להסתכל לעצב בעיניים

לפני שבועיים הגיע מלאך המוות לבקר בעיר יבנה. הוא בחר להכות בגורלה של משפחת דנינו.

נהוראי בן השלוש עשרה, שהתכונן לחגיגות בר המצווה שלו, מצא את מותו בתאונת טרקטורון טראגית. כל העיר נרעשה ובמשך הימים הספורים שנהוראי נלחם על חייו בבית החולים, התפללו למענו ביבנה. לצערנו התפילות לא עזרו להחזיר לנהוראי את הכרתו. בלוויה היו אלפים מתושבי העיר שבאו ללוותו בדרכו האחרונה, ואוהל השבעה היה מלא במבקרים ומנחמים.

הלכתי לנחם את המשפחה ופגשתי את שוקי, אב המשפחה. לנחם? איזו נחמה אפשר להעביר לאב ששכל את בנו בן השלוש עשרה? הפתרונים לאלוקים!!! פגשתי את שוקי וראיתי את העצב העמוק בעיניו, ראיתי אב שמישהו קטע לו את שמחת חייו ברגע קטלני אחד. אנשים מסביב דיברו על גורלות וכמה הכל כתוב משמיים, אבל את מי זה מעניין? בטח לא אב שצריך להשלים עם זה שהבן שגידל 13 שנה נעלם פתאום מחייו.

לרגע אחד ראיתי חיוך על פניו של שוקי, כשהביאו לו את נכדתו הקטנה והוא החזיק אותה בידיו, אבל רק לרגע קט בלבד.

כל כל חטאו של נהוראי היה שרצה להביע את שמחתו לקראת היום הגדול שעמד לחוות בבר המצווה שלו.

אפשר להרבות במילים על האחריות הכבדה שלנו כהורים על בריאותם וביטחונם של ילדינו, אך זה לא העניין. באותה מידה מאבדים בן שהלך לצבא או סתם בתאונת דרכים בכבישים.

מה שמעצים את הטרגדיה של נהוראי הוא אחיו התאום, שדומה לו לחלוטין שיזכיר לכולם את נהוראי כל חייו.

האזכרה חלפה ואוהל האבלים התפזר, ואני מבקש מכל הסובבים את משפחת דנינו לעשות הכל כדי לסייע למשפחה להתמודד עם הטרגדיה הקשה. רק עכשיו מתחילים החיים האמיתיים וההתמודדות עם השכול.

קצת על נפלאות העולם ותעתועיו, בהמשך ימי האבל נולד למשפחת דנינו נכד לבת הגדולה של המשפחה, והשבוע הוכנס הילד בבריתו של אברהם אבינו.

אי אפשר שלא לדמות את מותו של נהוראי לעקדת יצחק של שנת 2013, רק שבניגוד לפרשה מהתנ"ך הפעם זה לא היה ניסיון, אלא הסוף היה טראגי ומכאיב.

מה שנותר לנו רק לאחל למשפחת דנינו שיזכו לכוחות ותעצומות נפש שיאפשרו להם להתמודד עם השכול, ולהמשיך ולשמור על שפיות הדעת למען הילדים והנכדים, נקווה שעוד ירבו.

שבת שלום

שלום נגר, עורך ראשי