את הרומן שלו עם המוסיקה התחיל אייל פרץ כבר בתור ילד קטן. בגיל 5-6 כבר היה אוסף תקליטים ואם תשאלו את אמא שלו, היא תישבע שכאשר היה ברחמה, היה מגיב לכל מוסיקה שהייתה ברקע בבעיטות וריקודים.

אייל נולד במגדל העמק לפני 47 שנים, בכור לשלושה אחים נוספים, וכשהיה בן 12 בערך, כשעלה לכיתה ז', התחיל ללמוד בפנימיית נהלל, ושם התחבר לעולם ההדרכה והחינוך.

"כשאני מתבונן על בן נוער שקשה לו, ובא מבית קשה או מציאות קשה אני אומר להם שהם לא יכולים לספר לי שום דבר שאני לא מכיר או יודע", מספר פרץ על מה שמניע אותו כמחנך. "אני מביא להם את סיפור החיים שלי ומראה להם איך לא לברוח לתירוץ הקל, אלא לקחת אחריות על החיים, להתחבר לחלומות ולשאיפות כי אם אני לוקח אחריות על עצמי אני הופל לאדם יותר טוב כלפיי וכלפיי הסביבה".

אז העבודה עם בני נוער היא ממש דרך חיים בשבילך.

"העבודה עם בני נוער היא בעיני שליחות, בעיקר לחבר אותם לצד האומנותי שלהם, זה משהו שמאד עוזר לחבר. זה כלי שמאד עוזר לאתר את נקודות החוזקה שלהם, לבנות קשרי אמון, להראות להם שאפשר לחלום ואפשר להגשים חלומות".

בתחילת השנה הגעת ליבנה, למפתן ארזים. זה בדיוק המקום שחיפשת?

"מה שאמרתי קודם מאד מחבר אותי למה שאנחנו עושים במפתן ארזים. אני לא יודע אם זה בגלל הקרבה לרבן גמליאל, אבל מפתן ארזים יבנה זה מקום ששורה עליו רוח אלוהים ואני עבדתי בלא מעט מקומות".

אז השליחות מקבלת כפל משמעות בעצם.

"הגעתי לכאן בשנה האחרונה, וזו בהחלט שליחות. כל ילד הוא עולם בפני עצמו שבונים סביבו מערכת ותכנית שמתאימה לו, כל אנשי הצוות שותפים לתחושת השליחות, יכולת ההכלה היא בלתי נגמרת. אנחנו בניגוד למוסדות אחרים אנו עסוקים כל הזמן בלדאוג איך להשאיר את הילד במסגרת, לבנות עבורו קן חם, ותחושה שרוצים אותו".

ספר קצת על אופי העבודה.

"אני מאד אוהב את העבודה. בהגדרת התפקיד אני רכז פיתוח עסקי, בניגוד לתפקידים קודמים בהם הייתי מתמודד ישירות מול בעיות התנהגות וביקורי בית, פה אני עסוק יותר בלרתום גופים קהילתיים או פרטיים /מסחריים, עסקים בעלי אופי חברתי".

בכיוון של גיוס כספים?

"לא לא, אנחנו לא מחפשים תרומות או נדבות, אלא מחפשים שותפים שאיתם אנחנו יכולים לקדם את האינטרסים שלהם או שלנו, הם מביאים לנו חלק מהפעילות שהם צריכים ואנחנו במסגרת הסדנאות שלנו נותנים להם שירות".

איך שיתוף הפעולה עם העיר?

"מצוין. קודם כל אני רוצה לציין לטובה את עיריית יבנה, את ראש העיר, אלי אלוש מנהל המתנ"סים ואריאל הלר, שהרימו את הכפפה וקיבלו החלטה להעביר דרכנו כל פרויקט עירוני, ורק אם אנחנו לא מסוגלים לייצר אותו אז הוא עובר הלאה".

ודאי יש גם גיבוי מלא מצוות בית הספר.

"בוודאי. אני חייב לציין את איציק המנהל בהובלה ובפתיחות לעשייה, את צוות המורים ומדריכי הסדנאות שמובילים את תהליכי היצור ומאפשרים לי להביא עוד ועוד משימות ולקוחות".

איזה משימות למשל עומדות על הפרק?

"אנחנו כרגע בעיצומו של ייצור עשרות דוכנים ועגלות לממכר מזון לכל אירועי הקיץ ויום העצמאות. כל ריהוט הגן במת"נס ליפקין שחק יצא מבתי המלאכה שלנו. עבור בית הספר רמות וייצמן בנינו מסלול מיני גולף ענק, וניתן לראות את העבודות שלנו על גבי העיגולדים המותקנים על גבי עמודים ברחבי העיר".

יש לכם גם מוסך מצליח.

"היום אנחנו על סף סגירה של פרוייקט שיקרה לראשונה בישראל. חברת שלמה סיקסט הולכת לאמץ את המוסך של מפתן ולהפוך אותו למוסך בית שלהם, שם למעשה יבצעו טיפולים לאלפים מרכבי החברה ביבנה והסביבה. פרוייקט זה ישדרג את יכולות התלמידים ואף ייתן להם משכורות".

אתם גם מחזירים לקהילה?

"במסגרת המגמות יש לנו גם מספרה מודרנית, ביום ראשון הקרוב בבוקר אנחנו מארחים 16 בנות מצווה, שיקבלו תסרוקות ופינוקים לקראת הטקס הגדול של בת המצווה שלהם. המספרה מתנהלת ממש בצורה מקצועית, עם מדריך מנוסה שהוא איש מקצוע מצוין. יש לנו הרבה לקוחות שמגיעים ומקבלים ממש את כל השירותים שמספרה יכולה להציע להם".

ואיך המחירים שלכם, יש רווח?

"כשאנחנו מתמחרים פרויקט אנחנו מתמחרים שכר תלמידים, חומרי גלם ועוד פקטור קטן שיכסה את העלויות של מפתן. הנה רק החודש אנחנו מתוכננים להוציא 16,000₪ במשכורות לתלמידים, זה משהו שאין לו אח ורע בבתי הספר המקצועיים בארץ".

מי התלמידים שלכם?

"בימים אלו אנו בתהליך של קליטה לשנה הבאה. ביום ראשון הקרוב בין השעות 16:30-18:30 אנחנו מקיימים יום פתוח בבית הספר ואני באמת חושב שלבני נוער שיש מענה והם סגורים למסגרת אינטימית שתאפשר להם גם לצאת עם מקצוע וגם עם בגרות חלקית, יש לנו את הכלים לתת לילדים, לעבור חוויה מתקנת ולא לוותר לעצמם".

אתה בא מעולם המוסיקה. איך אתה מחבר אותה עם חינוך?

"אין שפה אחרת בעולם שהיא כל כך אוניברסלית כמו מוסיקה ומחברת בין אנשים. חוץ מזה שאני מאמין שאומנות לא יוצאת מהאקדמיה אלא דווקא מהרחוב, מהשכונות. האקדמיה אולי נותנת לך כלים טכניים אבל היא לא נותנת נשמה".

חשבת גם על פרויקטים בסגנון, מעבר למסגרת של "מפתן ארזים"?

"בתפיסה שלי אומנות היא כלי ביטוי מצוין להעצמה אישית, לחיבור בין אנשים ולעשייה אמיתית. אני מאד מאד רוצה להשתלב בעשייה העירונית ביבנה, הבאת הערכים האומנותיים שלי, רעיונות. זה עדיין נמצא בחבלי לידה ראשוניים אבל אני מאד מאמין שהדברים ייצאו אל הפועל".

מה סגנון המוסיקה שלך?

"אני מאד מחובר לכל הקשור למוסיקת הנשמה האמריקאית. גם החומרים שאני כותב בעברית ואנגלית וגם החומרים שאני מבצע הם של אגדות הז'אנר".

תן דוגמה לפרויקט שלך שמשלב מוסיקה וחינוך.

"יצאנו עם מופע-הרצאה, נקרא 'המסע אל המעיין הנובע של המוסיקה השחורה'. זהו שת"פ שלי עם חבר ילדות העונה לשם בני שחורי, שהוא עובד סוציאלי במקצועו. המופע לוקח בעצם למסע המוסיקלי של התפתחות המוסיקה החל מהמוסיקה האפריקאית השבטית ועד לראפ וההיפ-הופ של היום, ואנו מקבילים זאת לאירועים מההיסטוריה, החל מהגילוי של אמריקה וספינות העבדים שיצאו מאפריקה לארה"ב וכל התחנות בדרך, עד לימנו אנו".

בקרוב אתה עולה על הבמה המרכזית באשדוד, עיר מגוריך.

"כן, בשבוע הבא, 16.4 יש מופע גדול באשדוד הנקרא 'סצנה מוסיקלית'. באופי המוסיקלי שלו יהיה כל המיטב של המוסיקה מהסרטים, עם קריצות לקולנוע הישראלי. היוזמה היא החלטה של ראש העיר ומנכ"ל החברה העירונית באשדוד להשקיע באומנים אשדודים".

מה צפוי לנו שם?

"במופע, שיתקיים במשכן לאומנויות הבמה בעיר יתארחו שתי זמרות אשדודיות, ולרי פרץ ומירי בן אבי, והוא יתקיים בהפקתו של יוסי עטר, שהוא המנהל האומנותי ורונן הרוניאן שהוא אחראי לכל העיבודים המוסיקליים של המופע. אני יכול להבטיח חגיגה גדולה לאוהבי המוסיקה".

כשהיה בן 41 נשא אייל לאישה את בת זוגו שהייתה אז בת 29, אך לאחר פחות משנתיים הבינו שזה לא זה ופירקו את החבילה. לפני 3 שנים עבר ניתוח לקיצור קיבה שלאחריו השיל ממשקלו כ-70 ק"ג, מה שהחזיר אותו לאחרונה לשוק הפנויים פנויות ובצורה אטרקטיבית. "השלתי הרבה קילוגרמים של משקל וגם הרבה קילוגרמים של משקעים ורגשות. תפיסת החיים שלי השתנתה והיום אני מחפש לראות את החוזקות בכל אדם ואני אפילו רוצה למצות את עניין האבהות והחלום שלי הוא שתהיה לי בת, אבל כמובן שאקבל בשמחה ואהבה גם בן קטן".