שנה בלי אמא
07.04.16 / 17:32
שנה חלפה מאז תאונה טרגית לקחה את חייה של הגננת האהובה, צבריה טובלי, בהתהפכות סירה עליה שטו בני המשפחה אל מול נמל יפו. בתה סוזי שעבדה עמה בגן: "זה כאב שלא מגליד"
טלי בנדו לאופר
"אני בחיים לא אשכח את הרגעים האלו. זה היה יום יפה ללא גלים, כולנו שטים, חוויה נחמדה ואז הכל השתנה", סיפרה השבוע במלוא שנה למות אמה צבריה טובלי, סוזי כוכבי.
"אנחנו משתדלים להמשיך הלאה אבל זה לא אותו דבר, אלו לא אותם חיים", מספרת סוזי, גננת פעוטון הצבעוני אותו הקימה אמה לפני עשרות שנים. "אנחנו מנסים להמשיך את הגן שאמי פתחה בו עבדנו יחד אני והיא. היא ניהלה את הגן ואני הייתי הגננת של הכיתה ועכשיו הכל נחת עליי".
בשעות אחה"צ של יום הבחירות בשנה שעברה יצאו בני המשפחה, צבריה, ילדיה ונכדיה להפלגה בנמל יפו. במהלכה, התהפכה הסירה וצבריה בת ה-60 ונכדה לירן בת החמש נלכדו מתחתיה.
במשך דקות ארוכות פעלו צוותי החילוץ להוציא את הילדה ואת סבתה מתחת לסירה ואז העבירו אותן לחוף. צוותי מד"א שהמתינו בנמל ביצעו בהן פעולות החייאה ממושכות, ופינו אותן לבית החולים וולפסון בחולון.
כעבור שעות הלכה לעולמה צבריה. לירן, שמצבה היה קריטי, החלימה ולומדת כיום בכיתה א'.
"אמא נפטרה באפריל והיינו מחויבים להמשיך את השנה בגן", מספרת סוזי, "עשיתי זאת עם אחותי ובספטמבר התלבטנו אם להמשיך, אם לפתוח שנה נוספת. ההורים עודדו אותנו להמשיך בעבודה אז החלטתי לנסות עוד שנה ולראות איך זה הולך". היא מספרת בכאב.
"החיסרון שלה הוא מאוד קשה, גם בבית וגם בגן שהוא הבית השני שלי. בכל מקום מרגישים את החוסר שלה, לדוגמא עכשיו היה פורים, בשנים ראשונים היינו הולכים עם הילדים לנאות שז"ר למועדון הקשישים, היינו שרים עם הקשישים ומעניקים להם משלוחי מנות, אבא שלי היה מסיע אותנו וזה היה מנהג ממש משפחתי, גם אבי נפטר לאחרונה. בהמשך היו מביאים אותם אלינו והיינו מביאים מנגנת לחגיגה אמיתית. השנה היה מאוד מאוד קשה בלעדיה, היה לי קשה לחגוג באותה דרך. אמרתי להורים שאני כן רוצה לשלוח משלוחי מנות והענקנו אותם למועדון קשישים".
איזו אשה אמא הייתה?
"אמא שלי מאוד עזרה לכל מי שסביבה, תמיד הייתה שם בשביל כולם. אני בת 46 ועבדתי עמה משחרורי מהצבא. היינו מאוד מחוברות, מאוד קשורות".
תוכלי לשחזר את היום ההוא?
"היינו כל המשפחה יחד, עשרה אנשים על הסירה, אני, בעלי והילד, אחי, גיסתי והילדים, אחותי, לירן ואמי, זה היה אמור להיות יום כיף. התחלנו בארוחת בוקר אצל גיסתי, המשכנו בחנות מיוחדת לדברי ילדים לגן, כי זה היה קרוב לחג פסח ורצינו לרכוש דברים. לאחר מכן המשכנו ליפו, קנינו ללירן שמלות וכל מיני דברים, היום תודה לאל היא השתקמה, אך יש עדיין דברים שצריך לעבוד עליהם בריפוי ועיסוק, היא מדברת איטי, אבל בעזרת השם זה יסתדר, עצם זה שהיא חיה והיא בסדר- זה מה שמשנה".
"התקדמנו לתוך הים ואז ככל הנראה, המנוע הפסיק לעבוד. האנייה נעצרה, הקברניט ניסה להניע אותה ולא הצליח, ואז תוך כדי המתנה כשאנו עומדים במקום התחילו לחדור מים. הבנו שאנחנו בסכנה, התקשרנו למשטרה, דיברנו איתם שהמים כבר עד הברכיים, חשנו שאנחנו אט אט שוקעים. בנמל שטה גם ספינה גדולה שבאה בשלה הזה לכיווננו, לעזור לנו. הם התקרבו, שלחו לנו חבל אותו הצלחתי להחזיק ואז הספינה התהפכה", היא מספרת בכאב.
"עובדי הספינה הגדולה שברו חלונות והצילו את הילדים. גיסתי ואני נתקענו מתחת אבל הצלחנו להילחץ אחרי שצללנו לעומק. אמא שלי ולירן נתקעו, וההמשך ידוע.
"חשוב לי מאוד להגיד שהגן שלנו ממשיך קדימה. אנחנו מנסים לשמור על החזון של אמא, היה חשוב לה לתת חום ואהבה לילדים, כולם היו ילדיה. החום, האהבה והטיפול המסור היו הדברים שהיא ראתה לנגד עיניה ואנחנו ממשיכים את דרכה באהבה".
