צעיר יבנאי נפטר לאחר שהרופא סירב לראותו

מקרה טרגי בו מצא צעיר כבן 23 מיבנה את מותו, נדון בימים אלה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב.

לדברי עוה"ד גלית מושקה-פרדל ודוד פייל המייצגים את הורי הצעיר  – מותו היה נמנע אילולא התרשלו הרופאים שטיפלו בו.

בתחילה התלונן הצעיר בפני רופא המשפחה על כאבי גרון, כאבי גפיים, התכווצות שרירים, חום ונזלת. הוא הופנה לצילום ריאות, אך למחרת חזר אל הרופא עם תלונות על חולשה, הזעה, שיעול, חום ותחושת עילפון.

בשלב זה הפנה רופא המשפחה את הצעיר אל המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים 'שיבא – תל השומר', שם עבר בדיקות מעבדה וצילום חזה.

הוא אובחן כסובל ממחלת הנשיקה, והושאר להשגחה לאורך הלילה. אך למחרת, כך טוענים עוה"ד מושקה-פרדל ופייל, שוחרר הצעיר לביתו ללא כל בדיקה נוספת, למרות שמצבו המשיך להיות קשה, וכשהוא מסוגל להתנייד רק על כיסא גלגלים.

בתביעה מתואר כיצד חולשתו של הצעיר הלכה והחמירה, וכיצד הוריו נאלצו לקלח ולהאכיל אותו, תוך שהוא מתקשה אפילו להתהפך במיטתו.

על פי התביעה, פנתה אמו של הצעיר אל רופא המשפחה, תיארה את מצבו של בנה ואת חולשתו הרבה, וביקשה כי הרופא יסור ויבקר אותו בביתם.

לדברי עוה"ד מושקה-פרדל ופייל, הרופא סירב לבקשת האם, והעביר לה מרשם לכדור שינה עבור הצעיר. באותו הלילה נמצא הצעיר על ידי הוריו כשהוא ללא רוח חיים במיטתו. בנתיחה שלאחר המוות נמצאו אצלו סימנים של דלקת קרום המוח.

אל התביעה אותה הגישו עוה"ד פייל ומושקה-פרדל צורפו שתי חוות דעת מומחים, אשר קבעו כי רופא המשפחה התרשל בכך שלא הפנה את הצעיר לרפואה דחופה לאחר פניית האם.

עוד קבעו המומחים, כי צוות בית החולים 'שיבא-תל השומר' לא פעל על פי הפרקטיקות הרפואיות המקובלות בכך שלא ביצע בדיקות נוספות לצעיר למחרת אשפוזו, וזאת חרף העובדה הידועה שמחלת הנשיקה עלולה להסתבך, כפי שאכן קרה.

בעקבות האירוע הוקמה ועדת בדיקה במשרד הבריאות, אשר קבעה כי היה מצופה מרופא המשפחה שלא להמליץ למנוח להישאר בביתו ללא בדיקה, אלא לכל הפחות לנקוט או להפנות את האם למספר אפשרויות במצב הנוכחי שהיה נתון בו הצעיר או במקרה ויש חשד להחמרה כפי שהיה במקרה זה

בימים אלה הגישו עוה"ד מושקה-פרדל ופייל תביעה לפיצויים נגד קופת החולים 'כללית' אליה משתייך רופא המשפחה, ונגד משרד הבריאות המפעיל את ביה"ח שיבא-תל השומר. התביעה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הצעיר המנוח, יליד 1991, התלונן בפני רופא המשפחה שלו על מחלה שנמשכת כשבוע, אשר התחילה בכאבי גרון ועצירות, כאבי רגליים והתכווצויות שהחמירו בקור. הרופא הפנה את הצעיר לצילום ריאות ומערות האף, לאחר שהתלונן גם על חום של 38 מעלות, נזלת, כאבי גרון וכאבים ברגל שמאל.

למחרת חזר הצעיר לרופא המשפחה עם תלונה על חולשה, הזעה, הרגשת עילפון, שיעול וחום, וכן עקצוץ בידיים. בשלב זה הפנה אותו הרופא למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים שיבא תל השומר.

צילום חזה בוצע בשכיבה שכן הצעיר לא היה מסוגל לקום על רגליו

בבית החולים נבדק הצעיר על ידי סטאז'רית לרפואה. בוצעו לו בדיקות מעבדה וצילום בית חזה בשכיבה, שכן הצעיר לא היה מסוגל לקום על רגליו והיה חלש מאד. בנוסף, התלונן הצעיר על כאבי ראש חזקים. בשל מצבו הרע, הושאר הצעיר במהלך הלילה להשגחה במחלקת השהיה בבית החולים.

שוחרר לביתו עם אבחנה של מחלת הנשיקה

על פי התביעה, למחרת נבדק הצעיר ע"י רופא, אשר ציין ברשומות ממצא טחול גדול שלא תועד קודם לכן. בדיקה שבוצעה במיון גילתה חיוביות להדבקות בנגיף הציטומגלו – האופייני למחלת הנשיקה. באותו היום שוחרר הצעיר לביתו באבחנה משוערת של מחלת הנשיקה.

לטענת הורי הצעיר, המובאת בתביעה, במהלך הלילה הצעיר כלל לא נבדק, והאחות ביחידה ישנה. לטענתם, הרופאים שהגיעו למחרת בבוקר ושחררו את בנם ללא בדיקה גופנית, למרות שעקב חולשתו הוא לא היה מסוגל להתנייד אלא רק בכיסא גלגלים.

לאחר מספר ימים התקשר רופא המשפחה לדרוש בשלומו של הצעיר, ואביו דיווח לו שמצבו ממשיך להתדרדר. כעבור מספר ימים נוספים התקשרה אמו לרופא המשפחה וביקשה ממנו שיבוא לבקר את בנה בביתו כי מצבו לא טוב. הרופא סירב, ונתן לאמו של הצעיר מרשם לכדור שינה עבור בנה.

למרבה הזעזוע, באותו הלילה נמצא הצעיר על ידי הוריו כשהוא ללא רוח חיים במיטתו. בנתיחה שלאחר המוות נמצאו סימנים של דלקת קרום המוח, כנראה נגיפית, שלפי חוות דעת הרופא הפתולוג מסבירה את מותו.

בעקבות האירוע הוקמה ועדת בדיקה מטעם משרד הבריאות לבחינת הטיפול הרפואי שניתן לצעיר המנוח. הועדה קבעה כי היה מצופה מרופא המשפחה שלא להמליץ לצעיר להישאר בביתו ללא בדיקה, אלא לכל הפחות להפנות את האם להזמין את המטופל לבדיקה במרפאה; להפנותו לטיפול על ידי מסגרת שירות ביקורת של רופא הקיים בקופת החולים; להפנות לבדיקה חוזרת במוקד לרפואה דחופה, או לדבר עם המטופל בעצמו בטלפון.

הוועדה גם התמקדה במסקנותיה בפן המערכתי של משרד הבריאות, והמליצה לשקול קביעת קריטריונים והנחיות לעניין עריכת ביקור בית על ידי רופאים בכלל ועל ידי רופא משפחה בפרט.

"רופא המשפחה היה חייב להתייחס לפניית האם"

לתביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' יאיר יודפת, מומחה לרפואת המשפחה ורפואה פנימית, אשר קבע כי אין ספק שרופא המשפחה מכיר את מהלך מחלת הנשיקה ותסמיניה, וכי קיימת אפשרות שאינה כה נדירה לסיבוכים. לפיכך, קבע פרופ' יודפת, שרופא המשפחה היה חייב להתייחס לפניית האם ולתיאור מצבו של בנה בכובד ראש - בעיקר לאור העובדה שלא הוא זה שבדק את בנה – שכן תיאוריה מצביעים בפירוש על תסמינים חריגים של המחלה.

פרופ' יודפת הסכים עם קביעת הוועדה שקמה בעקבות האירוע, כי היה מצופה מרופא המשפחה שלא להמליץ שהמנוח ישאר בביתו ללא בדיקה, וקבע כי היה עליו לתת לאם הפנייה למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים.

פרופ' יודפת קבע עוד, כי פעולת רופא המשפחה היתה רשלנית לאחר פניית האם, בכך שהרשה לעצמו לקבוע שמצבו של הצעיר אינו מצריך בדיקת רופא, ובכך שהתייחס לתלונות האם כמהלך תקין של מחלת הנשיקה ללא כל מחשבה רפואית - על האפשרות להתפתחות סיבוכים במחלה זו.

"לו היה מופנה הצעיר לבית החולים, סבירות גבוהה שהיה ניתן להצילו"

"לו היה מופנה המנוח ומטופל בבית חולים במועד בו פנתה אמו של הצעיר לרופא, היה ניתן בסבירות גבוהה למנוע את מותו", קבע פרופ' יודפת. "אולם רשלנותו של רופא המשפחה שלא פעל כרופא סביר ובהתאם לפרקטיקה הרפואית הנהוגה, מנעה את הצלת חיי הצעיר".

פרופ' פנחס הלפרן, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי תל אביב, בחן אף הוא את המקרה ואת נסיבותיו. פרופ' הלפרן קבע, כי החלטת הצוות הרפואי במחלקה לרפואה דחופה בשיבא לשחרר את הצעיר לביתו מבלי לבצע בדיקה חוזרת, אינה מקובלת ואינה סבירה.

לדבריו, קיימת סבירות גבוהה כי בדיקה גופנית והערכה קלינית חוזרת היו מובילות להחלטה להשאיר את המנוח להשגחה נוספת. "לו היה המנוח נותר בהשגחה בבית החולים כפי שהיה מתחייב במצבו, היה סיכוי גדול בהרבה להציל את חייו מאשר כאשר אירע המאורע הקטלני בביתו, בהיותו לבד בחדרו, תחת השפעת כדור שינה", קבע פרופ' הלפרן.

המומחה: התסמינים של הצעיר הצביעו על החמרה במצבו

פרופ' הלפרן הסכים עם פרופ' יודפת, וחזר על קביעתו כי רופא המשפחה היה מחוייב לשלוח את הצעיר למחלקה לרפואה דחופה לבדיקה חוזרת, לאחר פניית האם, שכן התסמינים הצביעו על החמרה במצבו.

"סביר להניח, כי סיבת המוות היתה דום נשימה משני למעורבות המוחית ממחלת הנשיקה", קובע פרופ' הלפרן. "לו היה האירוע הקטלני מתרחש בתוך בית החולים, היה סיכוי סביר כי היה מתגלה במועד ומטופל במהירות הראויה, ומכל מקום היה מטופל כיאות ובכך היה נמנע מותו של המנוח".

לאור כל זאת, נטען בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד מושקה-פרדל ופייל לרשלנות רפואית, של שירותי בריאות כללית ושל משרד הבריאות – מדינת ישראל, אשר אחראית לבית החולים שיבא.

"המנוח הותיר אחריו הורים, אחים, סבים וסבתות. מילים לא יוכלו לתאר את תחושת הזוועה, החרדה וחוסר האונים שחשים התובעים בעקבות מותו של בנם בגיל 23 בלבד, כאשר מצאו אותו מת במיטתו" מציינים עוה"ד פייל ומושקה-פרדל.

עורכי הדין הוסיפו כי "מדובר בצעיר אשר כל חייו היו לפניו, היה בעל פוטנציאל עצום ומוכשר מאד, למד עד כיתה יד' בבית הספר אורט תל נוף במסלול עתודה אקדמית הנדסת חשמל. הוא היה בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל מהאוניברסיטה, ועבד בייעוץ אבטחת מידע, במסגרת שירותו בצה"ל באישור מותאם".

בנוסף, המנוח שירת בצה"ל כראש צוות בחימוש ובבקרת מטוסים. לאחר שחרורו נרשם ללימודים במוסד אקדמי של תכנות ומחשבים. הוא תכנן, בין היתר, לעבוד כקבלן חשמל ולפתח במקביל את תחום אבטחת המידע והמחשבים.

"נוכח האירוע הטרגי והמטלטל, נקלעו הורי המנוח למצב נפשי קשה, הם אינם מסוגלים להשתתף באירועים משפחתיים ולחגוג חגים כפי שנהגו לעשות קודם לכן", טוענים עוה"ד מושקה-פרדל ופייל. "אמו של המנוח, שהיתה בעלת חנות לבגדי מעצבים, נאלצה לסגור את העסק בעקבות האירוע. נגרמו להורים הפסדי שכר כפי שגם יגרמו להם לבטח בעתיד".

 בתביעה מפורטים הנזקים שנגרמו למשפחה, הוצאות רפואיות וטיפולים נפשיים לעתיד, סבל וכאב, קיצור תוחלת החיים של המנוח, הפסדי שכר ופנסיה של המנוח ופגיעה באוטונומיה.

הפיצויים אותם דורשים עוה"ד פייל ומושקה-פרדל הינם בסכום המקסימלי הקבוע בחוק. התביעה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

משרד עו"ד דוד פייל ושות' http://www.df-law.co.il מתמחה ברשלנות רפואית, נזקי גוף ובתביעות מול חברות ביטוח ומוסדות רפואיים.