מי הצית את העסק המשפחתי וסיכן חיי משפחה שלמה?

באחד הימים אירעה במקום שריפה, המחסן עלה באש ונשרף עד היסוד. הוגשה תביעת ענק לחברת הביטוח וזמן קצר לאחר מכן התבקשתי לבצע חקירה עבור אותה חברת ביטוח.

בתחילת החקירה יצרתי קשר עם חוקר השריפות של מכבי האש והתברר  שאכן מדובר בהצתה. כאשר הגעתי לישוב ראיתי שהמחסן אשר עלה באש נמצא ממש בצמוד לבתיהן של האחיות. מהעובדה הנ"ל ומכיוון שהשריפה החלה בשעות הצהריים, כאשר בבית הסמוך למחסן שהו הסבתא והנכדה בת ה - 4, נראה היה שנימנע בנס אסון גדול.

בביקור הראשון שערכתי במקום הוברר כי שתי האחיות וכל בני המשפחה עזבו את היישוב מתוך החשש והחרדה מפני פגיעה נוספת מצדו של המצית האלמוני. לדברי עמי, (בעלה של לאה והמנכ"ל של החברה המשפחתית) לאור הפחד והאימה והחשש לפגיעה נוספת התקבלה במשפחה החלטה שלא חוזרים למקום עד שתתברר זהות המצית או שיובהר שהסכנה חלפה.

בעקבות ההצתה הוגשה תלונה במשטרה, בוצעה חקירה בסיסית, לא אותרו חשודים כלשהם ותיק המשטרה נסגר. לאחר שחקרתי את כל בני המשפחה, שכנים, עובדים בחנויות, בעלי עסקים אחרים בענף ועדים נוספים, הגעתי להערכה שלא יתכן שההצתה בוצעה ע"י מתחרה כלשהו על רקע מסחרי.

הערכה נוספת אליה הגעתי מתוך החקירה הייתה שלא יתכן שהמבוטחים הציתו לעצמם את המחסן על מנת לגבות את כספי הביטוח. האחיות ובעליהן יצרו רושם אמין ביותר וגם מצבו של העסק הצביע על כך שמדובר בעסק יציב ורווחי.

באחת מהפעמים שביקרתי במקום שמעתי מאחת השכנות שקדמו להצתה מספר מקרים של הטרדות ואיומים כלפי בני המשפחה. ההתנכלויות התבטאו בכך שבפעם אחת ניתק אלמוני את בלוני הגז, פתח ורוקן את שני הבלונים ובפעם האחרת, זמן קצר לפני השריפה, התגלה בצמוד לדלת הכניסה לבית של ריקי מכתב אזהרה, המורה לריקי לפטר את הפקידה העובדת בחנות אותה היא מנהלת. המכתב היה מלווה באזהרה שאם הפקידה בחנות לא תפוטר "יחסלו" כותבי המכתב את ביתה בת ה-4 של ריקי.

במענה לשאלתי האם הוגשה תלונה על האיומים במשטרה השיבו בני המשפחה שאכן התכוונו להגיש תלונה אולם לא הספיקו ולדבריהם המכתב המאיים עדיין נמצא ברשותם. ביקשתי מריקי לקבל לידי את המכתב וכשבדקתי אותו ראיתי שכתב היד נראה ילדותי ורצוף בשגיאות כתיב.

התמקדתי בהמשך החקירה באותה חנות ואף חקרתי ארוכות את אותה פקידה, שלא ידעה להצביע על לקוח או ספק ממורמר או אויב כלשהו ועדין לא מצאתי פיתרון לתעלומה. במשך התברר כי בנוסף לפקידה הנ"ל ולעובדים אחרים, עובד במקום נער, המשמש כשליח וכפוף לפקידה.

הנער הנ"ל היה אחיה של לאה, בחור בן 17, שהתגורר בבית של האם (הסמוך לבתים של ריקי ולאה). החלטתי למקד את המשך החקירה בנער. הנער טען שאינו שונא את הפקידה ואולם במהלך תשאולו יכולתי לחוש במתח שהתלווה להתייחסותו אליה.

ביקשתי לראות מחברות הכתובות בכתב ידו וכבר לאחר עיון שטחי הייתי בטוח שהתעלומה נפתרה. כתבי היד במחברת נראו זהים למכתב האיום וכך גם שגיאות הכתיב. בחקירה מעמיקה יותר גיליתי שאותו נער, כשהיה צעיר יותר, נתפס כשהוא מצית עץ בפרדס השכן והיה מעורב באירוע נוסף של שריפה.

מעורבותו באירועים הנ"ל תועדה בעבר במשטרה אולם לא ננקטו נגדו הליכים כלשהם מכיוון שהיה עדין ילד ולא נשא באחריות פלילית. עם המידע הנ"ל, אותו ליקטתי בין ותיקי הכבאים שבאזור והותיקים שבין שוטרי התחנה המקומית, החלטתי להיפגש עם הנער שוב והפעם להפעיל עליו לחץ.

בחקירה זו, אשר הייתה לא קלה, וערכה מספר שעות הודה הנער בסופו של דבר בביצוע ההצתה.

לאחר שהעברתי את הפרטים לחברת הביטוח ולבני המשפחה הוחלט להתפשר על סכום הפיצוי, לוותר על הדיווח למשטרה, לשלוח את הנער לטיפול מקצועי וכמובן לחזור לבתים שננטשו בבהלה יום לאחר ההצתה ונותרו ריקים עד לסיום החקירה.