המנהיג הדגול הרב עובדיה יוסף
11.10.13 / 12:30
פרידה מהרב עובדיה יוסף ז"ל. המנהיג שצלל לתוך ים התלמוד, המנהיג שהיה שותף למבצע אנטבה, המנהיג שהתיר עגונות במלחמת יום הכיפורים, המנהיג עם מוכנות לאמץ ערכי מורשת דמוקרטית, המנהיג שיש בו הכל.
הרב אופיר טנג'י
הרב עובדיה יוסף נולד בשלהי שנת תרפ"א (1920) בבגדד, בן בכור להוריו, יעקב וג'ורג'יה (יפה), והראשון בין שמונה ילדים. נקרא על שם סבו, רבי עבדוללה יוסף, אך מאוחר יותר שינו הוריו את שמו לעובדיה. הבית היה חם ואוהב, עמוס בזיקה יהודית וציונית, אולם התנאים הכלכליים היו קשים.
האב, פייטן וחזן, והאם, עקרת בית, החליטו לעלות ארצה, וכשמלאו לעובדיה שלוש דרכה רגלו בירושלים לראשונה. האב הפך חנווני בשכונת שמואל הנביא והמשיך לחזן ולפייט, אולם המשפחה חייתה כקשת יום.
עובדיה עצמו למד בת"ת "בני ציון" בשכונת הבוכרים ואחר כך הצטרף לישיבת "פורת יוסף" היא "קיימברידג'" של הספרדים. כאן כבר קנה לו שם של בר-אוריין, מפליג בידיעותיו, בעל מידות, בעל כוחות עצומים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.
בשנת תש"ה (1945) ירד הרב עובדיה מצרימה והוא אז כבר בעל מוניטין גדול בתורה, בקי בש"ס ובפוסקים, ראשונים ואחרונים, בעל זיכרון מופלא, ניחן בכושר התמדה וספריו מלמדים עד כמה עמל בתורה בשנות חייו הלא ארוכות.
למרות עננות ביטחונית שהעיבה על היחסים עם מצרים, נענה הרב עובדיה יוסף לשליחות, שארכה שלוש שנים, ואף נטל את משפחתו ואת ילדיו הקטנים עימו.
בשנת תשכ"ט (1968) מתמנה הרב יוסף כרב ראשי לתל אביב-יפו ולדיין בבית הדין הגדול. היה זה לאחר פטירת הרב טולדנו זצ"ל, ומשלחות שיחרו לפתחו של הרב יוסף שיאות להתמנות כרב ראשי לתל אביב-יפו. מועמד יחיד סביבו מתאחדת כל הקשת הציבורית, הדתית והפוליטית.
הרב התלבט. שורה של כתבי-יד ציפו להוצאתם לאור והרב ידע שתפקיד רם כזה יחייב להשהות את מימוש ההדפסה. כן יאלץ אותו תפקיד זה להפסיק את שיעוריו הפופולאריים בירושלים ואולי להפסיק כהונתו כחבר בבית-הדין הרבני הגדול בירושלים. כהרגלו הלך ליטול עצה ממורו ורבו הגאון הבבלי הרב עזרא עטייה וזה הורה לו להתייצב לכהונה.
כבר עם לבישת האדרת הרבנית בתל אביב הרים הרב יוסף את מעמד הרבנות והפסיקה הרבנית הספרדית, שעד עתה הייתה נחותה ומתנצלת.
כאשר התחילו לדבר ברב נכבדות, כדי שיעמיד את מועמדותו לכהונה הרמה של רב ראשי ספרדי לישראל, התברר שהרב נמצא באקלים לא פשוט: מחד, הציונות הדתית ראתה בו חרדי ואולי אף אנטי-ציוני; ומאידך, הדימוי שלו אצל החרדים ואנשי "אגודה" היה של ציוני. גם העובדה שלא נולד בוורשה לא שיחקה לצידו. משום כך, כאשר התחממה מערכת הבחירות לרבנות הראשית לישראל, צידדו המפד"ל והמערך דווקא בזוג המכהן, הרב שלמה גורן והרב יצחק נסים.
על אף זאת, גבר הרב עובדיה על עמיתו הספרדי, הרב נסים, וניצח בהפרש של 13 קולות (81 מול 68). ניתוח פנימי של הניצחון מוביל למסקנה שמי שתמך ברב יוסף באופן גורף, הם כל החברים המזרחיים בגוף הבוחר, שראו בו "ספר תורה מהלך", גאון ספרדי מזן חדש. בחירתו היוותה מכה ניצחת למפד"ל ולמערך.
הרב יוסף היה לפה לציבור גדול ששמר לו אמונים והוציא את שמו על פני כל הארץ והעולם היהודי כולו, סמכות רוחנית ודתית אמיתית בציבור הספרדי ומחוצה לו. כמעט טבעי היה שההערצה אליו בכל החוגים תביא אותו גם להעפיל למשרת הרב הראשי לישראל.
במלחמת יום הכיפורים התגלה הרב יוסף בשיא כוחו ההחלטי. בידע אנציקלופדי ובזיכרון פנומנאלי הביא מאות מקורות ואסמכתאות לפתרון מאות בעיות של חללי צה"ל, סגר תיקים ואפשר את הבאתם לקבר ישראל. הוא גם עמד בראש הצוות שהתיר מעגינותן עשרות נשים שגופות בעליהן לא אותרו או שהיה קושי בזיהוין.
טרם נמוגו הדי הקרבות הקיומיים והחל הקרב ההלכתי על הזיהוי וההתרה. יום ולילה עסק בכך, מביא את התיקים הביתה ואיתם את ריח המלחמה.
בתקופה זו, העידו קרוביו, כמעט שלא ישן, גם כדי להספיק את מלאכת הדיון והפסיקה ולסיים במהירות שהייתה חשובה ליקרי החללים, וגם משום שהמראות, העובדות והסיפורים שנשזרו בדיון בתיקים היו קשים מנשוא, ולא פעם העלו דמעות בעיניו, תוך כדי השיג ושיח ההלכתי עצמו.
"גיבורים, גיבורים" היה הרב לוחש לעמו בתוך שמיעת הדברים, כך גם בתוך שמיעת העדויות וקריאת התיקים של קרבות מסוימים שהותירו נעדרים או לא מזוהים.
מלחמת יום הכיפורים הותירה 900 עגונות. על פי ההלכה, התרת עגונות היא אחת מהמצוות המוטלות על בית-הדין. אך לדאבון לב מורכבות הבעיה והסיבוכים העלולים לבוא מהיתר גורף מנעו רבנים רבים וגדולי תורה להכניס אל עובי הקורה. אחד מבאי ביתו של הרב יוסף הסביר פעם כי את רוב ההיתרים אפשר לבלום בשעה שנוצרת בעיה, אך בהיתר העגונות אין כל תקנה, שכן הילדים ממזרים. לכן כשנטל הרב יוסף את משימת התרת העגונות על כתפיו, שם נפשו בכפו ורכן על כל דיסקית שנמצאה, הן דיסקית על הצוואר (זיהוי סביר) והן דיסקית בכיס (יש להקל), שקד על כל צילומי השיניים וטביעות האצבע, הכול כדי שלא תישאר ולו עגונה אחת ממלחמת יום הכיפורים.
הבעיה החריפה כאשר לא נמצאה גופת טייס שמטוסו הופל מעל לים. גם במקרה זה מצא הרב דרך להתיר את האלמנה מכבלי העיגון, כשהוא מסתמך על הכלל התלמודי "ודאי טבע במים שאין להם סוף". הרב יוסף ניהל למעשה "קרב" פרטי משלו כשמולו ניצבות מאות האלמנות המצויות בדילמה קשה ואכזרית והוא מנסה לחבור להן ולסייע להן לצאת מן המצוקה.
"הקרב על התיקים" לא נעלם מעיניהם של קברניטי המדינה. הרב עובדיה יוסף זכה למלא השבחים מראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, ומשר הביטחון משה דיין.
גם ספריו הרבים (קרוב לשישים במספר) קנו לו שם עולמי בעולם התורה והיהדות. ויש לציין שהבקיאות העצומה שמגלה הרב עובדיה כוללת את כל מרחב המחיה, האמונה וההשקפה של האדם בן דורנו, ממכונת אמת עד שאלות חינוך, מדיני אישות עבור למעמד הר הבית, משם ליום השואה וים העצמאות ועד לספורטוטו, לכדורגל ולהתנחלויות.
הנה למשל, מתיר הרב לנערה לעשות ניתוח פלסטי בפניה כדי להיראות יפה יותר. הרב אינו תוחם את ההיתר לנשים שאינן נשואות, אלא הוא מתיר גם לנשים נשואות לבצע ניתוח פלסטי כדי "לחבבה על בעלה".
יתרה מזו: אם הופעתו של גבר מפריעה לו מבחינה אסתטית או שמונעת ממנו למצוא שידוך הולם, הרי ההתערבות הכירורגית הזו מותרת ואפשרית ואין בכך משום הפרת הצו "לא ילבש גבר שמלת אישה". גם ל"מבצע אנטבה", מבצע חילוצם של בני הערובה הישראליים משדה התעופה האוגנדי, שהיה אולי פסגת הפעילות האופרטיבית הצה"לית, נקשר הרב יוסף.
היה זה כמעט חלום באספמיה שהקברניטות הביטחונית והמדינית תתייעץ עם אישיות רבנית אם להיכנע לדרישות המחבלים או לקיים מבצע צבאי שישחרר את נוסעי "אייר פרנס" מידיו של הרודן אידי אמין. כאן זה קרה והוכיח את מעמדו הרם של הרב יוסף אצל קובעי המדיניות וחבורת המחליטנים ברמה הארצית.
יצחק רבין יזם פגישה עם הרב ופרש בפניו את זוויות ההכרעה השונות בנושא העדין והשמור ביותר שעמד על הפרק: המבצע לשחרור בני הערובה, מבצע נועז שישראל לא ביצעה קודם לכן מעולם. יצחק רבין התרשם כל-כך מהחשיבה הנכונה ומן החיוניות שגילה הרב בנושא פתרון בעיית חללי צה"ל והעגונות במלחמת יום הכיפורים, עד שהייתה חשובה לו מאוד דעת הרב בצומת עדין זה.
מחווה מיוחדת עשה רבין כשטלפן לרב יוסף כדי להודיעו על הצלחת המבצע, דקות ספורות לאחר שנודע לו ולממשלת ישראל כי השבויים באנטבה שוחררו והם בדרכם הביתה. רבין אף טרח להדגיש כי הרב הוא בין הראשונים היודע על כך.
אין ספק שכל האמור כאן היו רק בגדר "טיפה מן הים" אודות גדולתו, עוצמתו ואישיותו של המנהיג הדגול הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. יהי רצון שיהא מליץ יושר בעד כל עם ישראל, עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
(כתבה זו ערכתי בע"ה לפי הספר: "הרב עובדיה" שערכו וסידרו רונן קדם ושאול מייזליש. ותודתי נתונה להם מראש) .
