מאי זקוקה להשתלת כליה- מצילים את מאי

"השבוע הבנתי שמהביישנות הזו לא ייצא לי כלום ואני צריכה להציל את עצמי", אמרה מאי כץ (24) תושבת יבנה.

כשהייתה מאי בת 20 חודשים, התבשרו הוריה לראשונה כי כליותיה הפסיקו לתפקד. כשהייתה בת שנתיים עברה את השתלת הכליה הראשונה שלה.

"אמא שלי תרמה לי כליה ותפקדתי בסדר. נחשבתי לאדם בריא, סיימתי את לימודיי בגינזבורג האורן ובהמשך, לא התגייסתי משום שלא מגייסים אנשים שעברו השתלות. למדתי איפור ותיירות, טיילתי בעולם ועבדתי. בגיל 19 נכנסתי לשלב של דחייה, הכליה לאט לאט הפסיקה לעבוד".

במה זה מתבטא?

"בהרבה בחילות, חולשה, תשישות, הקאות, הגוף מתחיל לחוש מלוכלך, מאוד קשה לי לתאר את ההרגשה. השתן לא מסונן וזה משפיע גופנית. ואז הבדיקות דם מאששות את החשש שהכליה במצב לא טוב וצריך לעבור השתלה נוספת וכמובן טיפולי דיאליזות עד שמוצאים תורם".

איך מתמודדים עם הטיפולים הפולשניים והכואבים האלו?

"מבחינתי זה היה שוק טוטאלי. עברתי דיאליזות כתינוקת לפני ההשתלה, אבל כמובן שלא זכרתי דבר. את כל הזמן בחברת מבוגרים חולים וזה מאוד מדכא וגם כואב, אי אפשר לאכול ולשתות מה שאני רוצה משום שכשהכליה לא עובדת, האשלגן נספג בגוף וזה עלול לגרום ללב להפסיק לעבוד. גם מוגבלים בשתייה כי השתן לא יוצא וזה מעמיס על הגוף. בנוסף, אי אפשר ללכת לים ולבריכה כי יש צינור שאסור לחשוף למים, אי אפשר ללמוד או לעבוד כי זה נורא מעייף ונחלשים מאוד מהר, ובגדול – אי אפשר לתפקד באופן נורמאלי כבחורה בת 19".

איך עוברים את זה מבחינה נפשית?

"השתדלתי וגם כיום אני משתדלת, להישאר במצב רוח טוב, המשפחה נורא תומכת בי וגם החברים. אני הולכת לסדנאות מודעות ולפסיכולוג שעוזר לי לעכל את המצב הזה".

הפתרון למצבה הבריאותי הגיעה מדודתה, שרה, אחות של אמה, פתרון שלצער כולם, לא החזיק מעמד. "שרה תרמה לי כליה והיא החזיקה מעמד ארבע השנים, פרק זמן מאוד ארוך יחסית כי ההשתלה לא הייתה מוצלחת מההתחלה. הגוף דחה את הכליה מס' פעמים וכדי לנסות לשנות את המצב, קיבלתי את כל מכסת התרופות האפשרית, כדי להאריך את הזמן שהיא בגופי. ידעתי שאני אצטרך לעבור השתלה נוספת".

בחודש אפריל ימלאו שנה לטיפולי הדיאליזה הכואבים אותם נאלצת מאי לעבור שלוש פעמים בשבוע בבי"ח הרצפלד. במקביל, מזה שנה שהיא נמצאת ברשימת ההמתנה להשתלת כליה, אך בינתיים המצב לא נראה אופטימי.

"יש תור של אלפי אנשים חולים, עם פרמטרים של ניקוד שמתייחס לחומרת המצב ולגילם, וזה לוקח המון זמן. התור הזה תלוי גם בכמות התרומות, יחס ישיר למס' האנשים שיש להם כרטיס אדי (המרכז הלאומי להשתלות) כי לא כל מי שנפטר, ניתן לתרום את אבריו".

מאי, מה קרה שהחלטת להיחשף?

"אני אדם מאוד ביישן והשבוע החלטתי שמספיק עם זה, אני לא מרבה לדבר על מצבי הבריאותי, זה דבר שרק חוג האנשים המצומצם סביבי יודע עלי, חברים קרובים ומשפחה, אבל החלטתי שדי, שאין לי מה להפסיד. אני רוצה להציל את החיים שלי".

אם לבכם נכמר ואתם רוצים לעזור למאי, אם סוג דמכם הוא O, יש בכוחכם לעזור. כל שנותר הוא ליצור קשר עם אמה של מאי, מירי ואולי תוכלו להציל לה את החיים. מירי: 054-5512136

למעוניינים לחתום על כרטיס אדי, כרטיס המעיד על רצונו של אדם לתרום מאיבריו לאחר מותו להצלת חייהם של חולים הממתינים להשתלה, חייגו *6262.