נלחם עד נשימתו האחרונה
22.12.16 / 18:22
חודשיים וחצי חלפו מאז התמוטט אמיל גרינברג לאחר שלקה בדלקת חריפה בלבלב במהלך חופשה באירופה. חודשיים וחצי בהם נלחם על חייו בכל כוחותיו, עד שהם אזלו. גרינברג, שהובא למנוחות שלושה חודשים לפני יום הולדתו ה-70 היה מהעלי דפוס 'שילובים' בעיר. בני משפחה, חברים ומכרים רבים הגיעו ביום שני אל בית העלמין ביבנה ללוותו בדרכו האחרונה
מאת: אוהד צויק
צילומים מאלבום פרטי
"אני מצטער, ניסינו הכל", אמר הרופא הבכיר שטיפל באמיל גרינברג בבית החולים תל השומר, "אני מציע שתיכנסו להיפרד ממנו עכשיו, אלו הדקות האחרונות שלו". בני המשפחה הכואבים מיהרו למיטתו, להספיק להיפרד, אבל גם אחרי הדברים הדרמטיים האלו, המשיך ליבו של אמיל לפעום עוד 8 שעות, 8 שעות בהן המשיך להילחם עד שתש כוחו.
הכל החל בסוף חודש ספטמבר השנה. לאחר שנים רבות בהן רצה לצאת לקרוז בספינת תענוגות, הסכימה רעייתו מלכה להגשים לו סוף סוף את החלום. הם התארגנו כחלק מקבוצה בת 10 זוגות וטסו ללונדון, משם יצאה הספינה לדרכה, במסלול בין מספר יעדים באירופה.
"נחתנו בלונדון יום לפני יציאת הקרוז", משחזרת מלכה גרינברג. "הגענו מוקדם בבוקר והיה לנו יום שלם לטייל בעיר. היה לנו יום נפלא, ונהנינו בלונדון מאד".
בערב אמיל לא חש בטוב, היו לו לחצים בחזה ומלכה חששה שמדובר בהתקף לב. אמיל מיד הרגיע אותה ואמר כי זה בסך הכל קלקול קיבה, אך היא התעקשה והשניים ניגשו לבדיקות בבית חולים מקומי. לאחר שביצעו הרופאים המקומיים סדרה של בדיקות רפואיות, לא מצאו כל ממצאים חשודים והסכימו עם דעתו של אמיל כי מדובר בקלקול קיבה ותו לא.
בבוקר אמיל קם ללא תיאבון ובארוחת הבוקר הסתפק בשתיית תה. לאחר מכן ארגנו לאט לאט את הדברים ועשו דרכם לכיוון הנמל, שם חיכתה הספינה. לכל אורך הדרך הרגיע אמיל את מלכה ואמר לה שזה עניין של יום-יומיים וזה יעבור.
היה זה ערב ראש השנה. הספינה יצאה לדרכה והזוג גרינברג התארגן לרדת לארוחת ערב חגיגית, כשאמיל עדיין לא חש בטוב, ואכן זמן קצר אחרי שהגיעו לחדר האוכל, פרשו השניים מאחר ואמיל לא יכל לעמוד בכאבים. הם ירדו למרפאה שבבטן הספינה, שם הרופאה העלתה מיד את הסברה כי מדובר בדלקת חריפה בלבלב. היא ביצעה סדרת בדיקות מהירה שאימתה את החשש, כשבמקביל מתגברים כאביו של אמיל והוא אושפז מיידית. במהלך הלילה נלחמה הרופאה על מנת לייצב את מצבו ותוך כדי, הגיעו להחלטה משותפת שלא להטיסו במסוק כי זה עשוי להחמיר את מצבו. במקביל, קיבל קברניט הספינה החלטה להגביר את מהירות ההפלגה על מנת להגיע כמה שיותר מהר ליעד היבשתי הבא שלהם, ויגו שבספרד. כשהגיעו לנמל חיכה להם אמבולנס שהעביר את אמיל לבית החולים המקומי שם טופל במחלקה לטיפול נמרץ. רק אז, כשיצרה מלכה קשר עם בנותיה בארץ, הן אמרו שהן מחפשות את הטיסה הראשונה ומגיעות לעזור ולתמוך.
בגלל החג, קשה היה למצוא טיסות נוחות והבנות נאלצו לבלות שעות רבות בדרכים כשהן ממתינות לטיסות המשך בשדות תעופה שונים. באחת הפעמים כשדיברו עם אמיל בטלפון, אמרו לו שהן באות להחזיר אותו הביתה, אז הוא ענה "הביתה? מה פתאום! אני מבריא תוך יומיים וחוזר להמשיך את השייט".
בוויגו סבלה המשפחה מבעיות תקשורת קשות מאחר ומעטים מאד בבית החולים דיברו אנגלית, וגם אז קשה היה להבין את המונחים הרפואיים. מי שפתר את הבעיה היה אסף, בעלה של דיאנה, שזכר כי רופאת המשפחה שלהם דוברת ספרדית. הוא ניגש אליה וביקש ממנה לשוחח עם הצוות הרפואי בספרד, ורק אז הבינו כי למעשה אמיל נמצא בסכנת חיים ממשית. עוד באותו היום החליטו להטיסו ארצה והמשיכו את הטיפול בבית החולים תל השומר, עליהם יש למלכה רק דברים טובים לאמר. "הם היו מדהימים", היא מספרת, "טיפלו בו כל כך יפה, במסירות רבה, השקיעו את כל שיכלו עד שגם להם נגמרו הפתרונות".
אמיל נולד בברית המועצות בשנת 1947, וכשהיה בן 12 איבד את אימו. אביו עזב את הבית עוד הרבה קודם לכן ואחיו של אמיל כבר היו גדולים ועזבו את הבית גם הם, כך שהוא למעשה גדל לבד. לאחר שהשתחרר מהצבא הרוסי הגיע למוסקבה שם למד באוניברסיטה את מדעי הדפוס. לאחר סיום הלימודים חזר לעיר הולדתו באוקראינה שם החל לעבוד במפעל דפוס. בשנת 1973 נשא לאישה את מלכה ולאחר כשנה נולדה בתם הבכורה דיאנה, כששלוש שנים לאחר מכן נולדה הבת השניה אנה. בשנת 1979 נפתח חלון הזדמנויות בו נתנו ליהודי ברה"מ לעזוב כשהם יכולים לבחור בין הגירה לארה"ב לבין עליה לישראל. הודות לציונות הגדולה של אמיל ושל חמו, אביה של מלכה, החליטה כל המשפחה פה אחד להגיע לישראל, ואחרי כשנתיים של מגורים במרכזי קליטה, הגיעו ליבנה לפני 35 שנים, בשנת 1981.
בזכות המקצוע שרכש, מצא אמיל עבודה בדפוס "מסדה" בגבעתיים, אך מהר מאד עבר לעבוד ביבנה. בהתחלה היה זה בדפוס "המקור" ולאחר מכן ב"צעצועי בוקי", שם, ביחד עם חיים מנטין, תפעל את כל מחלקת הדפוס שגם סיפקה שירותים חיצוניים לבתי דפוס קטנים, כך הכירו השניים את יורם בכורי ולאחר זמן מה חברו שלושתם יחד להקמת דפוס "שילובים" בשנת 1995.
למעט רעייתו מלכה ובנותיו דיאנה ואנה, הותיר אחריו אמיל 6 נכדים. "הם היו הכל בשבילו", מספרת אנה, "הוא עשה הכל בשבילם, מסיע אותם ממקום למקום, קונה להם, סוחב להם, רץ אחריהם. אין משהו שהם ביקשו ממנו ולא קיבלו".
"אני לא יודעת איך אמשיך בלעדיו", אומרת מלכה ודמעות זולגות מעיניה. "44 שנים שאנחנו נשואים והייתי חזקה כי הוא תמיד היה שם מאחוריי. עכשיו אני צריכה להיות חזקה בשביל המשפחה ואני לא יודעת איך אעשה את זה".
