תוכנית עמיתים בהנחייתה של הילה שליט הינה תוכנית המופעלת במסגרת הרשת למרכזים קהילתיים ביבנה בשיתוף החברה למתנ''סים. התכנית  פועלת לשילובם בקהילה של אנשים עם מגבלה נפשית, בפעילויות פנאי וחברה.

חלק נוסף של התוכנית הוא העלאת המודעות והפחתת הסטיגמה בקרב הקהילה בנושא של בריאות הנפש .

הציירת שיפי אטינגר משתתפת בתוכנית עמיתים והציגה בעבר תערוכות במודיעין, בגלריית SHY בניו יורק. במהלך התערוכה היא תספר את סיפורה האישי .

אוצר התערוכה, רוני ראובן, מספר כי בתערוכה "זרימה" מציגה האמנית שיפי אטינגר עבודות צבעוניות בעלות גוון סוריאליסטי העוסקות במרחב הדואלי של החיים. מן הפילוסופיה הסינית משאילה שיפי את סמל ה"יין-יאנג" אשר מייצג שני כוחות מנוגדים, אך משלימים זה את זה.

"יין" מייצג את החלק הקר, החשוך, האפל, המרוחק מהשמש – זהו הצד הנשי. "יאנג" מייצג את החלק החם המהיר, הפעיל, הקרוב לשמש – זהו הצד הגברי. בדיוקנאות המצוירים, ראשן החלול המופיע בקווי מיתאר וסמל ה"יין-יאנג" מעניקים מימד פילוסופי מחשבתי למהות החיים.

עץ אשר שורשיו נטועים בקרקע אדומה, לוהטת, מצמיחים ענפים כחולים המייצגים שתי דמויות המביטות זו על זו וביניהן מבצבץ לב המתמזג ברקע הצהוב החם.

גם בנופים המצוירים קיימת הדואליות, סערה והתרחשות לצד מרחבים פסטורליים, שלווים. אישיותה ורגישותה של שיפי באים לידי ביטוי בציורים מלאי דמיון המעבירים לצופה ממחשבותיה ומרחשי ליבה בשאיפה לשלמות.

שיפי אטינגר מספרת: נולדתי בישראל ב-1976 למשפחה חובבת אמנות אבא שלי היה צלם מוכשר.  בגיל 12 הורי קנו לי מצלמה . צילמתי הרבה ואהבתי את הזוויות והמשחק של אור וצל. עם הזמן הפכתי לצלמת מקצועית. עוד לפני גיל 10 הייתה לי תשוקה אדירה לציור והייתי בחוגי אמנות  ומציירת. בגיל 12 התחלתי צייר בצבעי שמן ואקריליק על קנבס. אהבתי לצייר יותר מאשר ללמוד באותה תקופה. בגיל 20 אחרי הצבא עזבתי לארה"ב ושם למדתי ב-  S.V.A בית ספר לאמנויות בתחומי הרישום גרפיקה ותולדות האמנות. בזמן שהצגתי ברחוב ב –NY,  אמנית הציעה לי להציג בגלריית Shin בברודווי, התצוגה הייתה הצלחה. לאורך השנים טיילתי הרבה ברחבי העולם, הרחבתי אופקים, הכרתי תרבויות חדשות וגיליתי תפיסות חדשות באמנות.  אחד המקומות שהקסימו אותי היה מקסיקו, שם הוקסמתי מהצבעים העזים באומנות (''אור מיוחד'') שהזכירו  לי את היצירות שלי. הגעתי למרכז אמריקה לפוונס שבדרום קוסטה ריקה שם השתקעתי ל- 4 שנים, במהלכם צילמתי יותר ופחות ציירתי. פוונס מאופיינת בחמימות של הקהילה, הים, הגלים והטבע המרהיב. לקראת סוף שהותי בפוונס חזרתי לאהבתי הגדולה- הציור. בפוונס הייתי מאושרת והדבר משתקף מאוד בציורים והצילומים שלי מאותה תקופה. מפוונס עברתי לחכו הרמוסה עיירת גלישה קטנה ומקסימה ושם התפרנסתי מצילום ובזמני החופשי המשכתי לצייר. זכיתי  להצלחה בתערוכות, לדוגמא גלריית דוסה לונה, לס אולס ובחנויות לאמנות. מכרתי ציורים לאנשים פרטיים וגלריות בניו יורק וקוסטה ריקה. ב2010 חזרתי לישראל והמשכתי לצייר, יש שאומרים שהציורים אלגנטיים דקורטיביים ובעלי דמיון וייחודים שנוגעים ברגש, ברוחניות.

 

התערוכה מוצגת עד ה-10 באפריל 2016.

הכניסה חופשית.