החצר האחורית

לעיתים, החיים מכים בך פעם אחר פעם אך אסור לאבד תקווה... השבוע בחרתי להביא בפניכם סיפור מרגש, קרוב לליבי שעלה באחת מתוכניות הרדיו –

עו"ד צעירה שבעלה נהרג בצפון מתקשרת לתוכנית הרדיו שלי ומבקשת להגיד מזל טוב לבנה יחידה יותם, 16 מלאו לנער. אני בצורה עדינה מסביר לה שהתוכנית זה לא דש עם שיר ואז היא פורצת בבכי קורע לב ומספרת שהבן שלה כבר 3 שנים נמצא במעגל המוות והוא מעשן רק סמים קלים. אחד המשפטים המצמררים שהיא אומרת בשידור חי: "הייתי מוכנה שבני יחידי יותם יהיה חולה במחלת הסרטן רק לא במחלה הזאת כי מהסרטן עוד אפשר לצאת". היא משתפת את המאזינים על האלימות שמתחוללת אצלה בבית ועל חוסר היכולת להשפיע. היא מבקשת להיפגש איתי לאחר התוכנית. אני מגיע לביתה בשעה 2:00 (לפנות בוקר) באחד המושבים בדרום, אני פוגש אותה עם תחבושת לראשה עם כתמי דם, עדיין הכול טרי ואני שואל אותה טלי מה זה? היא שוב פורצת בבכי ומשתפת אותי שיותם ביקש כסף לחגוג את יום ההולדת ה-16 שלו... החלטתי להפסיק להיות הכספומט שלו, התפרצות זעם, כעס, הוא לקח את האגרטל עם הפרחים והטיח אותו על הקיר והרסיסים חדרו לי לראש. מה את מתכוונת לעשות אני שואל אותה, היא עונה תקשיב אייל למשטרה אני לא אלך, יותם הוא כל עולמי זאת הקרן אור היחידה שנשארה לי וגם היא מטושטשת, בשבוע שעבר סגרתי את המשרד של עריכת הדין שלי ושקלתי לשים קץ לחיי, אין לי כוחות לא נפשיים ולא פיסיים, אנא תעזור לי להציל אותו. חלפה בראשי המחשבה איך מתמודדים עם מקרה כה עצוב ומורכב, אבל אמרתי אני אעשה את המיטב. נפגשתי עם יותם נער יפה תואר גבוה מאוד ונבון במשך חודש ימים הוא היה צמוד אליי לפעילויות הסברה שאני עושה ברחבי הארץ, לקחתי אותו לביקור אף בבי"ח פסיכיאטרי ויותם הבין לאן הוא יכול להגיע ושאל אותי "לא כל מי שלוקח ג'וינט מגיע לבי"ח פסיכיאטרי"?, אמרתי לו נכון אתה צודק אבל נזק זה עושה לטווח הקצר ולטווח הארוך, וקח דוגמא את עצמך: ירידה דרסטית ברמת הלימודים, העיניים שלך אדומות כשאתה מתעורר בבוקר, עלית במשקל, אתה אוכל בעיקר דברים מתוקים, יש לך התפרצויות זעם, הפכת להיות אלים פיסית ומילולית. כשהזכרתי אלימות לפתע יותם הזיל דמעה, חיבקתי אותו ושאלתי: מה העניין יותם? הוא שיתף אותי: לפני כחודשיים חזרתי מבילוי ב4 לפנות בוקר מתודלק באלכוהול, וכשאמא פתחה לי את הדלת היא חפרה לי בראש איפה היית, מה עשית, נכנסתי למטבח הפכתי את כל האוכל שהכינה לשבת, היא אחזה אותי, הדפתי אותה  וסטרתי לה. אני לא מוצא את המילים לבקש סליחה מאמא, אמא היא כל עולמי היא גידלה אותי לבד והשקיעה בי את הכל, אני יודע שאני צריך לקבל עזרה.

90% מהדרך היא שבן אדם מבין ומודה שהוא צריך לקבל עזרה והוא לא בהכחשה. יותם נכנס לתהליך של גמילה מורכב ואישי.

את יותם אולי הצלחנו להציל אבל לצערי אלפי בני נוער כל שנה נכנסים למעגל הסמים והאלכוהול, הכניסה היא מאוד חלקה אבל היציאה כמעט בלתי אפשרית.

שלכם אייל מדני  

*הזקוקים לסיוע או המעוניינים להשתתף במאבק בסמים ובאלימות יפנו לטלפון: 050-5566400 או למייל: [email protected]