירת בגאווה ובהצטיינות את מדינת ישראל והקים משפחה לתפארת. יהי זכרו ברוך.