חשיבות המשחק בחיי הילד

בעייני הילדים אכן מדובר במשחקים, אולם בעיני הגננת וצוות הגן מדובר בכלי אימון המיועדים לתרגול כישורי חיים בסיסיים וכן אבני בניין חשובות מאין כמותם להתפתחות הילד מבחינה רגשית, גופנית לשונית וחברתית.

אז כיצד הקסם מתרחש? דבר ראשון חייבת להיות התאמה בין סוג המשחק לגיל הילד. כל סוג משחק מתאים לקבוצת גיל מסוימת ואין לצפות מילד שישחק במשחקים שהם מתחת או מעל ליכולותיו או שאינו מתאים לרמה ההתפתחותית שלו, משום שהוא לא מסוגל לעמוד בצפיות ובדרישות גבוהות מידי אשר עלולות ל"שבור" אותו וליצור אצלו תחושת כישלון. כמו שאי אפשר לצפות מילד שישחק במשחק הנמוך מיכולותיו משום שהעדר האתגר ישעמם אותו. בשני המקרים הילד יחוש תסכול מכך שאינו ממצה את הפוטנציאל הטמון בו. אם נשאל את עצמנו איך נדע מה מתאים לילד ושהילד לא "מתבזבז" על משחק שאינו לרמתו? התשובה לשאלות אלה פשוטה: הילד עצמו ילמד אותנו. הוא ידע מה מתאים לו, הוא ידע מה מאתגר אותו ומה משעמם אותו, הוא ידע מה מתאים לגילו ומה לא. 

במהלך המשחק מתרגל הילד שלא במודע כישורי חיים שהוענקו לו בגן ובבית. הוא לומד לוותר, לשתף. הוא מתעקש ומתווכח. הוא בוחר לעצמו את חבריו. הוא מפתח כישורים חברתיים. אוצר המילים שלו גדל. הילד בונה משפטים ומרכיב את התוכן שלהם. הוא מבין שככל שיטיב לנסח את עצמו חבריו יבינו אותו טוב יותר. הביטחון העצמי שלו מתעצם. הפחד להבעה עצמית מילולית יעלם והילד יהפוך לדעתן, הוא לא יהיה ילד המרצה את סביבתו. הוא יביע דעה.

במהלך המשחק ישתמשו הילדים, לא פעם, בכלים הזמינים להם בכדי להשיג יתרון. בכי ולעיתים אלימות. צוות הגן יהיה שם בכדי ללמד את הילדים כיצד עושים זאת נכון. כיצד מנהלים רגשות כשאנחנו כועסים, מתוסכלים. האלימות איננה דרך! הבכי מיותר. נדבר, נבקש, נשתף. תפקידו של צוות הגן לשמש כמתווכים בין הילדים. לא לספק פיתרונות. " תן לו -שיפסיק לבכות" אינו כלי לחיים.

למשחק תרומה להתפתחות הגופנית של הילד, לפיתוח מיומנויות מוטוריות עדינות וגסות. פיתוח קואורדינציה בין אברי הגוף השונים. הוא רץ, מטפס, יושב, הולך. הוא מרים באצבעותיו הקטנות חלקי משחק קטנים ומנגד מתמסר בכדור גדול. הוא משתחל לבית העץ ומטפס על מתקן המגלשה. היציבות מתחזקת וכך גם חוזק השרירים.

חשיבות רבה יש לארגז החול. בדרך כלל שם נמצא פחות קונפליקטים בין הילדים כיוון שחול יש הרבה וגם דליים וכפות לא חסר.

מגע החול נעים בדרך כלל לילדים אולם נמצא לא מעט ילדים שהתחושה תהיה פחות טובה והם יתנגדו לשחק שם. במצב כזה ינסה צוות הגן לגרום לילד להתגבר על התחושה הלא נעימה בעבודה בשלבים ולהפיג אט אט את תחושת הרתיעה מהחול.

בעת שהילד משחק בארגז החול הוא משתמש ומחדד את כל חושיו. מישוש, ראיה, שמיעה, ריח, כן וגם טעם. הוא יכניס חול לפה ויפלוט אותו החוצה. זו תוצאה של מחקר שהוא עושה. כך הוא בודק את טיבו של המשחק, אגב, כך הוא יעשה גם עם משחקים אחרים.

במהלך המשחק בארגז החול יכול הילד לבנות ולהרוס מגדלי חול הוא למד שיש מקומות שמותר אפילו להרוס. כן זה מותר. בכל מקום? לא ! בארגז החול כן.

ארגז החול נחשב למקום שבו משחקים ביחד. הוא מנהל דו שיח עם חבריו, שיחות מלאות על נושאים משותפים. מתפתח שיתוף הפעולה בינו ובין חבריו.

זה המקום בו בנקל נוכל לזהות מנהיגים. המנהיג המתהווה יחלק הנחיות לשאר הקבוצה, וזו תחקה את התנהגותו. הוא זה שיתחיל במשחק ויהיה זה שיחליט לסיימו.צוות הגן יטפח מנהיגות זו. תפקיד הגננת לנתב את המנהיג לכיוונים חיוביים.

פינות הגן השונות נועדו לספק לילדים מרחב גירויים גדול מספיק בכדי שיוכלו להביא את עצמם לידי ביטוי באופנים שונים. קוביות לפיתוח המוטוריקה. פינת הרופא לפיתוח הדמיון וחיקוי התנהגויות בוגרים. פינת הספרים נועדה לפתח את הסבלנות, השקט הפנימי, המוטוריקה העדינה בעת שמעלעלים בעדינות בספר וכמובן את הדמיון.

חשוב לציין שילדים בגן נכנסים לעולם המשחק בקצב שלהם. אסור להכריח אותם לשחק. אך חובה על צוות הגן לנסות ולקרב את הילד למשחקים. להציע לו, לעניין אותו. ככלל, הילדים בסופו של דבר  מתגברים על הפחדים והמבוכות ומשתלבים במשחקי הגן. קיים אחוז נמוך ביותר של ילדים שיסרבו לשחק למרות כל ניסיונות התיווך. במצב כזה תתייעץ הגננת עם ההורים ויחליטו על דרך פעולה משותפת.

לסיכום, זמן משחק מלמד את הילד לא פחות מפעילות 'לימודית' סביב השולחן. אין האחד צריך לבוא על חשבון השני. בכדי להגיע להתפתחות מלאה של הילדים אנו מציעים להם סל מלא גירויי למידה. חלקם יהיו בישיבה מול שולחן וחלקם במשחקים,אף קירות הגן סביב הם מצע למשחק-כך גם ניתן בבית להכשיר חלק מקיר חדר הילדים –עליו יוצמדו "בסקוטש" כרטיסיות מעולמו של הילד-ויחדיו תוכל המשפחה כולה לשחק ובעצם ללמד את הילד הרך כישורי חיים,אכן לילד זה משחק אך לנו כלי חשוב להעברת מידע . יש לציין שהילדים שונים זה מזה ברמת הקשב והיכולת לשחק במשחק אחד,והחשוב הוא שנדע לענות לכל אחד ואחד על פי צרכיו ויכולתיו ורצונותיו ככתוב:"יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו"(שמואל ב י"ד)

שלכם רגינה הגננת