"הייתי נותנת הון בשביל חיבוק מאבא"

 מאת: טלי בנדו לאופר

"זה שוק וזה הלם, הוא היה אדם בריא וצעיר, זה לא מובן", אמרה השבוע זהבית בירנבאום (24). אביה, משה (62), התמוטט בחג שמחת תורה בדרכו לבית הכנסת. הוא לקה בלבו ונפטר במקום.

זהבית: "אני ואחותי ספיר היינו האור של החיים שלו, הוא כ"כ התגאה בנו, תמיד תמך, עזר, כל דבר שהייתי רוצה וצריכה, אבא היה הראשון שמתייצב. הוא היה עושה הכל עבורנו, אין דברים כמו האיש הזה. הוא היה פעיל מאוד בפייסבוק, כל אירוע מכונן בחיינו הוא תמיד פרגן, בימי הולדת, בסיום לימודים. הוא היה ממש משורר וגרף לייקים רבים. היינו מתייעצות איתו בכל, הוא היה תמיד זמין אלינו, אין דבר כזה שהייתי מתקשרת והוא לא עונה, הבת שלו מתקשרת הוא תמיד עונה, בכל מצב".

"זו טראומה שלא נתפשת, זה לא תפס אותנו מוכנות, אני מקווה שהוא ישמור עלינו מלמעלה, שנוכל להמשיך הלאה כי גורם ההפתעה עצום, הוא אדם צעיר ובריא. רק בערב חג דיברנו והוא שאל איפה ההקפות השניות ברחובות, עיר מגוריי, הכל היה רגיל, וקצת אחרי קיבלתי את הטלפון".

ספיר (21): "היו לו תכונות מיוחדות, היה לו לב ענק, הוא היה נעים לכל אדם ואהב כל אדם, תמיד חיבק וידע לשמח. הוא היה אדם מאוד חם, הייתי נותנת הון בשביל חיבוק מאבא. הוא יחסר לנו מאוד, אני מקווה שהשם ישלח לנו את הכוח, עכשיו יש לנו שני אבות בשמיים. זה נורא קשה. אני מודה לכל מי שמגיע לנחם ולחזק, שנזכה להמשיך את דרכו".

אחיו יוסי סיפר על קשר קרוב ומיוחד שעל חסרונו יכאב לעד. "היינו שני אחים יחידים במשפחה שלנו, אחרי שההורים שלנו נפטרו לפני למעלה מ-25 שנה. דאגנו לשמור על הקשר בינינו כי הבנו שזה מה שנשאר. למרות שדרכינו היו שונות, אחי היה אדם דתי ופעיל בבית כנסת ואני לא ממש בחרתי בדרך כזו, רק במועדים מיוחדים פקדתי את בית הכנסת ולמרות שהיו ניגודי דרך, הקשר תמיד היה חם בצורה בלתי רגילה כי תמיד הבנו שצריך לשמור עליו בקנאות".

במה זה התבטא?

"אחי חי בגפו בגן יבנה, הוא היה גרוש ובנותיו גרו ברחובות. לא תמיד הסתייע שהוא יחגוג עם בנותיו חגים אז הוא עשה אתנו חגים, הוא היה חלק אינטגרלי מהמשפחה שלי, חלק מהווי המשפחתי שלי, הוא היה גר קרוב אלי ביישוב".

יוסי מספר על אדם ישר והגון מאין כמוהו. "משה היה איש ישר ששומר על עקרונותיו, על האמת שלו. הוא היה זכיין של מפעל הפיס עם דוכן ביבנה שהתעסק כל ימיו בכסף, תמיד התפעלתי מיושרו, הוא תמיד האמין שמי שפועל כך מקבל את הברכה שלו".

בבת עיניו, הוא מספר היו ללא כל ספק שתי בנותיו. "בכל פעם שהיינו מדברים הוא היה מתגאה עד אין סוף, מדבר עליהן המון, היו רואים את זה עליו, הן שתיהן מוכשרות מאוד".

מסע חייו הסתיים ביום שני בשעות אחר הצהריים. "משה הלך לבית הכנסת של האשכנזים שמרוחק מביתו 2.5 ק"מ, הוא היה מקפיד באדיקות ללכת לשם, את כל האירועים של הילדים עשינו שם, אבי היה פעיל מרכזי במקום והלכנו רק לבית הכנסת הזה".

"הוא יצא לתפילת מנחה וממש חמש דקות לאחר שיצא, בשביל ממנו הוא מקצר את הדרך לבית הכנסת, הוא קיבל אירוע לבבי והתמוטט. עובר אורח מצא אותו אך הוא היה ללא טלפון נייד ופתאום מצא אדם עם טלפון שהזעיק משטרה ומד"א אבל השאר כבר ידוע, הוא היה ללא רוח חיים.

בירנבאום היה זכיין של דוכן מפעל הפיס ביבנה במשך 15 שנה, והיה לו דוכן בשד' העצמאות בין השוואר-בר לבאגטים. "הוא אהב את הקהילה, עבד עם ציבור נרחב והם היו נוהרים אליו כי הם פשוט אהבו אותו, הוא תמיד חייך, תמיד נתן שירות ותמיד היה מנומס. הוא היה אדם הגון, איש שחביב כל הסובבים אותו והוא אבדה גדולה לכולנו".

ההלוויה נערכה ביום ג' ובני המשפחה יושבים שבעה ברחוב דרך קנדה 3 בגן יבנה.