שמעון בן לולו, מוותיקי העיר, נפטר בגיל 60
10.12.21 / 16:13
בן לולו, שהיה אמור לחגוג 61 בעוד כשלושה חודשים, הלך לעולמו בפתאומיות והשאיר חלל גדול במשפחה. השאיר 5 ילדים ו-8 נכדים. בתו אמרה: "אהב להיות לצד המשפחה. השם קטף לנו אותו ממש אחרי שסיים את תיקון החצות"
אבל כבד ביבנה. אחד מוותיקי ומכובדי העיר, שמעון בן לולו, נפטר השבוע כשהוא בן 60 בלבד. בן לולו, שהיה אמור לחגוג 61 בעוד כשלושה חודשים, השאיר אחריו 5 ילדים ו-8 נכדים. בן לולו נפטר בביתו, ככל הנראה בזמן תיקון חצות שעשה.
בתו דיברה עליו לאחר פטירתו: "אבא מאוד אהב לעזור. היה בן אדם מאוד שמח ומלא באור. כל מי שהכיר אותו, יודע כמה שהוא היה מלא בנתינה. היד שלו הייתה פתוחה לכל אחד וכך גם הבית שלו. הוא אהב את השם יתברך, ואין לילה שלא היה מתעורר בחצות ועושה תיקון חצות. היה יושב ללמוד כל הלילה תורה עד שמגיע הבוקר לזמן תפילה. ככה כל יום, עד שהשם קטף לנו אותו ממש אחרי שסיים את תיקון החצות.ראינו את הסידור פתוח שהוא היה פה לבדו.
"הנכדים שלו ואפילו הנכדים של האחים שלו, כל כך אהבו לבוא אליו, כי כל ילד שהיה בא אליו ישר היה מקבל סוכריות וחטיפים. כל פעם שהיה הולך לקניות, היה קונה מלא סוכריות ושוקולדים לכל ילד שרק היה רואה. כל ילד שראה עובר ישר היה מביא לו משהו מתוק.
"אבא היה בן אדם שמח, כמו היום שבו נולד בחג פורים. בכל חג היה מזמין את כולם אליו לקריאת מגילה כשי שנחגוג את החג מאוחדים. בפורים האחרון חגגנו יחד, כל הילדים, הנכדים והאחים, יום הולדת 60. הכנו לו תמונה גדולה של כל המשפחה ונתנו לו. בכל ראש חודש לא היה מפספס נסיעה למירון לעלות לקבר של רבי שמעון ולקבל ברכות ולברך. כולם הכירו אותו שם, אהבו אותו וכיבדו אותו עד יומו האחרון. ביום ראשון האחרון זכה להיות בפעם האחרונה ברבי שמעון ורבי מאיר".
על הלילה שבו נפטר אמרה בתו: "בשעה 16:25 גיסי החליט לבוא לבקר אותו, דפק וצלצל בדלת. הוא התקשר מספר פעמים, שמע את הטלפון מצלצל, אך לא הייתה תגובה. הוא חיכה לאחותי שתבוא לפתוח את הדלת, וברגע שפתחה את הדלת מצאו אותו על הרצפה ללא רוח חיים".
עוד מספרת: "בשעה 13:30 ביום שלישי ביקר אצלו אח שלו הגדול (דוד) במשך שעה, והוא סיפר שהוא אמר לו ללכת להדליק נרות.
"השיחה האחרונה בטלפון הייתה מאחותי בשעה 17:10, היא שאלה אותו אם הכל בסדר ואיך הוא מרגיש ואם הוא צריך משהו. הוא אמר 'לא אמא, הכל בסדר אני לא צריך כלום'. היא מצאה אותו יום למחרת באותה השעה. ראינו את הסידור שלו פתוח על תיקון חצות ומאז כנראה מסר את נשמתו להשם יתברך.
"ביום ראשון, ראש חודש טבת, הייתי איתו במירון" מספרת בתו. כשאספתי אותו בבוקר הוא חשב שהילד שלי יבוא איתנו גם, אבל שמתי אותו בגן, כי אמרו שיהיו גשמים. הוא ממש התבאס שלא הבאתי אותו ואמר לי 'איך שמחתי שאמרת שאת מביאה אותו..'. התחלנו לנסוע ופשוט ביציאה מיבנה עשיתי פרסה והחלטתי כן להביא אותו מהגן. הוא ממש שמח כל הדרך, צחק איתו, דיבר איתו, בירך אותו, הוא קנה לו ציציות ומשחק. מי היה מאמין שזאת תהיה הפעם האחרונה שנראה אותו. אנחנו שמחים שהוא זכה להוציא ספרי תורה להוריו וכיסא לברית לעילוי נשמתם, זה היה חשוב לו מאוד".
יהי זכרו ברוך
