"שום דבר לא יחזיר לנו את עידו"
25.10.17 / 13:29
רעות בן ארי-פישמן, אחותו של עידו בן ארי, שנרצח בפיגוע במתחם שרונה מתייחסת להרשעתם ברצח של המחבלים, "היינו מייחלים לגזר דין מוות, אבל במדינה שלנו זה בגדר חלום" ומדברת על החוסר שמתעצם מיום ליום "עידו מלווה אותי כל היום, אין דקה ביום שהוא לא עולה לי במחשבות"
בית משפט המחוזי בתל אביב הרשיע בשבוע שעבר את שלושת המחבלים, מוחמד מחמארה וחאלד מחמארה, בני דודים בני 21, וחברם יונס זין, כולם מהעיירה יטא שליד חברון, ברצח עידו בן ארי, אילנה נבעה, מיכאל פייגה ומילה מישייב בפיגוע שביצעו במתחם שרונה בחודש יוני אשתקד.
תכננו לבצע את הפיגוע ברכבת
חקירת השב"כ העלתה כי שני בני הדודים, שירו במתחם הבילוי, ביצעו את הפיגוע בהשראת דאעש, הם רצחו את עידו, מיכאל ומילה מישייב. אילנה נבעה מתל אביב נסה מהמקום בזמן הפיגוע, נפלה ואיבדה את הכרתה, בבית החולים נקבע מותה. בית המשפט קבע כי גם במקרה של נבעה אחראים הנאשמים למותה.
"המחבלים התרוממו ממושבם בבית הקפה מקס ברנר, שלפו כלי נשק והחלו לירות באזרחים ללא הבחנה", קבעה השופטת שרה דותן בהכרעת הדין. לגבי יונס זין הייתה דעת מיעוט נגד הרשעתו במעשי הרצח משום שלא השתתף בירי עצמו.
על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד תמר אניס, במהלך יולי אשתקד, לאחר הפיגוע בכפר דומא, החליט חאלד לבצע פיגוע המוני של ישראלים והוא שוחח על כך עם בן דודו מוחמד. לפי כתב האישום, האחרון הסכים לכך ותכנן עמו פעולת נקמה בשם "המדינה האסלאמית" בתקופת צום הרמדאן. 
הם פנו אל זין והציעו לו לבצע יחד עימם את הפיגוע והוא נעתר לכך. הם מואשמים כי תכננו לבצע את הפיגוע ברכבת ישראל תוך ירי בנוסעים שילכדו בקרונות ולא יוכלו לברוח. לפי כתב האישום, חאלד אסף מידע בנוגע ללוחות הזמנים של הרכבת, תמונות שלה, מסלולים שהיא עוברת, מיקומם של הדוכנים למכירת כרטיסים, שערי הכניסה לתחנות, הכניסות והיציאות של תחנות הרכבת וכן כמות הנוסעים ברכבות השונות. בהמשך, נטען, הם החליטו להוציא לפועל את הירי ההמוני בקו הרכבת מתל אביב לחיפה.
כחלק מההכנות לפיגוע קנו השניים סכינים באורך 30 ס"מ. בנוסף לזה רכשו חליפות, שעונים, תיקי עור, נעליים ומשקפיים ב-2,600 שקל. מלבד אלה הם רכשו גם רעל עכברים כדי לטבול בו את הסכינים ולדקור בהם ישראלים נוספים וכך להעצים את הנזק והפגיעה.
הם ערכו אימוני ירי והחביאו אצל זין את כלי הנשק, אך בסופו של דבר מנעו ממנו לצאת לפיגוע עקב חובות כספיים, שעל פי האמונה המוסלמית מונעים ממנו להיות שהיד. הם רכשו שני רובי קרל גוסטב מאולתרים שיוצרו במחרטה לייצור נשק בעיירה יטא. מסיע שב"חים תושב המקום הוא שהכניס את כלי הנשק לתחומי הקו הירוק.
לאחר כמה שעות של התארגנות בדירה נסעו השניים לבאר שבע בקו 53 והתכוונו לעלות על רכבת, אך שינו את תוכניתם בגלל הבידוק הקפדני. הם נסעו במונית מבאר שבע לתל אביב כדי לבצע פיגוע ביעד מרכזי והומה אדם. בחקירתם סיפרו כי בחרו להתלבש בהידור מפני שרצו להיטמע בקלות כאנשי עסקים או עורכי דין. בתל אביב הם ירדו סמוך לתחנת רכבת השלום ושאלו אנשים היכן יש מסעדות ובתי קפה, ולאור המידע שקיבלו צעדו לשרונה, שם ישבו במסעדה. בשלב מסוים הם פתחו באש לעבר המבלים.
להסתכל להם בעיניים
"התחושות הן קשות. זה לא משנה במה הם יורשעו ואיזה גזר דין ינתן להם, אותנו זה לא מספק. שום דבר לא יחזיר לנו את עידו, זאת אבידה גדולה מידי" אומרת השבוע אחותו של עידו בן ארי, רעות פישמן. "היינו מייחלים לגזר דין מוות, אבל במדינה שלנו זה בגדר חלום. מי שהורג מקבל פרס וחיים טובים הרבה יותר ממה שהיו לו עד היום. עכשיו יש להם מקום לישון בו, לימודים וארוחות שלוש פעמים ביום וזה עוד יותר מחדד את הכאב. זה מה שנקרא לא 'פייר', אם נסתכל על זה בעיניים של ילד קטן. זה לא פייר, שלקחו לי את אח שלי וזה עוד יותר לא פייר שמי שעשה את זה מקבל בתמורה דברים טובים". החשש העוד יותר גדול של פישמן ובני משפחתה הוא שיבוא יום והרוצחים של אחיה ישוחררו בעסקה כזאת או אחרת. "זה עוד יותר מקומם, הידיעה שיש סיכוי גדול מאוד שהם עוד ימצאו את עצמם בחוץ" היא אומרת. 
אף אחד מבני משפחתו של בן ארי לא היה בדיונים. רעות רצתה להגיע, אך בכל פעם שינתה את דעתה לילה לפני. "זה היה מלווה בהמון מחשבות והתחושות שעלו בי מהמחשבה שאראה את הפנים שלהם וזה יהפוך להיות מוחשי מילאו אותי ברגשות עזים של שנאה וכעס, רגשות שלא הייתי רוצה שיהיו בתוכי ולכן העדפתי להימנע. על ההורים בכלל אין מה לדבר, הם שבורים וגם לא היה סיכוי שיגיעו".
בחודש הבא צפויה הכרעת הדין של המחבלים ורעות שוב שוקלת ללכת לבית המשפט. "אני עדיין לא החלטתי מה אעשה וכנראה שאחליט שוב רגע לפני, אבל השלב הזה שבו אני לא אצטרך לשמוע את הטענות שלהם יהיה אולי פחות קשה עבורי. אולי אבוא לשמוע רק את העונש וזהו, אני עוד צריכה לחשוב ולעבור תהליך עם עצמי. דיברתי עם אלון בעלה של אילנה ז"ל, שהיה בדיונים, רציתי לדעת איך זה מרגיש לראות אותם ולהסתכל להם בעיניים ואין ספק שזה מאוד קשה, משהו שלא ניתן לתאר אפילו".
למלא את החלל
בן ארי היה בן 42, נשוי לטל ואב לארבעה, הוא הותיר אחריו גם הורים ושלושה אחים. הם גדלו ביבנה וכאן הוא גם הובאה למנוחות. מאות הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה, טל שנפצעה קל בפיגוע הגיעה מבית החולים.
"בכל פעם שהיית מספר לנו משהו תלוש מהמציאות גרמת לנו להאמין לך, אהבת למתוח אותנו וכעסנו שלא אמרת שזאת עבודה בעיניים. אולי תגיד לנו עכשיו שהמציאות הזו באמת תלושה ולא הגיונית, תגיד לנו סתאאםם, אני מקווה שעבדת עלינו, איך עשו לך את זה? איך עשו את זה לנו?" ספדה לו רעות.
שנה וארבעה חודשים עברו מאז ועבור רעות ובני המשפחה של עידו זה עדיין נראה כמו מתיחה אחת גרועה. "החוסר הוא גדול מכדי להכיל, עידו הותיר חלל עצום הוא מאוד חסר לטל ולידים שלו וכמובן גם לנו. יש לנו קבוצת ווטסאפ משפחתית שעידו היה מאוד פעילה בה, היינו צוחקים ביחד ומעדכנים בחוויות. עכשיו אני רוצה לשתף אותו אין לי את מי. היינו ארבעה אחים מאוד קרובים, לא סתם אחים גם חברים מאוד טובים, עשינו הכל ביחד כל הזמן. גם כשהקמנו משפחות המשכנו להיות ביחד, להיפגש, לטייל בשבתות. עידו ואני היינו מתחלפים בעוגות, הוא היה אלוף בשמרים ואני בקצפות, עכשיו אין לי עם מי לעשות את זה. זה מתבטא בדברים הקטנים האלה, אבל הכל כך כואבים. עידו היה מאוד דומיננטי והוא חסר לכולם. הילדים שלו מלווים על ידי עמותת 'משפחה אחת' והם מקבלים ליווי וסיוע יוצאי דופן. אנחנו כמובן בקשר מצוין ומנסים לשמור על השגרה שהייתה כאן לפני, להיפגש ולעשות הכל כמו פעם, פשוט בלי עידו. אנחנו מאוד מלוכדים ומנסים למלא עבורם את החלל שנותר, למרות שברור שזה משהו שלא ניתן לעשות. עידו מלווה אותי יום יום, אין דקה ביום שהוא לא עולה לי במחשבות".
