בשביל סרן דניאל נפתלי (28) התנדבות היא חלק מהחיים, כבר בשנת 2004 התחיל להתנדב במד"א (מגן דוד אדום) ביבנה. חוץ מלהתנדב במשמרות על האמבולנס, דניאל היה גם אחראי על מתנדבי הנוער, כך שמאפיין המנהיגות בער בו כבר בתקופת ההתנדבות. כשהגיע הזמן להתגייס לדניאל היה ברור שיתרום כמה שיכול מעצמו ובחר להתגייס לחטיבת החי"ר ההתנדבותית – חטיבת הצנחנים. בשנת 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, התגייס לחטיבת הצנחנים לגדוד "צפע" (202). תוך כדי השירות, המשיך דניאל להתנדב במד"א. לאחר שסיים את הכשרת הלוחם בחטיבה, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), היה מ"כ לאחר  בגדוד "צפע", בפלוגה המסייעת. ובזמן עופרת יצוקה פיקד, גם כן. בשנת 2009, במקום להשתחרר משירות סדיר נכנס דניאל לקבע והיה נגד לוגיסטיקה באותו הגדוד אליו התגייס, במשך שלוש שנים.

בשנת 2012, כאשר דניאל היה בן 24, הוא יצא לקורס קצינים. אחרי שש שנים בצבא כנגד בחטיבת הצנחנים, החליט דניאל שזה לא מספיק בשבילו והחליט לצאת לקורס קצינים של חיל לוגיסטיקה ואף קיבל הצטיינות בהשלמה של קורס הקצינים. "כשהייתי בשירות הסדיר הייתי אמור לצאת לקצינים לוחמים ובגלל תקן, לא יצאתי. הסיבה שבגללה יצאתי למרות זאת בגיל מבוגר, היא אותה סיבה שבגללה רציתי לצאת בפעם הראשונה – לא הרגשתי שאני נותן מספיק מעצמי. כנגד אתה נותן המון, אני מאוד אהבתי את תפקיד הנגד ונהנתי ממנו אבל זה לא אתה הנתינה כקצין. והיום כמ"פ אני מרגיש שאני נותן יותר מעצמי" מספר דניאל.

"בסיום קורס הקצינים שובצתי בבא"ח צנחנים ואחרי שנה עברתי להיות מ"פ גדוד קשר של פיקוד מרכז", שם דניאל איבד כמעט את כל הראייה בעין ימין. "יום אחד פתאום הרגשתי עקצוץ בעין ימין וראיתי אפור, חשבתי שזה שום דבר או שזה אולי מעייפות. הלכתי לבדוק את זה והייתי מאושפז בבית חולים במשך שבוע. בגלל שאיבדתי כמעט את כל הראייה באותה העין, ירד לי הפרופיל בצורה משמעותית ולא יכולתי לשרת יותר בגדוד לוחם". היום, דניאל רואה 40% בעין ימין, אבל הוא מתפקד כרגיל, "בגלל זה נלחמתי להמשיך את השירות שלי, זה אולי פגע בי מעט אבל אני עדיין יכול להמשיך לעשות את העבודה שלי בצורה טובה".  לאחר סדרת טיפולים ממושכת ומלחמות לא פשוטות הצליח לעלות את הפרופיל במטרה להיות מ"פ בגדוד לוחם. "לאחר שנה, אחרי המון ועדות רפואיות ושכנועים הצלחתי לעלות את הפרופיל והגעתי למפקדה לגדוד של חרוב" מספר דניאל על המלחמה הארוכה כדי להישאר בגדוד לוחם.

היום, דניאל מוצב ביחד עם הגדוד בחטמ"ר עציון, העיר הפלסטינית המרכזית שם היא בית לחם. " כרגע אחת הגזרות הכי חמות, כמעט בכל שבוע יש פה אירוע" מספר דניאל, "היום אני מ"פ מפקדים ויש תחתיי כ-106 חיילים, קצינים ונגדים. אני אחראי לכל הלוגיסטיקה של הגדוד" מספר דניאל על תפקידו היום.

"נולדתי וגדלתי ביבנה. היום אני נשוי לגיל, אשר גם כן משרתת בצבא, כקצינת שלישות וכרגע נמצאת בלימודים" מספר דניאל, "זה לא פשוט, גם אני וגם אשתי קצינים בצבא ולא נמצאים הרבה בבית. אבל מסתדרים. ב"שובו אחים" אני לא הייתי בבית, ו"בצוק איתן" היא לא ראתה בית. היינו נפגשים בשטחי כינוס" מספר דניאל על הקשיים, "אבל בסופו של יום אנחנו יודעים שהתפקידים של שנינו חשובים ומשמעותיים ואנחנו מצליחים להסתדר". לפני כתשעה חודשים נולד לדניאל וגיל בן ראשון, גיא. "הוא נולד בדיוק כשהתחלתי את התפקיד תחילת תפקיד, זה לא פשוט לשלב ילד ושירות אבל אם רוצים, יכולים הכל"