מאז ומעולם מצוקות רבות עוטפות את עולמנו, ככה זה. פשעים, מעשי רצח, אסונות ומוכי גורל. לעיתים רבות קצרה היד מלהושיע, לעיתים היא בדיוק באורך הנכון.

לפני כשנה ישבה שיר רוזוב (26) תושבת יבנה, גרושה ואם לשני ילדים (5,6) בביתה וצפתה בתכנית שעסקה בטיפולי הפוריות המייסרים שעוברות רבות מנשות ישראל, תכנית שהותירה בה רושם עז. בעקבות התכנית החלה להתעניין רוזוב בתרומת ביציות ובשבוע שעבר עברה שאיבת ביציות, 15 במספר, כאשר 14 מהן נמצאו תקינות. כבר בשבוע שעבר אותן ביציות נתרמו לנשים הזקוקות להן.

 

"הנושא הזה נחקק אצלי לפני כשנה, אולי קצת פחות ראיתי תכנית בטלוויזיה שנורא השפיעה עלי על לא מעט נשים שעוברים טיפולי פוריות, שהמדינה מפנה לטיפולי פוריות כמו מכונה בלי לרדת לעומק הבעיה. ראיינו כל מיני נשים שם והייתה שם מישהי שנחקקה אצלי, שעוברת אותם למעלה מעשור. שאלו כמה כסף היא הוציאה עליהם והיא אמרה שיכלה לרכוש בית במזומן, את מבינה שהיא הוציאה מעל מיליון?? בעלה אמר משהו שנורא נגע בי, שאלו אותו כמה הוא רוצה ילדים אחרי כל הסבל שהם עברו, אז הוא אמר שהוא כבר לא רוצה אבל מאוד מעוניין שלה יהיה ילד, אותו זה כבר לא ריגש, הוא רצה רק שלאשתו יהיה טוב.

הכתבה מאוד נגעה בי והחלטתי לחקור את הנושא ולהבין מה המצב של זה טיפולי הפוריות ותרומות הביצית בארץ, אני אדם מאוד סקרן. כשהתחלתי לקרוא התחוור לי שאי אפשר להבין את המספרים, לא ניתן להפנמה כמה נשים מחכות לתרומת ביצית, מדובר באלפי נשים שהביצית הזאת, שיש לכל אחת מאיתנו, החוסר שלה מונעת מהן להיות אמהות. המשפחות הללו מחכות אפילו למעלה משמונה שנים, ההמתנה קשה ומפרכת, יותר מאימוץ אפילו, שלו מחכים בממוצע שבע שנים!

אני אמא לשני ילדים, נכנסתי להריון בקלות והחלטתי שאני עושה מעשה. חיפשתי את עמותות רלוונטיות ואיך התהליך עובד ופניתי לעמותה בשם 'חן לפריון'. זו עמותה ללא מטרת רווח, כולם מתנדבים ולכולם יש ילדים מתרומת ביצית. שוחחתי עם עופרה מנהלת העמותה והיא הפנתה אותי לבי"ח 'אסף הרופא' על פי מקום מגוריי".

לפגישת הייעוץ בביה"ח לשם המשך התהליך המתינה רוזוב כחודש וחצי, זמן לא מבוטל בהחלט.

המתנת חודש וחצי. היו מחשבות שניות בזמן הזה? חרטות?

"לא ממש לא, לא הבנתי מה פשר המתנה של חודש וחצי- אם יש כ"כ ביקוש לביציות, אם יש כזה מחסור גדול בעדו נשים לא הופכות לאמהות, זה צריך להיות בעדיפות עליונה".

בסופו של דבר, הפגישה הייתה קצרה ואינפורמטיבית. רוזוב למדה אילו בדיקות עליה לעבור ויצאה כשהיא חמושה במטלות רבות. "קיבלתי דף משימות מה שנקרא, והתחלתי לבצע אותן. הייתי צריכה לעבור בדיקות גנטיות, בדיקת צוואר הרחם, בדיקת שד בכל זאת אלו טיפולים הורמונאליים ובדיקת איידס וכשהכל יצא תקין, נקבעה לי פגישה עם פסיכולוגית בית החולים ששוחחה עמי ורצתה לראות איך אני מתייחסת לנושא, שמעה קצת על חיי ואישרה שאני כשרה לעבור את התהליך.

כשקיבלתי את אישורה המתנתי לועדה שמאשרת את ביצוע התהליך. הם בעיקר רצו לשמוע אותי ושאלו מה למה אני עושה את זה. אמרתי שאני עושה את זה למען נשים שחלומן הוא להיות אמהות. אף אישה לא צריכה להמתין שנים לתרומת ביצים. אף אחת".

שעתיים בודדות לאחר מכן, קיבלה רוזוב את האישור המיוחל שאפשר לצאת לדרך. "התחלתי טיפולים הורמונאליים להגדלת הביציות, אלו טיפולי פוריות לכל דבר. מדובר בזריקות ביתיות לבטן, לי קשה נורא עם מחטים ובן זוגי עזר לי עם זה. התחלתי להזריק לפני מס' שבועות וכמובן הגעתי לביקורת בבית החולים כדי לראות האם הביציות מתפתחות. בשבוע שעבר הגעתי לשאיבה בבית החולים בה שאבו ממני 15 ביציות. זה לא מעט".

מלבד התרומה והתרחבות הלב מהמעשה האציל, משרד הבריאות ובית החולים מתגמלים כספית כל תורמת, כל ארגון מעניק 10,000 שקלים, סה"כ 20,000 שקלים.

זהו תגמול לא רע בכלל

"זה מזערי, בחו"ל זה הרבה יותר. זו פעם ראשונה שאני חושפת את סכום הכסף, כי אני לא עשיתי את זה בגלל הסיבה הזאת של הכסף, זה לא מה שראיתי לנגד עיני, ממש לא. עשיתי את זה באמת בשביל התרומה לנשים, אבל אם החשיפה תשכנע נשים אחרות ללכת ולתרום ביציות אז זה לחלוטין שווה את זה".

 

ומכאן מה? משתפים אותך בהמשך דרכן של הביציות בעולם?

"אני יודעת שביום שנלקחו הביציות, בי"ח מתחייב לארבע ביציות לכל נתרמת. הן באותו יום מגיעות עם הזרע של הבעל או מבנק הזרע ועושים הפריה שנשארת בבי"ח, אז אני יודעת שימים אח"כ הן חזרו להחזרת עוברים".

את בטח מאוד סקרנית לדעת מה יתרחש בהמשך הדרך

"בהחלט, יש סקרנות גדולה, אני אדם מאוד סקרן. אני מבחינתי הייתי מלווה אותן, הייתי מתה לדעת שהן, כל אחת מהן, סופסוף אמהות".

לא חלפה מחשבה בראשך כמו: "זו ביצית שלי, זה חומר גנטי שלי?"

"לא ממש לא, אני יודעת שיכולים להיות בעולם ילדים עם הגנים שלי שלא גדלים אצלי בבית, אבל אני לא חושבת על זה כי אלו לא הילדים שלי. אני רק מקווה שהן יקלטו להריון. מי שמגדל ומטפל - זה נחשב בעיני להיות אמא, לא החומר הגנטי".

 

את המחשבה הזו חידדו בה חוויות חייה שלה שכן, אביה הביולוגי נטש אותה ואת אמה כשהייתה בת חודש בלבד. כשמלאו לה שנה אימץ אותה בן זוגה של האם כבת לכל דבר. "אבי הביולוגי ניתק עמנו כל קשר, נעלם, לא עניין אותו מאיתנו, וכשהייתי בת שנה הבן זוג של אמי אימץ אותי ואף נתן לי את שם משפחתו. זה מחדד אצלי את זה שמי שמעניק, מטפל, מנשק ומחבק זה ההורה - לא מי שבילה עם אמא שלי חמש דקות של הנאה".

 

יש מחשבה לתרום שוב ביציות?

"בהחלט, ללא ספק בכלל. מותר לעבור את התהליך עד 3 פעמים בהפרשים של חצי שנה ואני בהחלט אעשה זאת בעתיד. חשוב לי לציין שזה תהליך די פשוט ממנו התאוששתי מהר".

"חשוב לי מאוד להוסיף, שמה לעשות, אני לא יכולה להיכנס לראש של אנשים אבל צריך להבין שבארץ אנשים כ"כ מחכים לזה. יש הרבה אנשים שמחכים שנים, נשים שמשוועות להיות אמהות וגברים לאבות, אני מכירה הרבה סיפורים עצובים על נשים שמחכות המון זמן לתרומת ביצית, שנים. יש נהירה לחו"ל כדי לרכוש ביציות ולמה לא לעזור לנשים? לעזור לאנשים? החומר הגנטי זה טיפה בים של נתינה, זה עושה אנשים להורים".