שנהיה לראש ולא לזנב - חזון יאשיהו פינטו

שנאמר (מיכה ז'- י"ח): "נושא עוון ועובר על פשע" והגמרא ממשיכה ומספרת: רבי הונא הבן של רבי יהושע חלה. ראה אותו רב פפא, אמר לקרוביו: "הכינו לו צידה לדרך", פירוש: ראה שמחלתו קשה וביקש מקרוביו שיכינו לו את התחריכין. לבסוף התרפא רב הונא. רב פפא בא לראות אותו אחרי שהתרפא, שאל אותו רב פפא: "מה ראית בשעת חוליך?". ענה ואמר לו: "ראיתי שמיתה נקנסה עלי, אך הקב"ה אמר: 'הואיל ואינו מקפיד על מידותיו גם אתם המלאכים אל תדקדקו אחריו וכך הוסיפו לו ימים ושנים'".

הנה הסגולה הגדולה ביותר לחיים ארוכים ולמחילה על פשעים היא להעביר על המידות, לסלוח למי שפגע בך, למי שציער אותך, ומי שהוא רחום וחנון מוחל וסולח שערי שמים פתוחים לפניו.

וידועה הגמרא במסכת תענית כ"ה: הייתה שנת בצורת קשה ובני ישראל התאספו ביום של צום ותענית לבקש מהקב"ה רחמים שיפתחו שערי שמים. רבי אלעזר ירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו וירדו גשמים". היו החכמים מרננים ואומרים: "מדוע תפילת רבי עקיבא נענתה ותפילותיו של רבי אלעזר לא נענו?". יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "לא מפני שזה גדול מזה, אלא זה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו". וכך מצאנו בגמרא מגילה כ"ח: שאלו תלמידיו של רב זירא את רבם: "במה הארכת

ימים?", ענה ואמר להם: "מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי".

וידוע המעשה בחפץ חיים אשר באחד הימים ראו אותו יושב ובוכה בכי גדול, שאלו אותו מדוע בוכה, ענה ואמר להם: "חז"ל נתנו לנו עצה איך לזכות לכפרת עוונות, בלי צומות, בלי סיגופין, בלי כל הקושי והטורח ועמל בסיגופין, רק דבר אחד להעביר על המידות ומי שמעביר על המידות מעבירים לו על כל פשעיו, וקשה לי להגיע למידה זאת, לכן אני בוכה ומצטער".

אוי לנו כמה סיגופין וכמה תעניות אנו צריכים לפני יום הדין. אנו חיים בדור קשה מאוד, בדור אשר הניסיונות רבים וקשים ובעיקר זולת, בין בן אדם לחברו, הערכים הבסיסיים של בן אדם לחברו נשחקו לגמרי, כל אחד רואה את טוב עצמו ואת חיסרון חברו, האמונה הולכת ופוחתת וכל העולם הולך ונהיה על פי מה שנוח ומשתלם לאדם. לכל איסור מוצאים התרים ומי שיתיר מחלוקת ובאמתלאות של לשם שמים התרים לכל האיסורים. וכך אנו אומרים ומתוודים ביום כיפור: את אשר התרת אסרנו ואת אשר אסרת התרנו. ורואים איך אנשים הולכים אחרי שרירות ליבם ומאבדים את כל עולמם.

ולכן נקפיד בימים האחרונים אשר נשארו לנו לפני יום הגדול, יום הרת עולם, לעשות חשבון נפש על כל השנה החולפת, אשר הייתה שנה מורכבת ביותר, שנה אשר תמשיך ללכת איתנו במחשבות כל חיינו, שנה אשר ראינו בה לאן נפש האדם יכולה להתדרדר ולרדת ומה זה כפיות טובה ולהבין: "כל הכופר בטובתו של חברו ככופר בטובתו של מקום". אך שנה שלמדנו בה שצריכים ללכת עם האמת עד הסוף, ואם מבינים ורואים שמחלוקת מסוימת היא מחלוקת בכדי לשבור את היסודות של דרך ה', אסור להתכופף ולהיכנע ומוטב לחיות חצי חיים על הרגליים מאשר לחיות חיים שלמים על הברכיים. ויש זמנים אשר צריך לעמוד איתן על דעת תורה וכל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם.

ומשנה זו נלמד שיש דברים שצריך לחכות, ומה שהשכל לא עושה הזמן עושה וכפי שאמר משה רבנו לאנשי קרח ועדתו: "בוקר וידע אלוקים", יש דברים שצריך לחכות לבוקר וכשמגיע הבוקר, רואים את ישועת ה' איך היא כהרף עין. וכל אלו אשר עמדו איתנים ומסורים, ישלם ה' שכרם ותהיה משכורתם שלמה מעם ה' אלוקי ישראל.

הנה, ערב ראש השנה מגיע ובחשבון נפש עמוק אשר עושים על מה שעברנו בשנה וחצי האחרונים, באחד הימים הקשים אשר היו, בפרוע פרעות בישראל, ביקש לבוא אלינו אחד מגדולי עם ישראל ואמר לנו: "תדעו שכל הצער הגדול הזה הוא המשך של תיקון מו"ר זקנך, אשר אתה קרוי על שמו, רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל אשר עקר וביטל עבודה זרה מן העולם". וידוע מעשה על איש פשוט אשר מלאכתו הייתה בגרוטאות של מתכת למכור ולקנות, והיה חי בפשטות גדולה. באחד הימים היה במחסן שלו ולפתע שומע קול מדבר אליו ואומר: "אם תיחד אותי מכל אשר לך ותשמור אותי מיוחד ותדליק לכבודי נר ולא תגלה לשום אדם על קיומי, מחר תרוויח סכום עצום של כסף". עשה האדם כך ולמחר הרוויח סכום גדול. וכך ביום השני, השלישי וכו', עד אשר החל לעבוד את הנחושת הזאת בסוד גמור, אף אשתו ואנשי ביתו לא ידעו מדבר זה.

עברו ימים ואותו אדם התעשר עושר גדול מאוד ופתח ישיבות ונהיה לבעל חסד הגדול ביותר אשר שמו הלך לפניו בכל עיר ובכל מדינה. באחד הימים, מו"ר זקננו רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל בא לעירו, כבדו את הרב המוסמך לדרוש בבית מדרשו של הגביר הגדול, אך הרב הרגיש שמשהו בבית מדרש הזה אינו כשורה. ניסה לחקור ולדרוש מראשי הקהל אחרי העשיר מאין עושרו ואף אחד לא ידע לפרש ולומר. קרא לו רבנו הקדוש וחייבו והשביעו בשבועות חמורות שיספר לו את סודו ואחר דין ודברים סיפר לו על אותו מתכת,

אשר בנה בסתר לכבודה מקדש והוא מתפלל לכבודה ומקריב ומכבד אותה והיא מקור

עושרו.

עמד רבנו הקדוש וצעק: "זו עבודה זרה אשר נשארה בעולם, אתה עובד עבודה זרה קשה מאוד". החל האדם לבכות ולצעוק, מה יעשה?! "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי!". קרא מו"ר זקננו לראשי הקהל והזהירם על יהודי זה שיפרנסוהו כל ימי חייו ברווח ובכבוד ולקח את העבודה הזרה הזאת ועשה בה תיקון גדול, השמידה והכחידה מן העולם. ובאותו רגע, כל עושרו של

היהודי הזה נכחד אף הוא מן העולם, שרפה נפלה בביתו וכל ממונו במהרה עבר והלך לו.

ומאותו יום צרות רבות פקדו את מו"ר זקננו, בנו יחידו נרצח בגיל חי שנים, בעיר צפת בערב שבת ישמעאלי דקר אותו בליבו ומו"ר זקני כותב בהקדמה לפרושו על ספר הקדוש "עין יעקב" - "מאור עיניים" וזה לשונו: אמר המר יאשיהו בלב נשבר ונדכא על מות בן בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וממשיך בהקדמה כקינה ומאשים עצמו במות בנו בכורו.

ומן אותו היום כל בן אשר נקרא בשם הקדוש הזה, יאשיהו לא השלים את חייו ונפטר בגיל צעיר. וכשנולדנו ביום ראש השנה הייתה מחלוקת לשם שמים איך יקרא שמנו, הסבא הקדוש רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל ביקש לקרוא בשם יאשיהו, על שם הסבא הגדול אשר היה מחותנו של רבנו חיים ויטאל זצוק"ל וביטל ועקר עבודה זרה מן העולם, והסבא הגדול רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל, פחד משם קדוש זה וביקש לקרוא בשם שלמה. לבסוף הכריעו דיבוא השלישי ויכריע ביניהם, בשאלה לבעל הדברי יואל מסאטמר לקרוא את השם יאשיהו.

ובערב יום הכפורים בברית המילה, אשר עד ימים אלו סיימנו לתקן צער צדיקים וקדושים, כפי שסיפרנו לפני כחודש ביום מר ונמהר אשר הלבנת פנים וחילול ה' גרמו ועשו. מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, הוא היה בחזקה שישב סנדק והלך והכין עצמו בכיסופים, בערב יום הדין יום הכיפורים, להיות סנדק בברית של בתו אהובתו. וביום הברית מו"ר זקננו

רבי משה אהרון זצוק"ל, קם ואמר: שיודע שבשמים אבותיו רוצים שהוא יהיה הסנדק. היו רגעים של צער מסיבות מסוימות אצל רבנו מאיר וידענו זה בנפשנו מיום עומדנו על דעתנו

וקיבלנו על עצמנו, כשיפקוד אותנו הקב"ה ברחמים בזרע של קיימא, נקרא לבנינו הבכור יואל משה על שם בעל ה"דברי יואל", אשר הוא נתן עצה לקרוא בשמנו יאשיהו ובבן השני נקרא בשם מאיר, על שם מו"ר זקננו ואליהו על שם הגאון מוילנא. וה' פקד אותנו, לאחר כעשר שנים זכינו בבננו הצדיק רבי יואל משה, שם קטן משם גדול ולאחר כשמונה שנים זכינו לבן ובת, אורי וישעי וזכינו לקרוא על שם מאיר אליהו ועל שם הסבתא הצדקת שמחה אשת רבנו מאיר, יהודית.

אך לא הבינו אחרים העומק של הדברים, מעומק העניין וחוסר ההבנה נשפך דמנו בהלבנת פנים שלוש שנים ואנו בערב ראש השנה כותבים ואומרים, שמוחלים מחילה גמורה ולנו זה ניסיון מהקב"ה, אשר תם ונשלם. ואותו צדיק עמד ואמר לנו: "כל הצער והיגון אשר היה בניו יורק שנה שלמה, מעשרת ימי תשובה אשר החלו לאחר שאנו דרשנו בטוב ובשלום על אף שפיכות דמים ושנה נשפך דמנו בראש כל חוצות".

היו ימים שבבכי גדול היינו בוכים להקב"ה: "א-לי א-לי למה עזבתני", אך זו הייתה המשך של עקירת עבודה זרה מן העולם אשר מו"ר זקננו החל בה לפני מאות שנים. ובערב ראש השנה, אנו מבקשים מכל אהובנו וחביבנו אשר עמדו בפרץ כגיבורים נגד כל הסיכויים, להעביר על מידותינו ולמחול ולסלוח, אלו דברים שאין להם שיעור. ויודעים אנו כי באשר זדו עליהם ומוטב יעשו תשובת המשקל ערב ראש השנה, משום שהצער של תלמידי החכמים, האלמנות והיתומים אשר מצטערים שנה תמימה, צעקתם עולה לשמים.

נכנס ליום הקדוש בנפש טהורה "ודע מה למעלה ממך", אם אתה רוצה לדעת מה למעלה בשמים, תרגיש ממך. יוצאים אנו עם אמונה חזקה בהקב"ה, עם קרבה גדולה והבנה שבכדי לבנות קהילת קודש אשר יסודותיה איתנים וחזקים, צריכים לעמול ולהתייסר ביסודות, קשה

מאוד. אך בסוף, בניין לתלפיות נבנה לדורי דורות ומקרבים את הגאולה באמת, גאולת ה' צבאות ולא מקרבים הגאולה הפרטית של האדם, בפרנסה ובכבוד כפי שאחרים נוהגים. "ותעל שועתם אל האלוקים".  "ה' ה' אל רחום וחנון".

נקבל על עצמנו חיזוק באמונה, דיבוק בתלמידי חכמים ולהיבדל מן הטועים והמטעים. ובסיום השנה מבקשים מכל קהל עדתנו, שיקבלו על עצמם לסיים התהילים ביום ראשון של ראש השנה, פעם אחת להצלחת הישיבה הקדושה וביום ב' של ראש השנה, פעם שנייה עלינו ועל בתינו ועל משפחתנו ועל אחי היקר, אשר נפשי יצאה בדברו, קודש קודשים, מוסר נפש, קדוש מרחם, רבנו שלמה אוריאל שליט"א, אשר מוסר את נפשו ונפש משפחתו על קהילת שובה ישראל ומחדיר את היראה והקדושה והאמת וזכות הדעת בכל אבן ואבן בקהילה

הקדושה. "וטהר ליבנו לעובדך באמת".

"יהי רצון מלפניך ה' שנהיה לראש ולא לזנב". והנה קשה, מי שהוא ראש הוא לא זנב ומי שהוא זנב הוא לא ראש, אם כן מה הכפל שנהיה לראש ולא לזנב? אלא יסוד גדול, ישנם אנשים אשר פוסחים על שני הסעיפים, הם גם נוהגים כטובים ושלמים וגם מתנהגים כאחרון הריקים והפוחזים, אפשר למצוא אותם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וגם למצוא אותם במקומות של הריקים והפוחזים. מצד אחד הם ינהגו בזהירות מלשון הרע ומצד שני יתירו לעצמם את הדברים הרעים ביותר. וזה עומק הדברים: שנהיה לראש: לראש, ראשי תיבות ל-עשות ר-צון א-בינו ש-בשמים ורק לראש, רק לעשות רצון אבינו שבשמים ולא גם לזנב לנהוג גם כריקים והפוחזים, כאלו שעושים גם רע וגם טוב.

וזה היום, ערב ראש השנה, הזמן לעבוד ולהכין את עצמנו להיות בשלמות ולקבל עלינו את הקבלות הראויות לקבל ונדע איך להיכנס ליום קדוש ונורא זה. הנה מבקשים אנו מכל אהובנו וחביבנו, להשתדל ולהרבות תחינה ותפילה בעדנו ובעד משפחתנו ובעד הישיבה הקדושה. שנה זאת ברוך ה', כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, הייתה של ניסיונות קשים ומרים וברוך ה' בניסים גלויים שלושה מהם נפתרו בישועה מעל הטבע. והרביעי, שהוא האכזרי ביותר מן הדברים הקשים אשר היו בדור הזה, בתוך ירח האיתנים, "תשרי", יפטר בקול צהלה גדולה, "עוד ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". ישתדלו להעתיר בעדנו ונזכור את השנה הזאת כשנה אשר קוים בנו בה, "יסור יסרני יה ולמות לא נתנני". נזכה לאור חדש ולגאולה שלמה בקרוב.

שנה טובה, שנה שנהיה בה לראש ולא לזנב, שנה של ברכה ושפע והצלחה מרובה בכל מעשה ידינו!