מה הפעולה הראשונה שנבצע בעת שנקלע למצוקה?

האם האמונה בבורא העל טבעי אמורה לגרום לנו להאמין ביכולות העל טבעיות  לחזור לחיים הטבעיים והמאושרים, ללא כל פעולה נוספת או שאנו צריכים לעשות "השתדלות"? אנו אכן מאמינים שה' מנהל העולם ומוביל כל אחד למקום הראוי לו, אך האם כדי לקבל הברכה מלמעלה יש צורך בכלי ביצוע גשמים, "ההשתדלות" להגיע  אל המטרה היעודה.

בשבוע שעבר למדנו שיש צורך בשני הדברים גם יחד, באמונה בבורא החפץ בהצלחתנו וביכולתו להביא אותנו בחיים ובשלום אל המנוחה והנחלה ,אך במקביל לפעול בכל  דרכיי הטבע להשגת המטרה. כאשר יעקב מתכונן למפגש עם אחיו, עשיו,  לאחר שנודע לו שעשיו לא השתנה והוא הולך בראש צבא לקראתו אומר רש"י (לב,ט) יעקב התכונן לשלשה דברים  לדורון ,תפילה ומלחמה, הוא לא הסתפק בתפילה, אלא נקט גם באמצעים טבעיים, ניסיון לשכך את כעסו על ידי מתנה מכובדת והכנה למלחמה פיזית עם אחיו.

אך בפרשתנו, פרשת וישב, אנחנו נחשפים למקרה בו ההשתדלות לפעול בדרכיי הטבע גרמה לעונש. יוסף עובר תלאות רבות. הכל מתחיל בחלום  שגורם לכעס וקנאה, יוסף חולם שהוא עתיד להיות מנהיג של האחים ואף של האבא, סיפור החלום מקומם את האחים וגורם להם לחרוש רעה על יוסף  ואכן המעשה לא אחר לבא, בעת שיעקב שלח את יוסף לראות מה שלום אחיו בשכם, הם זרקו אותו לבור ובסוף מצא עצמו בבור הכלא במצריים, במסגרת מאמציו להשתחרר הוא פנה לשר המשקים, שר שסרח ומצא עצמו בכלא, יוסף סייעו לפתור חלומו וכאשר השר שוחרר יוסף מבקש שיזכירו לטובה אצל פרעה.

חז"ל מבקרים אותו על הפנייה לשר המשקים ואף טוענים שיוסף נענש להישאר בעקבות מעשיו עוד שנתיים בכלא.

לכאורה יוסף עשה את "ההשתדלות" הטבעית  כדי להשתחרר מהמאסר, אם כן מדוע נענש על כך.

השאלה מחריפה לאחר שאנו מעיינים ברש"י (מפרש התורה) המסביר ששרי המלך סרחו והושמו בבית הכלא כדי להסיח את דעת הקהל מטענות אשת פוטיפר על יוסף וכן לעבור לשלב הבא, שלב שיוסף יוצא מבית האסורים בעקבות פתרון חלומות פרעה ונהפך למשנה למלך. אם זה חלק  מהדרך של הבורא  להביא את יעקב ובניו לגלות מצריים מדוע יוסף נענש בפנייתו לשר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה?

הפעולה של "ההשתדלות" היא פעולה מורכבת. מצד אחד, יש לעשות כלים טבעיים, אך מצד שני, צריך לזכור כי הכלי הטבעי הוא רק "אמצעי" עבור הברכה האלוקית. לדוגמא, מי שמרפא הוא הקב"ה ולא הרופא. בלשון אחרת, הרופא הוא שליח כדי להביא את הברכה האלוקית אל העולם הזה.

וזה היה ה'חטא' של יוסף הצדיק. הוא לא ביקש טובה משר המשקים, אלא סמך על שר המשקים. הוא בטח בו ותלה את יהבו בו. הבה נקרא את דבריו של רש"י "מפני שתלה בו יוסף לזכרו ... בטח אל מצרים הקרויים רהב".

נמצא שהאדם צריך למצא את המינון הנכון להשתמש עם הכלים הטבעיים שה' העניק לו כדי להתגבר על מצוקתו אך לזכור שמאחורי הטבע עומד אלוקים. אלוקים  הרוצה שהאדם ייבצע את מצוותיו מתוך בחירה חופשית ולכן מסתיר עצמו מהאדם.

כאשר נוהגים במינון הנכון מחפשים את הדרכים הטבעיות להתפרנס ויחד עם זאת דואגים לזכור את אלוקים ע"י מסחר ביושר, נתינת צדקה ומציאת זמן ללימוד תורה, הידיעה ש"ההשתדלות" היא כלי לברכת ה' מתבטא בכך שאינו עובד מ"צאת החמה עד צאת הנשמה" אלא זמן שהוא זקוק להביא פרנסה לביתו ואת שאר הזמן הוא מקדיש לטיפוח בני ביתו לחינוכם בדרכו המאירה של ה' ולקירוב בא הגואל ע"י הפיכת העולם לטוב וטהור.