מהעוטף ליבנה - ובחזרה הביתה: היוזמה שהעניקה למשפחות המפונות נקודת אור ראשונה
24.12.25 / 10:28
אחרי הזוועות והנדודים בין חדרים זמניים, משפחות מהעוטף מצאו קורת גג, יציבות ותחושת ביטחון בעיר יבנה - ביוזמה אזרחית יוצאת דופן
אירועי השבעה באוקטובר תפסו מדינה שלמה לא מוכנה והותירו אלפי משפחות מנותקות מבתיהן בן רגע. בתוך הכאב, הבלבול וחוסר הוודאות, נולדו גם רגעים של תקווה – יוזמות אזרחיות ואנשים טובים שנרתמו לסייע.
אחת מהן הייתה מיזם “דלתות פתוחות”, שבמסגרתו העמידו יזמים וחברות פרויקטי מגורים שטרם אוכלסו לטובת משפחות מפונות מהעוטף.
בין הגופים שפעלו במסגרת המיזם היו סיירוס קפיטל ו**ברקת ישראל**, שבחרו לפתוח את שעריהן ולאפשר למשפחות להתגורר ללא עלות וללא התחייבות בפרויקט מגורים חדש בעיר יבנה, עוד בטרם אוכלס.
“זה היה האור הראשון בקצה המנהרה האפלה”, מספרת עינב, אם לשני לוחמים, שפונתה עם משפחתה ונדדה בין מלונות במשך שבועות. “פתאום מישהו רואה אותך, מישהו חושב עליך”.
המיזם נולד מתוך מצוקה אמיתית: משפחות שהתפזרו בין בתי מלון, חדרים קטנים ופתרונות זמניים – וחיפשו מקום יציב שבו יוכלו להתחיל תהליך של ריפוי. הדירות שהועמדו לרשות המפונים הוכנו בקפידה, רוהטו וצוידו, בסיוע חברת Forter ועובדיה, שנרתמו גם הם ליוזמה.
רפי קשקש, סמנכ״ל סיירוס קפיטל, מתאר את ההחלטה כתגובה טבעית למצב:
“בימים שאחרי השבעה באוקטובר היה כאוס מוחלט – לא עבודה, לא בתי ספר. הבנו שאנחנו חייבים לעשות משהו. לא כחסד, אלא כחלק מהאחריות שלנו כחברה שפועלת בישראל”.
מעבר לקורת הגג, המשפחות מדברות על מעטפת אנושית וליווי אישי יוצאי דופן. צוות השירות שליווה את הדיירים היה זמין לכל צורך, והמעבר לדירות נועד להרגיש פחות כמו פתרון זמני ויותר כמו התחלה של יציבות. עבור חלק מהמשפחות, הדירה החדשה אף אפשרה להתאחד מחדש לאחר שהתפזרו ברחבי הארץ.
“יצאנו מהבית עם תיק גב ומחשב”, מספרת אחת האימהות. “בדירה שקיבלנו הצלחנו לאחד שתי משפחות תחת קורת גג אחת – וזה היה רגע של נשימה”.
שרונה, שפונתה מנתיב העשרה, מוסיפה: “דאגו לנו להכול – מהריהוט ועד הדברים הקטנים. זו תחושת ביטחון שלא הכרנו מאז הפינוי”. אחרות מדגישות את המעורבות והסיוע גם מול גורמים עירוניים: “הם טיפלו בכל דבר. עשו בשבילנו מה שהמדינה לא תמיד הצליחה”.
כעת, לאחר תקופה ממושכת שבה התגוררו בדירות ביבנה, חוזרות המשפחות בהדרגה לבתיהן שבעוטף. עבורן, היוזמה הזו לא הייתה רק פתרון דיור – אלא הוכחה לכך שגם ברגעים הקשים ביותר, יש מי שפותח דלת, מציע כתף, ומדליק אור קטן של תקווה.
