14.11.18 / 17:53
הטור "להיות אותנטי" מהגיליון של שבוע שעבר עורר הדים בקרב הקוראים, וגרר עימו תגובות רבות ושאלות נוקבות. עצם הדיון שסבב סביבו אני מרגישה כי מטרתי הושגה, מבחינתי הטור נחל הצלחה רבה.
נושא האותנטיות הינו רחב מאוד, ויש המון גישות והסברים בנושא. כתוצאה מתהליכי אימון שאני מעבירה, אני מבינה כי הניסיון "לברוח" מהאמת שלנו ולרצות את הסביבה נימצא אצל חלק לא מבוטל באוכלוסייה. ועל כן חשוב לי לתת דגש נוסף בנושא חשוב זה.
חלק מהקוראים גילו הזדהות עמוקה, וחלקם התנגדו לטענותיי, בטענה כי להיות אותנטי הוא להיות במקום התפתחותי דרך האתגרים שאנו בוחרים. וכשאנו מבינים את המטרה נדע לבחור בדרך הנכונה להשגתה וזהו החיבור האותנטי של האדם לעצמו.
ואני אומרת כי כולם צודקים. כל אחד מאתנו הוא אינדיבידואל, יש לנו את אפשרות הבחירה, והרבה פעמים גם את הרצון לסטות מן הנתיב אליו החברה מכוונת אותנו.
החיפוש אחר ה"אני" שלנו אינו קורה ביום. זהו אכן מסע חיים שבתוכו שנים של התמודדות וחיפוש אחר עצמנו תוך כדי המציאות שלנו.
מנקודת מבטי, אותנטיות מזוקקת היא האפשרות שנפלה בחלקינו לבחור כראות עיננו את הבחירות של חיינו, מבלי לתת את הדעת מה הסביבה דורשת או מצפה מאתנו. בחירותינו נבחרות רק על ידינו תוך כדי הבנה גבוהה כי אנו אחראים על כיצד ייראו חיינו. כל תוצאה סופית היא שלנו ובאחריותנו בלבד, ואצבע מאשימה מופנית קודם אלינו. בקיצור אדם אשר אינו נאמן לעצמו ולערכים החשובים לו ביותר, ימצא את עצמו נסחף אחרי הזרם, יאבד את המהות שלו ויתנתק מרגשותיו.
סיפור באימון:
בתהליך אימוני שאני מעבירה ישנה בחורה בתחילת שנות ה- 40 לחייה. משכילה, נבונה בעלת חזון עצמי ברור, בחורה משכמה ומעלה. מספרת כי כל ימי ילדותה התביישה במוצאה (לא משנה מהי העדה), ניסתה בכל כוחה להסתיר את "זהותה", לא התחברה לשם משפחתה, התנגדה למסורת, לשפה ולכל הסממנים שמוצאה הגדיר בביתה.
כתוצאה מכך גדלו פערים גדולים מול משפחתה המורחבת הנושאים את סמל המוצא שממנו הם באו.
עברו המון שנים והבחורה עברה כברת דרך. התחתנה, רכשה השכלה גבוהה, הביאה ילדים לעולם, פיתחה עם הזמן תפיסות חיים שונות ומגוונות. כתוצאה מנישואיה שם משפחתה שונה וסוף כל סוף היא הרגישה סוג של שחרור והקלה מהעבר שרבץ על כתפיה.
בשנה האחרונה הסתיימו נישואיה, ועלתה בראשה המחשבה לחזור לשם משפחתה הישן/קודם. עקב כך, מוצאת את עצמה בסוג של "משבר" זהות. מחד, זהו אקט שדוחף אותה להציף ולחטט בשאלות נוקבות בנושא החיבור לזהות שלה. ומצד שני, הכרחי עבורה לסגור מעגל עם עצמה לבניית הווה ועתיד אותנטי ונאמן לעצמה.
עקב כך, שאלות רבות צצו: "איך אני מגדירה את עצמי שוב בזהות ישנה/חדשה?, מי אני בזהותי הנוכחית? ומה אהיה עבור עצמי בעיקר?".
חזרה לשם משפחתה היא ההשלמה הסופית עם החזרה למקורות. עליה לעבור תהליך עמוק של קבלת מוצאה, חיבור מחדש למשפחתה המורחבת וקבלת הסממנים העדתיים במשפחתה.
השאלה המרכזית מכל התהליך הוא, האם היא הייתה נאמנה לעצמה, אותנטית בחייה בכל השנים ש"ברחה" מזהותה. והאם זהו הזמן הנכון לתיקון וחזרה למקורות, לזהות שממנה "נמלטה" כל חייה.
אני אומרת שכן לחלוטין, החזרה והחיבור לאותנטיות בחיינו היא בלתי נמנעת. חזרה למקורות היא הכרחית. במוקדם ובמאוחר מאמינה כי כל אחד ימצא את עצמו חוזר חזרה "הביתה" למקום ממנו "ברח" תוך כדי שיעורים שהיקום מעביר אותו.
לכל שאלה/ייעוץ/הכוונה אשמח לענות
