"אני באה ממקום טהור, של עשייה נטו"

20 שנה, בערך, חלפו מאז הביקור האחרון שלי בביתה הנאה של לינה שרון. בימים ההם אני ובתה הבכורה טלי היינו חלק מחבורה עליזה שבילתה שעות ארוכות ונפלאות יחד. 

לינה, מבחינתנו, לא הייתה רק האמא הפרטית של טלי. בעיני רבים נחשבה, ובצדק נחשבה, מורה ומחנכת אהובה ואהודה בתיכון גינסבורג שם העברנו את נעורינו. אנחנו גדלנו ובגרנו מאז. צבא, לימודים גבוהים, משכנתא, ילדים. כל אחד והסדר שלו. לינה נשארה בתיכון, צעירה לנצח, למרות שחצתה את גיל הפנסיה.

עכשיו היא נפרדת מחדר המורים המוכר והחם לטובת חדר הישיבות הצונן של מועצת העירייה, כמספר 4 ברשימתו צבי גוב ארי.

בראיון שהעניקה לינה לתלמידיה ופורסם בבלעדיות בספר המחזור שלנו, היא ציינה את היותה פטליסטית. בחייה, יד הגורל כמעט תמיד הייתה על העליונה. לכן מתבקש היה לשאול למה לה פוליטיקה עכשיו, כלומר האם זה הגורל מתדפק שוב על דלתה. 

"לא כיוונתי לפוליטיקה", היא מחייכת, "לא חשבתי ולא תכננתי. ראש העיר פנה אליי".

הוא התאמץ לשכנע אותך?

(צוחקת) "ביקשתי שעה לחשוב והוא אמר לי 'אין לך אותה'. כולם מרימים גבה בבית הספר כששומעים לינה בפוליטיקה, אבל אם אתה נקרא לדגל ויש לך מה לתרום, אסור לך לעמוד מהצד. קל לעמוד מהצד ולבקר, אבל צריך לעשות. זו הדרך שלי לעשות".

אף פעם לא הרהרת בזה?

"אף פעם לא".

התעניינת פעם מי יושב במועצת העיר, כמה חברים יש בה?

"כן, התעניינתי וקראתי, שמעתי על האנשים, שמעתי דעות, שמעתי מאבקים, אבל להיות שם? אף פעם לא חשבתי על כך".

ברוכה הבאה לפוליטיקה. תצטרכי בקרוב עור של פיל.

"אתה צודק. אני מקווה שמי שיחפש אותי לא ימצא, כי אני מרגישה מאוד נקייה עם עצמי. אני באה ממקום טהור, מקום מאוד נקי, של עשייה נטו במסגרת בית הספר".

פורסם לאחרונה מכרז לניהול תיכון האורן. לא דגדג לך להתמודד על המשרה הזו?

"לא, ממש לא. בגיל 40 החלטתי שכשאני אגיע לגיל פרישה, אני אפרוש. אז הגעתי לגיל פרישה ופרשתי".

אג'נדה חינוכית

היא נולדה באיסטנבול חצי שנה אחרי קום המדינה. בגיל 13 עלתה לארץ, למדה ספרות ולשון באוניברסיטה, לימדה באילת ובראשל"צ, וכמובן בגינסבורג ביבנה. לימים הפכה למחנכת כיתה, ורכזת שכבה, וסגנית מנהלת החטיבה העליונה ומ"מ המנהלת. התלמידים וההורים מעריכים אותה מאוד, ועל כן בשנתיים האחרונות, לבקשת המערכת, המשיכה ללמד לשון, למרות יציאתה לגמלאות. 

לינה, עם איזו אג'נדה את מגיעה לפוליטיקה?

"מה שמעניין אותי זה החינוך. בזה אני יכולה לתרום. בכל מקום שאוכל לחדש, להוסיף, לשפר, אני אהיה שם".

מאז שגוב ארי נבחר ב-1998 הוא תמיד הקפיד שתיק החינוך יישאר אצלו. קצת מוזר שהוא חיפש לחזק את הרשימה דווקא עם אשת חינוך בכירה. דיברתם על זה? 

"בכל השנים האלה הרגשנו את ראש העיר, הרגשנו את המעורבות שלו. הכיוון שלו הוא להכניס חידושים ליבנה בתחום החינוך. עכשיו זה הזמן".

איזו רעיונות יש לך לשיפור מערכת החינוך בעיר?

"כעת אני מעורבת יותר בחטיבות הצעירות דרך הנכדות שלי. הקטנה עולה לכיתה א', האמצעית עולה לכיתה ד' והגדולה עולה לכיתה ט'. כל הרצף. אני מאוד מעורבת ושומעת את הצרכים, את הבעיות, ואני יודעת לעשות את הפרדה בין מה שהיישוב יכול לעשות לבין מה שמשרד החינוך עושה. ויש דברים שאם משרד החינוך קבע אתה לא יכול כל כך לשנות".

מהם הצרכים, הבעיות?

"אני מקווה שיהיה ניתן לתת יותר תקציבים לבתי הספר. כוחות בבתי הספר יש, כוחות טובים, והרבה מאוד פעמים מתקבלות החלטות בגלל בעיות תקציב".

אלו החלטות?

"בעניין של אכלוס הכיתות, שעות הוראה, פעילות חברתית. כיום אכלוס הכיתות הוא בעיה קשה מאוד וזו החלטה של משרד החינוך. הנכדה שלי לפני שנתיים למדה בכיתה של 38 תלמידים בכיתה א'. זה המון". 

רשות מקומית במשאביה המוגבלים יכולה בכלל לשנות את זה?

"אני לומדת את הנושא. אולי צריך להיות יותר יצירתיים בהבאת כספים. אולי תורמים, אולי גופים אחרים. אני יודעת שיש יישובים שחוברים למפעלי תעשייה ואז יש משאב אנושי להביא. מהנדסים או בעלי השכלה שבאים לסייע בתוך בית הספר".

דילמת החלשים

אלו עוד נושאים צריך לשפר?

"למשל לתת מענה למצוינים. ילדים שעושים 5 יחידות מתמטיקה בכיתה י' יוצאים מיבנה".

מדוע?

"כי אין ביבנה מסגרת כזו. אני יודעת שראש העירייה רוצה מאוד לפתח את הכיוון הזה. גם אני בעד שילדי יבנה יישארו ביבנה".

גם התלמידים החלשים?

"כן, גם החלשים. אני חושבת שהמצב של התלמידים החלשים מאוד קשה היום, לא רק ביבנה אלא בכל הארץ".

רשויות מקומיות נמדדות כיום עפ"י ציוני הבגרות. מה עמדתך בעניין?

"קודם כל מה שקובע זה נתוני משרד החינוך, אם הם אחידים. אם אתה מנסח את גזירת האחוזים שלך מהילדים שיכלו לגשת לבגרות - אז הוא מאוד גבוה. אם אתה לוקח מהשנתון כולו - הוא יותר נמוך. אם אתה לוקח עירוני - הוא יותר נמוך.

"אם הגזירה היא אחידה אני מוכנה להתמודד עם זה. ואתן לך דוגמא. היו לנו שתי כיתות י' חלשות מאוד, בכיתה י"א פיצלנו אותן, וקבוצה אחת הייתה של מאוד מאוד חלשים, אבל ילדים טובים, ללא בעיות התנהגות, רק קשיים בלימודים. בכיתה י"ב לא היה תקציב, ומה עושים עם הילדים האלה? שולחים אותם הביתה או סופגים אותם? ואז יושבת ההנהלה ושואלת מה עומד מול מה. האם לרדת באחוזי הבגרות מ-95% ל-85% בגלל הילדים הללו, או לשלוח אותם הביתה ולהישאר 95%?". 

לדעתי צריך להשאיר אותם.

"יפה. זה מה שעשינו. אבל אז פתאום בתשע"א יש ירידה של הבגרות. אין לי שום בעיה עם זה, גם עדכנו את ראש העיר, הסברנו מה צפוי לקרות. אגב, כמה מהם כן סיים עם תעודת בגרות כי שיבצנו חלק לכיתת מב"ר וחלק לכיתת הכוון. באמת השקענו בהם. אז ירדנו באחוזי בגרות, ומה? אם אני יודעת שהסיבה היא לא התרשלות של מורים, לא העדר עבודה, לא טעות בדיווח, אז בסדר".

השוואה מעין זו היא מלכתחילה נכונה?

"איך אתה יכול להשוות מורה שמלמד כיתה חלשה למורה שמלמד מצוינים? איך אפשר להשוות ציונים? לאלה 65 זה מצוין ולאלה כישלון".

ברמה העקרונית, איך מודדים מערכת חינוך? לפי ציונים? שירות צבאי? אקדמיה?

"אתה צודק מאוד. בין התלמידים האלה שהזכרתי הייתה תלמידה מאוד חלשה ופגשתי אותה על מדים בקניון. בשבילי זו הייתה הגאווה הכי גדולה. מה זה משנה שהיא לא סיימה בגרות? לדעתי אחד המדדים שצריך לבדוק הוא אחוז הנשירה מבית הספר. כי אם אני בית ספר אליטיסטי והתחלתי 150 תלמידים בשכבה וסיימתי 130, הבגרות שלי בשמיים. הציונים בשמיים".

אבל איבדנו 20 ילדים.

"נכון. משרד החינוך לא בודק את עניין ההנשרה, אבל אצלנו ביבנה ראש העיר ומינהל החינוך כן בודקים את זה".

אין לחץ מצד ראש העיר? הוא יודע ששופטים אותו לפי אחוזי בגרות, וזה אמנם לא נכון למדוד כך, אבל ככה הוא נמדד. זו דילמה. מה עושים?

"אני באופן אישי מעולם לא נתקלתי בלחץ כזה. ראש העיר אפילו קיבל בשיא ההבנה את מה שסיפרתי על קבוצת התלמידים החלשים בידיעה שאחוזי הבגרות ירדו. אלו ילדים, נשמות, נפשות. אתה לא יכול לזרוק אותם הביתה כי אתה צריך ציונים.

"ביבנה האוכלוסייה הטרוגנית, רבגונית, אי אפשר להשוותה ליישובים אליטיסטים או קיבוצים ומושבים שם לומדים 15 תלמידים בכיתה עם משאבים מכאן ועד הודעה חדשה".

 בין הרצוי למצוי

איך לדעתך אפשר להביא מוסד אקדמי ליבנה?

"מוסד אקדמי הוא פונקציה של מספר תושבים. אם הצפי הוא שבתוך ארבע-חמש שנים אנו מכפילים את האוכלוסייה ביבנה, אז יכול להיות שנצליח. יבנה קרובה למרכז כך שאין בעיה למשוך לעיר כוחות הוראה טובים".

זה באמת חשוב מוסד אקדמי ביבנה? יש באשדוד, ברחובות, בראשל"צ, גם האוניברסיטה בתל אביב לא כזו רחוקה.

"למה אתה חושב שרחובות פתחו, וראשון לציון פתחו, וקריית שמונה פתחו? ותל חי פתחו? כי זה חשוב. מגיעה לכאן אוכלוסייה אחרת, אולי חלק מהמרצים יגורו בעיר, אולי חלק מהסטודנטים יגורו כאן, זה מטייב את האוכלוסייה מכל הבחינות. זה לא רק המוסד עצמו אלא כל מה שמסביב".

5 שנים מהיום, סיימת קדנציה כחברת מועצה, מה יעשה אותך מרוצה?

"אתה יודע מה ההבדל בין רצוי למצוי? קח גימטריה של רצוי וגימטריה של מצוי, ההפרש זה גימטריה של כסף. עכשיו, איזה סוג בוגר אני רוצה לראות אחרי 12 שנות לימוד? מעורב, אכפתי, תלמיד טוב, ישר, כל התכונות שתרצה. וכשאתה צריך לדרג את זה, מה קודם למה? אתה לא תמיד יודע. אז יש לי תקציב של 100 שקל, מה אני עושה איתם? אלו שיקולים שאני צריכה ללמוד, כי כל מה שארצה לעשות בתוך העיר תלוי תקציבים. הייתי רוצה להגדיל את תקציב החינוך של העיר. על חשבון מה זה יבוא? אני עדיין לא יודעת".

זו שאלה קשה.

"כן, מה קודם למה? מי בכלל הלקוח של העירייה? אני צריכה לרצות את ההורים? את התלמידים? תושבים אחרים שאין להם ילדים בבית ספר? אני בכל מקרה מאמינה שהשקעה בחינוך היא ההשקעה הטובה ביותר".

ראש העיר מאמין בזה?

"כן, מאוד. לי הוא אמר שלא לקח אותי סתם".

לינה שרון: פרופיל

מצב משפחתי: נשואה, אם לבת ובן וסבתא לחמישה

השכלה: תואר ראשון בספרות ולשון, תואר שני בחינוך

תעסוקה: מורה באילת, ראשל"צ וביבנה, מילאה תפקידים רבים בתיכון האורן: מחנכת, רכזת שכבה, סגנית וסגנית בתפקיד מנהלת חטיבה עליונה. מלמדת לשון שנתיים אחרונות

תחביבים: הצגות, קריאה, סרטים

מה לא יודעים עלייך? בצעירותי הייתי ספורטאית ועברתי קורס דאייה