הטור של קרן אהרון

 כבר יותר משבע שנים אני שם. כן, שם. התחלתי בקטן, עכשיו זה כבר גדול. התחלתי בבורות מוחלטת, עכשיו אני  קומפליטלי  שולטת. לא ידעתי איך משתמשים, היום אני כבר מנטורית שמלמדת. מה זה לשתף? מה זה לייק? מה זאת אומרת אתה מציע לי חברות? אנחנו מכירים? מאיפה? בצבא לא מעבירים תחקיר ביטחון שדה את המועמדים לשירות כפי שאני העברתי את אותם מבקשי חברות אינטרנטיים שלי. אז הייתי נכנסת לפרופיל פעם בחודש. היום, כל  כמה שעות. התחילו איתי המון. באמת. עד שהבנתי שאני חייבת למלא את חלל הריליישין-שיפ, ואז בקריצה לנסיך הסקוטי שלי החלל מולא. מאז שקט. אשת איש.

מי שלא מכיר אותי (יש עדיין כאלה?), בעברי הייתי דמות החביבה על מדורי הרכילות. השילוב  בין כל עיסוקיי  בעבר (מורה לחנ"ג, ליצנית, שופטת כדורסל, פובליציסטית, דוברת מועדון מ.ס אשדוד בכדורגל, סטודנטית למשחק, בעלת טור בפנאי פלוס, מתנדבת בקהילה) ובנוסף רווקה אופטימית וצעירה הפכו אותי לאישיות ציבורית מעניינת (האמנם?). בכל שבוע סוקרה פעילותי בעיתוני סוף השבוע. אני, בשמחה, נידבתי פרטים. היום כבר אין לי צורך. אם יש לי משהו מעניין לשתף בו את אלפיים חבריי בפייסבוק, אני מעלה פוסט. הרבה יותר נוח ככה.

אני חושבת על אותם אנשים שאין להם פייסבוק ולבי מתמלא קנאה. כן, אני מקנא. אין לי לב מנירוסטה. איזה כיף להם, הלוואי עליי. הם לא עדים לפוסטים מלאי שיימינג. רוצים דוגמה? בשבת בבוקר קראתי פוסט על אורחת במסעדה שמצאה חתיכת פלסטיק בסלט. הפוסט כלל תמונות, שם המסעדה והרבה רפש. לא היה יותר פשוט לפנות לבעלי המקום ולפתור את הבעיה? למה להשמיץ? כתבתי וזכיתי לעשרות לייקים.

יש לי תחושה, שבשנים האחרונות מאז עידן הפייסבוק, אנשים מרשים לעצמם לשתף ברשתות החברתיות לפני שניסו בכלל את הדרכים המקובלות. רוצים עוד דוגמה? זו דוגמה טראגית. לדאבוני. אישה אפרו-אמריקאית הגיעה למשרד הפנים ונראה היה לה כי הופלתה לרעה במתן קבלת השירות בגלל צבע עורה. היא ציינה שהגיעה עם תינוקות על הידיים (נתון שאוטומטית מייצר לייקים) ולא התקבלה כפי שאימהות בהירות עור התקבלו.

האם העלתה פוסט עם אצבע מאשימה לכיוונו של  אריאל רוניס,שהיה מנהל ברשות ההגירה.

 בתוך כמה דקות הפוסט הפך ויראלי עם עשרות אלפי שיתופים ומיליוני תגובות נגד האיש. שיימינג  פארסט קלאס. לאחר 24 שעות בלבד אריאל רוניס התאבד! זה מחיר השיימינג!

אני בטוחה שאותה אם ממש לא ייחלה לתוצאה הכל כך טראגית, אבל זאת התוצאה. האם הוא ראוי לכך? ממש לא. לא הוא ולא אף אחד אחר. מקורבים לרוניס  העידו על אדם נעים הליכות, אכפתי, והכי חשוב רחוק שנות אור מגזענות. לבי נשבר לרסיסים. קשה עליי המחשבה, שלפייסבוק יש כל כך הרבה כוח והפעם יצא כוח רע!

המסקנה: לפני שאתם משתפים או עושים לייק לפוסט שיימינג, תחשבו טוב טוב אם הייתם תומכים בפוסט כזה לו אתם כוכביו. אני בטוחה  שהתשובה היא "לא".

 אני בוחרת להשתמש בפרופיל השמנמן שלי במתן במה לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, לשבח ולפאר בעלי מקצוע אמינים ומתנדבים בתחומים שונים. וואלה, זה עובד יופי. הפוסטים שלי מקבלים מאות לייקים ושיתופים רבים. כנראה שחברי לפייס מאמינים באהבת חינם. כמוני.

בואו נקווה שהשימוש במדינת הפייסבוק (וואלה מדינה, למרות שהחיים בה אפילו לא מצריכים קבלת אזרחות) יהיה להפצת הטוב, וכולנו נהיה אזרחים טובים. מאמינים בטור? מוזמנים לשתף...