נפילתה של ילדה טובה מבית טוב
15.12.16 / 19:29
לפני כשנתיים, בעקבות חברים שחשפו אותה לכך, החלה יפית להשתמש בסמים ואף התמכרה לטיפה המרה. מאז הספיקה להיגמל ולעבוד על הבעיות הנסתרות בנפשה שדחפו אותה לשם. לבני גילה היא אומרת: "תדברו על מה שמפריע לכם, אל תשאירו שום דבר בבטן, שתפו אחרים"
מאת: יונית סלומי
צילום אילוסטרציה
מי לא חשה פעם חשק לקום פתאום ולברוח מהבית? לצאת מהשגרה ולעשות מעשה מטורף, עוד שיגעון של גיל ההתבגרות או משקעים של אירוע מתמשך.
אצל יפית {השם שמור במערכת } תחושת המחנק בבית הובילה אותה לסמים כבר בגיל 14. היא הפכה לאנורקטית ומסניפה כרונית, אך כזו שגם אוהבת לשתות אלכוהול.
"האמת, הייתי תלמידה טובה", היא סיפרה השבוע, "בבית הספר הייתי לומדת ומצליחה במבחנים. ההורים שלי לא אפשרו לי לצאת מהבית למסיבות כי אמרו שאני קטינה ובחוץ מפחיד, חששו שהחברים והחברות יקלקלו אותי".
יום אחד קצה יפית (17) במשטר הקפדני שלח הוריה.
"בוקר אחד יצאתי לבית הספר אבל לא הגעתי לשם. ראיתי חבורת נערים שישבה בסמוך והחלטתי להצטרף אליהם. נהניתי מהבדיחות, מהצחוקים ומהחופשיות, הם דיברו על הכל ואני לא הבנתי, הייתי ילדה טובה מבית טוב".
במקום להסתפק במפגש הזה, יפית חשה צורך אותם שוב.
"באותו שבוע הברזתי שוב מבית הספר, איכשהו הרגליים שלי הובילו אותי ישר למקום שהחבר'ה האלו ישבו. הצטרפתי אליהם, ראיתי שהם מוציאים כמה עלים והם הציעו לי. האמת, לא ידעתי מה זה, ערימת העשבים לא נראתה לי מסוכנת ומזיקה, אז ניסיתי ורק אחר כך הם אמרו לי שזה גראס".
כאן החלה התדרדרותה האמיתית של יפית, שהחלה אף לשתות אלכוהול. "למזלי לא תפסו אותי. לפעמים כשהייתי ב'היי' הייתי מקיאה, כשהתפכחתי ביקשתי מאלוהים שמישהו יראה מה קורה לי וינענע אותי, כי הייתי במצב של התדרדרות, היו פעמים שלא הגעתי לבית הספר והייתי יושבת עם החבר'ה. סיפרתי להוריי שאני חייבת לצאת עד שפעם אחת המורה התקשרה להורים שלי וביקשה לדעת למה לא הגעתי לבית הספר".
איך ההורים שלך הגיבו?
"ההורים שלי כבר לא יכלו לסבול את ההתנהגות שלי, הייתי עצבנית, כועסת ולא ממושמעת. ירדתי בלימודים ולקראת סוף שנה רצו להעיף אותי מבית הספר. הייתי ילדה בת 15 ורק רציתי להיות בחוץ עם החבר'ה האלה שצורכים סמים ומשתכרים בטירוף. הייתי אוכלת כל דבר כדי שלא ירגישו, עד ששמנתי והתחלתי לשנוא את עצמי, מכאן התחלתי לפתח הפרעות אכילה.
"חשבתי שאני שמנה ומכוערת, הייתי עומדת מול המראה ותולשת את השערות שלי, צובטת את עצמי ובוכה. הייתי אוכלת מדיכאון והולכת להקיא".
מישהו היה מודע למה שעובר עליך?
"אני מאמינה שכן, אמא שלי ניסתה לדובב אותי וכשלא הצליחה החליטו ההורים שלי להעביר אותי לבית ספר אחר, בכך חשבו לנתק אותי מהסביבה ומהחברים שלי, אבל זה לא הצליח. גם שם עשיתי בלגן, היו חסרים לי החבר'ה והסמים, תמיד ידעתי בתוך תוכי כי זה תוצאה של משהו שעברתי כשהייתי קטנה".
ברגע של ייאוש החליטה יפית להתאבד. "לקחתי כמה כדורים ובלעתי אותם. אחת מצוות בית הספר שהבחינה בי הזמינה אמבולנס והעבירו אותי לבית החולים", היא מספרת ביובש כאילו זה ענין רגיל שנערה בת 15 מואסת בחייה, "אחרי שיצאתי הוחלט להעביר אותי לטיפול גמילה מסמים ואלכוהול ולהיכנס לנפש שלי, לראות מה קרה לי".
איך זה היה עבורך?
"היה לי קשה, בהתחלה לא נפתחתי ולא שיתפתי פעולה, אבל אז הבנתי את התמונות שהיו רצות במוח שלי. היה לנו שכן בן 50 שהיה כמו בן בית, הוא היה חבר של אבא שלי וכשהייתי קטנה הוא היה מלטף אותי בגוף. היום אני יודעת שזה נקרא מעשים מגונים, אני לא התנגדתי כי אז בגיל 11 מה יכולתי לעשות? פחדתי גם לספר להורים שלי כי הוא היה בן בית שלנו כמו דוד. מסתבר שלא רק אני עברתי את החוויה המכוערת הזו, היו גם כמה בנות בשכונה. הוא נתפס בסוף ונכלא אבל אני נשארתי עם הפצעים בגוף ובנשמה כי לא שיתפתי אף אחד.
אחרי טיפול על האני הפנימי שלי הבנתי מה גרם לי להתמכרות, היו לי המון שיחות הרפיה שבהן הוצאתי את כל הכעסים שלי, התחלתי לאכול, הרגשתי טוב עם עצמי וכבר לא רציתי למלא את החלל הריק שלי בסמים ואלכוהול.
כשהיא נשאלת מדוע החליטה לפרסם את הסיפור האינטימי שלה, היום כשהיא בת 17, היא עוצמת את עיניה ואומרת: "מה שקרה לי יכול לקרות לכל אחת ואחד, זה סיפור של התדרדרות מהירה ובלי מעצורים, ישר לתהום. אל תשאירו שום דבר בבטן, שתפו אחרים, דברו ואל תגידו מה זה יעזור. אל תתפתו לכל הסיפורים שסמים ואלכוהול זה התרופה לכל מה שקורה לך, את ב-'היי' ואת שוכחת את הכאבים הפנימיים שלך. במילה אחת: את בהכחשה".
