"הייתה לי הזכות שהיא תגדל אותי"

"זה שוק מטורף, לא להאמין שהיא באמת איננה, היא הייתה אישה בריאה וחזקה, איך דבר כזה פתאום קורה?", אמרה השבוע אילנית מזוז, בתה של ג'ורג'ט בוגנים.

בבוקר יום שבת האחרון נמצאה בוגנים בת ה-66 ע"י מאיר, בעלה בפתח דירתם כשהיא ללא רוח חיים, זאת לאחר שנחבלה בראשה.

מאות מבקרים פקדו השבוע את השבעה כדי לתת כבוד אחרון לאישה שאין כמעט אדם ביבנה שלא הכיר ואהב אותה.

"בשעה 08:00 בבוקר שבת אבא יצא לתפילה", משחזרת אילנית, "משם אנחנו לא יודעים מה קרה בדיוק, אנחנו יודעים שהיא הגיעה ליד פינת האוכל, נפלה על הרצפה וכנראה נחבלה. היה חתך בראש מאחורה, כנראה מכסא האוכל, ירד דם. היא הבינה ככל הנראה שקרה לה משהו ואמא גררה את עצמה אל מול דלת הכניסה כד לקרוא לעזרה, שם היא איבדה את ההכרה ונפחה את נשמתה. אבא הגיע בשעה 10:15 פתח את הדלת, ראה אותה על הרצפה ואז דפק בכל כוחותיו על הדלת של השכן וביקש שיזמין אמבולנס. הוא ליטף אותה וצעק קומי יפתי, אהובתי, ככה תמיד הוא קרא לה. הראשון שהגיע הוא הפרמדיק אשר ביטון. אבל זה כבר לא עזר לנו, הוא קבע את מותה".

הזוגיות של הוריה, היא מספרת היה אות ומופת לה ולארבעת אחיה.

"הם היו נשואים 49 שנה, אבא היה המלך שלה. הוא לא יודע לעשות דבר, אפילו לקנות בגד בעצמו, משכורות אליה, חשבונות אליה היא השאירה לו ראש שקט. אבא רץ כל בוקר והיא חיכתה לו עם הביצה, עם הגבינה ועם הסלט. הוא היה סוג של מלך, זה אבדן לא פשוט.

אמא אהבה את כולם אהבה כנה אמיתית, היא הייתה קנאית לילדיה לנכדיה, לא הייתה מוכנה שאף אחד ידבר עלינו. עידו הבן שלי הוא הנכד הבכור, הוא היה אהבת נפש שלה, כל היום טלפונים איך הוא מרגיש ומה איתו ואיך בצבא, אהבתה לנכדים הייתה מדהימה".

בוגנים הותירה אף תשעה אחים ביניהם, מתארת אילנית, מערכת יחסים חמה ואוהבת.

"ביום חמישי האחרון כל האחים הלכו לבקר את האחות הבכורה חנה שעברה ניתוח בעין, אמא רצתה שכולם הצטלמו יחד וחנה שנותחה, לא רצתה במצבה, אמא עודדה אותה ואמרה לה שהיא הכי יפה בעולם והם הצטלמו, זו התמונה האחרונה שלה", היא אומרת בכאב.

"הייתה בה נתינה אינסופית, הייתי אומרת לה לפעמים אמא, תעצרי רגע. כל מי שהיא ראתה ברחוב היא נתנה לו, היא חייכה אליו, היא תמיד אמרה לנו להגיד שלום או לחייך אל אנשים כי זה יאיר להם את היום.

ביתה היה כאוהלה של שרה. עוד יסופר עליה רבות, היו לה מעשי חסד שתמיד היא הצניעה, שאנשים לא ידעו, היא לא רצתה שנדע לעולם איך עזרה ליתומים ולאלמנות. לאיך היא הקשיבה והכילה אנשים. תמיד אמא אמרה לי אילנית, אל תדברי. תני לאנשים להוציא את הכל, לשפוך".

חסדיה, מתארת אילנית, היו מופנים אל הכל מבלי הבחנה. "אני לא אשכח איך בבית העלמין היא הייתה מדליקה נרות ומניחה אבנים על קברים של אנשים שאפילו היא לא הכירה, שייגעו שביקרו אותם, שחשבו עליהם.

מקרה אחד שאני לא אשכח אירע כשהייתי צעירה ועשיתי רישיון נהיגה. ביום הטסט רק היא ידעה עליו וביקשתי את ברכתה, היא הציעה שנעלה לקבר של אבא שלה שהיה צדיק. עוד לפני המבחן הלכנו לבית העלמין ונכנסנו דרך חלקת החיילים. פתאום אמא הבחינה בצינור מים שהשפריץ על קבר. איך שהיא ראתה את זה היא קראה אוי ואבוי כל הלילה הוא היה רטוב ואני משתאה, לא מבינה מה היא עושה על מה היא מדברת. היא חיפשה איך סוגרים את המים, ניגבה את הקבר ואמרה סליחה אלף פעם, גם למתים היא דאגה. נזכרתי בחמלה שלה, איך היא בכתה שם, כמה היא בכתה. פשוט לא הבנתי אותה באותו רגע אבל היום אני מבינה, הייתה לי הזכות שהיא תגדל אותי".

איזה קשר היה בינכן?

"הקשר שלנו היה מעולה. בשבת הייתי משאירה את דלת הבית פתוחה והיא הייתה נכנסת מסדרת, שוטפת, מנקה ומעירה אותי ב-9:30 שנשתה קפה יחד. איפה יש אמא כזאת?  יש לי שתי אחיות בהריון, קרן ושרון ואיך היא דאגה להן, עזרה במה שיכלה, תמיד ידעה לפנק את כולם. היה לה לב רחב ידעה איך לגשת לכל אחד.

בכלל, הקשרים המשפחתיים של כולנו מצוינים והרבה בזכות אמא, היא לא הייתה מוותרת על שבתות אצלה, תמיד מוציאה ומוציאה, רק שנאכל. הייתה מכינה לכל ילד ונכד את המטעמים שהוא אהב, ידעה לכולם להרגיש מיוחדים. היא עזרה לנו מעל ומעבר, כל הזמן דאגה שנדאג לאחרים, שנעשה והיא תסדר הכל בשבילנו".

בערב פסח חגגה בוגנים את יום הולדתה ה-66. "בבוקר שלחנו לה זר פרחים גדול מכל המשפחה והיא התקשרה אחד אחד ואמרה תודה ואני אוהבת אתכם ואתם החיים שלי.

ביום של ליל הסדר תמיד אנחנו נפגשים לארוחת צהריים כי אין מצב שלא לאכול מהמטעמים שלה, הכל אצלה אמר אהבה, היא הייתה כ"כ מאושרת בחיק המשפחה ביום הזה".

איך אתם מתמודדים עם האבדן?

"זה קשה מאוד, זה לוקח זמן. אני הבטחתי לה שאני אשמור על אבא חזק חזק, הכי חזק שיש. הייתה לה חוכמת חיים שהלוואי ויכולתי לקנות אותה. היא הייתה אישה מיוחדת, זו אבידה קשה עבור כולנו. אלוקים לקח אליו שושנה, את הפרח הכי יפה".