חינוך ביבנה: השקעה מתונה לתלמיד על רקע פערים מתרחבים במערכת החינוך

ממצאי המחקר מצביעים על כך שרשויות מבוססות מבחינה חברתית-כלכלית מקצות משאבים מוגדלים עבור כל תלמיד בחינוך הרגיל, לעומת רשויות מוחלשות. כך למשל, תל אביב מקצה 9,681 שקלים תוספתיים לתלמיד, לעומת ירושלים שמקצה 3,235 שקלים בלבד. מגמה דומה ניכרת גם בהשוואה בין רשויות הקרובות למרכז הארץ לבין יישובים מרוחקים יותר.
ב־יבנה, על פי נתוני שקיפות בחינוך לשנת 2023 ונתוני הלמ״ס, עומדת ההשקעה התוספתית לתלמיד בחינוך הרגיל על 3,812 שקלים. שיעור הזכאות לבגרות בעיר עומד על 93.6%, ואחוז הזכאות לבגרות מצטיינת מגיע ל־9.9%. נתונים אלה מציבים את יבנה מעל הממוצע הארצי בהישגי הבגרות, אך עם רמת השקעה תקציבית נמוכה יחסית לתלמיד בהשוואה לרשויות מבוססות.
שני המחקרים נערכו במעבדה לחקר מדיניות חינוך בראשות פרופ’ איריס בן דוד הדר, בשיתוף החוקרת רות מעודד, וזכו במענקי מחקר מטעם הקרן הלאומית למדע ובמענק המדען הראשי של משרד החינוך. המחקר הראשון עוסק בהעמקת הפערים כתוצאה ממגמת העברת הסמכויות לרשויות המקומיות במערכת החינוך. במסגרת המחקר נבחנה “ההקצאה התוספתית” – התקציב שכל רשות מקומית מוסיפה מתקציבה העצמי למערכת החינוך, מעבר לתקציב משרד החינוך. ממצאי המחקר מצביעים על כך שרשויות חזקות מוסיפות סכומי כסף משמעותיים, בעוד רשויות מוחלשות מוסיפות מעט, ולעיתים אינן מוסיפות כלל.
הפערים החברתיים-כלכליים בין שכבות חזקות לחלשות מטרידים זה שנים את קובעי המדיניות, אנשי חינוך והורים. אף שמשרד החינוך מנהיג מדיניות של תקצוב דיפרנציאלי בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, במטרה לתעדף רשויות בעלות מדד טיפוח נמוך, התקציב התוספתי של הרשויות המקומיות החזקות מאפשר להן להעניק שירותי חינוך נוספים ומגוונים – ובכך מעמיק את חוסר השוויוניות בין תלמידים.
“זה שהמימון מבוזר והמדינה מאפשרת לרשויות לממן את התקציבים התוספתיים, מייצר אי־שוויון בין ההקצאות שלהן זכאים תלמידים”, מסבירה פרופ’ בן דוד הדר. לדבריה, מדד הטיפוח אמור להוות מנגנון תיקון, אך בפועל הביזור התקציבי משפיע ישירות על הרחבת הפערים בין רשויות שונות.