מצילים תחת אש

בשבוע שעבר ​קיבלו  15 יחידות מילואים נבחרות בצה"ל את אות הצטיינות מטעם נשיא המדינה, זאת כאות הוקרה על פועלן הרב למען ביטחון ישראל ותרומתן המתמשכת לקהילה.

אחת מהן היא פלוגת ההחייאה הקדמית (פלה"ק) של חטיבה 7 בשריון, אותה מוביל בגאווה מפקד הפלוגה, רס"ן (מיל') מרקוס בנימין אבלאי, תושב יבנה. מדובר בפלוגה האמונה על מתן המענה הרפואי בשטח במהלך לחימה, בהיבט הפינוי והטיפול הנמרץ. לפני שלוש שנים הובילה הפלוגה את אימון 'הפלה"ק הקרבי' הראשון בצה"ל, שהוביל לשינוי שיטת האימונים של כל פלוגות ההחייאה הקדמיות בצה"ל.

אבלאי (34) נשוי ואב לשניים, יונתן בן השלוש ודניאל בן השנה, הוא מהנדס תוכנה בהכשרתו, עובד במגדל טכנולוגיות ואחראי על 13 מפתחי תוכנה. מדובר בתפקיד מפתח הדורש אחריות רבה, כשבתוכו הוא משלב גם 30 ימי מילואים בשנה. באירועים מיוחדים מספר הימים גדל עוד יותר, כשבשנת 2014 עשה 70 יום מילואים, דבר שמקשה ללא ספק על שיגרת החיים.

איך זה מתקבל על ידי הסביבה הקרובה ומקום העבודה?

"מבחינת הסביבה הקרובה, רוב האנשים לא עושים מילואים אז אני די יוצא דופן, אבל הם סך-הכל מפרגנת וצוחקים שאני למעשה לא השתחררתי מצה"ל מעולם. מבחינת העבודה יש הבנה כל עוד העבודה מתבצעת. אין ספק שזה דורש ממני המון עבודה מקדימה, אם אני יודע שיש צו מילואים באופק אני דואג מראש לבצע את כל המשימות ומוודא שכולם  סגורים על הכל. יש כמובן גם את הסיוע של המנהלים המקבילים, שמחפים עליי בזמן שאני לא נמצא בעבודה".

ספר על פלוגת ההחייאה הקדמית, מה אתם עושים בפועל?

"קודם כל חשוב לי לציין שאני אמנם המ"פ אבל זה לא רק אני, את אות ההצטיינות מהנשיא קיבלה הפלוגה כולה, על העשייה, הנתינה והעבודה שהחיילים עושים בה מכל הלב ומתוך תחושת שליחות עצומה. מדובר בפלוגת רפואה, שחייליה משרתים בה יחד כבר 15 שנים, והאווירה בה מאוד קרובה ומשפחתית.

 הפלוגה היא פלוגת רפואה קדמית המורכבת מבעלי תפקידים מגוונים: לוחמים, רופאים, פראמדיקים, חובשים, קבנים ועוד. כאשר כל אחד הוא איש רפואה מקצועי בתחומו ומוכשר לעסוק בתפקיד גם תחת לחץ ובמצבי חירום. ייעודה של הפלוגה במצב חירום הוא להעניק סיוע רפואי מידי לפצועים בגזרה, בין אם לוחמי החטיבה ובין אם בלתי מעורבים שנפצעים. בסיום הטיפול שאנחנו מעניקים בשטח, אנו דואגים לפנות אותם משדה הקרב, על מנת לאפשר ללוחמים להמשיך את הלחימה, ולהעניק לפצועים טיפול מעמיק יותר".

שם התחלת את השירות שלך?

"לא. אני ספציפית, התחלתי בשירות קצר בגדוד 50 בנח"ל בתור חובש קרבי, בשל פציעה נאלצתי לעבור להיות חובש בחטיבה. אחרי קורס הקצינים הייתי במספר תפקידי פיקוד, הדרכה ומטה בחיל רפואה, בתפקיד האחרון הייתי עוזר קצין אגם רפואה בפיקוד צפון, זה היה גם במהלך מלחמת לבנון השנייה.

לאחר השחרור מצה"ל והטיול, שובצתי בתפקיד סמ"פ פלה"ק גולני ולקחתי חלק במבצע 'עופרת יצוקה'. בארבע השנים האחרונות אני מ"פ של פלוגת ההחייאה".

עברת הרבה תחנות בדרך, מה מיוחד במקום בו אתה נמצא היום?

"הפלוגה היא הבית שלי במילואים, לא מדובר רק בתפקיד פיקוד, מדובר בחלק מהותי ביום יום שלי, אני מאוד מרוצה מהשירות מילואים שלי בשל היכולת להשפיע ולבוא לידי, ביטוי הן באימונים והן במבצעי לחימה. הפלוגה מורכבת מאנשים איכותיים מאוד ותמהיל מגוון של האוכלוסייה, אנחנו מאוד מגובשים ומשפחתיים, אנשים בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד לשירות, וזאת למרות ההשפעה שיש לזה על חיי היום-יום שלהם. השירות נותן פרספקטיבה אחרת לחיים שלי וליום-יום, בראשו עומד ערך חיי אדם ואין חשוב ומקודש מזה".

יש מישהו שהשפיע עלייך במהלך הקריירה הצבאית שלך?

"המפקד הישיר שלי לאורך רוב שנות השירות הסדיר, משה מיוחס, השפיע עליי מאוד. הדרך שבה אני רואה את הפיקוד והמנהיגות זה הרבה בזכותו. אבל למדתי ממנו דבר אחד יותר חשוב, אנושיות שהיא המפתח להצלחה".

יש חוויה ספציפית שזכורה לך במיוחד?

"מבצע 'צוק איתן' זה בהחלט היה אחד מהאירועים היותר משמעותיים שלקחתי בהם חלק.

זה היה מבצע מורכב שדרש אורך הנשימה, הצריך מכלל החיילים מחויבות והגדולה והשקעה גם כי המבצע נמשך זמן רב. במהלך המבצע הצלנו מעל 60 פצועים שנפצעו בגזרתנו. אנחנו מגיעים למילואים להציל פצועים, להציל חיים, אין סיפוק גדול מזה במיוחד בחטיבה סדירה שחלק נכבד מהחיילים בה הם בגילאים של הילדים של המשרתים בפלוגה".