24.09.26 / 14:26
בטורו החדש עוסק אלי בן־גור בדרך שבה פרשנים ואנשי תקשורת הופכים לדמויות פוליטיות, מנתח את כוחם של ראיונות טלוויזיוניים בעיצוב דעת הקהל – ומסיים בנימה אישית עם המלצה חמה על פאפוס שבקפריסין
קידום פוליטי באמצעות פאנל בטלביזיה
בטורנו הקודם סקרנו את משל האטד (משל יותם) התנכ"י והקשרו לפוליטיקאים,ראשי המפלגות ומנהיגי המדינה דהיום. כן, מי וכיצד מגיעים נשים ואנשים לפוליטיקה ולהנהגה,זה נושא מורכב השווה מחקר בפני עצמו. לא פעם אנו שואלים את עצמנו בסגנון "מי נתן לך רשיון נהיגה" , מי בחר באנשים הזויים אלה,קיצוניים,רעשניים,מתלהמים,אינטרסנטיים,מלחכי פינכה וחסידים שוטים של ראש מפלגה כזה או אחר,ולא כדאי להציג דוגמאות,כי,לדאבוננו,הם רבים,לא מיעוט. ועם זאת, יש כאלה שדווקא הוצע להם,לא נדחפו ולחצו,ביקשו מהם,לא הפעילו קבלני קולות ונתנו הטבות,אנשים איכותיים שהיה צריך לשכנע אותם להיכנס למדמנה הפוליטית ולתרום מכישוריהם והשקפותיהם למען הציבור בכללותו ולא רק לטובת מגזר אינטרסנטי וסחטני מסויים. חבל רק שהם מעטים,חבל שללא "שריון" הם לא היו נבחרים. אבל,יש כאלה שהצליחו או התבקשו להשתלב בפוליטיקה ברשימות ומפלגות שונות,היות והפכו לסלבריטאים ומוכרים לציבור הרחב,בשל השתתפותם בפאנלים טלביזיוניים,השתתפות רציפה,לפעמים מדי שבוע ובמשך כמה שנים,עד שהם נכנסים לתודעה הציבורית,באופן שזה ימשוך בוחרים לבחור ברשימה ובמפלגה בה הם משתלבים. יש כמה דוגמאות ולא רק טומי לפיד,בנו יאיר לפיד, דדי שמחי(בינתיים פרש),בועז ביסמוט ועוד. ובכן, יש שמגיעים עם רקורד צבאי,יש עם רקורד של "נאמנות" למנהיג,יש עם עסקנות מפלגתית וקבלנות קולות,יש מ"הטלביזיה",יש מ"העתונות", יש מהאקדמיה. ויש כאלה שכל כך מתאימים להשתלב בפוליטיקה וההנהגה,אך לא מגיעים אליהם והם לא מגיעים לציבור וחבל. מאידך,איננו שוכחים כי רבים מהבוחרים הולכים רק לפי ראש המפלגה ולא לפי רשימת האנשים שאחריו,ויש כאלה שהולכים לפי נאמנות למסגרת המפלגתית הקבועה שלהם("הבית הפוליטי" שלהם). ויש בוחרים שאיבדו אמון בכל המועמדים ובכל המפלגות,לא מאמינים להבטחותיהם,גם לא למועמדים האיכותיים שיכולים להפוך את עורם והשקפותיהם החיוביות כמו יואב קיש,נתניהו ודיכטר. מורכב ומתיש?, יתכן. ועדיין זו הדמוקרטיה,גם עם פגמים,וכדאי כן לצאת וכן לבחור .
רינה מצליח – מרתקת בראיון אצל עמרי אסנהיים
אני מאד אוהב ראיונות עיתונאיים,גם ברדיו,גם בעיתונות הכתובה,גם בטלביזיה. במיוחד אם המראיין יודע את מלאכתו,שואל שאלות פתוחות,אך גם שאלות קשות עם דרישה למענה לשאלה הספציפית בלא להניח למרואיין להתחמק.וכשמדובר בפוליטיקאי, לא ראיון מלטף ומלקק אלא כזה שדורש רזולוציות ודקויות וחשיפת פינות שלא היו ידועות,אפילו סקופים שיצוטטו אחר כך בכל אמצעי התקשורת. כך הציבור יכול להכיר היטב את המתיימר להיות נבחר ציבור ולגבש עמדה ישירה כלפיו ממקור ראשון.מראיינים מעולים הם,למשל, רוני קובן,אריה גולן,רפי רשף,רן בנימיני,אך גם עמרי אסנהיים ורינה מצליח. והנה,לאחרונה אסנהיים ריאיין את מצליח, ושניהם ריתקו את הצופים,לפחות אותי. איזה שאלות,ואלו תשובות,ואיזה אומץ מצד רינה להביע את השקפותיה ללא חשש,עם אומץ, בהמשך לתכניתה המיתולוגית "פגוש את העיתונות". היא ספגה קיתונות של הכפשות, אך לא נרתעה מלהציג דמות של עיתונאית ומראיינת מקצועית עם אומץ ועם התמודדות ראוייה לציון גם מול מרואיינים פוליטיקאים שניסו להתחמק ולהאשים את המראיינת. כעת,רינה מצליח כבר לא משדרת ברדיו ובטלביזיה בהיקף המלא כמו בעבר,וחבל,אך אין כל ספק שהיא מהווה דוגמא לאשה עצמאית,בעלת תדמית מקצועית העשויה ללא חת,והמעניקה לציבור שירות שידור ראוי .
פאפוס,קפריסין – כדאי !
תמיד אהבתי את האי קפריסין על כל אתריו, ובקרתי בו פעמים רבות,גם כנופש,גם כמטייל,גם כמדריך קבוצות. קפריסין הוא אי קטן יחסית,אך דומה מאד לישראל,ולא רק במזג האויר,בקרבתו אלינו (45 דקות טיסה),באתרים רבים בשטח קטן יחסית,באוכל,ועוד. לפני כשנה סקרתי את בקורי בפרוטארס שבמזרח האי, ובימים אלה שבתי מבקור בפאפוס וסביבתה שבמערב האי. הכל היה נהדר,כפר הנופש,הים,הארוחות,אתרי הטיולים כמו הרי הטרודוס,פסיפסי בית דיוניסוס וסלע אפרודיטה. כן, כדאי גם לכם. זה קרוב,מהנה,חווייתי.
