מבט אישי - אלי בן-גור

1.

         עיר אמורה להיות מקום נוח ונעים לחיות בו, לגדל ילדים, לעבוד, לבלות, ליהנות. חינוך מעולה ותרבות עשירה, ספורט עממי ותחרותי, מרכזי מסחר מגוונים, שירותים איכותיים וזמינים, פעילות התנדבותית ענפה ועוד, הם מעיקרי מה שמצפים לו התושבים, ודומה כי יש בעירנו יבנה מכל אלה. עם זאת, אין ספק כי המראה החיצוני של העיר תורם לנחת הרוח של כל רואה, בוודאי של כל אורח. יבנה לובשת יופי והדר בגניה וכיכרותיה, בפסלי הסביבה ובצמחייתה העשירה, גם במבני המגורים החדישים, גם במבנים הציבוריים המודרניים. העירייה, ובראשה צבי גוב-ארי, ראויים לכל שבח על פועלם זה. גם אתריה העתיקים של יבנה ראויים לציון, וטוב אם גם בהם ימשיך השיפור שימשוך גם תיירים ומטיילים לעיר. ולא שאין מקום להערות וביקורת בתחומים כאלה או אחרים, ואלה אכן נשמעות מדי פעם. אולם, עם אוזן קשובה והתחשבות בדעות התושבים, הביקורת תהיה קונסטרוקטיבית ועניינית . אמנם, אלו דברים שידועים, אך יותר ויותר מבקרים ואורחים המגיעים ליבנה מבטאים בפנינו את התפעלותם מהעיר והתקדמותה, ולכן גם כאן יש מקום לציין זאת, ולא בכדי .

2.

       כבר הזכרנו כאן את המצב הכלכלי והביטחוני העגום במזרח אוקראינה, בעיקר באזורי הערים דונייצק ולוגנסק. התושבים נתונים שם בין הפטיש והסדן – בין לחץ רוסי ללחץ אוקראיני, כשהכל כמעט קורס. ללא תחבורה ציבורית, שרותי רפואה ראויים, ללא שירותים בנקאיים, ללא אספקת מזון מסודרת וגם חוסר האפשרות להיכנס ולצאת, אלו ועוד, הופכים את חיי התושבים לבתי אפשריים כמעט. פה ושם מתפרסמות כתבות בודדות הנוגעות יותר ליהודים שם, כאשר הסוכנות היהודית מנסה להעלות יהודים וגם הקרן לידידות של הרב יחיאל אקשטיין התחילה לפעול שם, אך הבעיה היא כללית ונוגעת לכל תושבי מזרח אוקראינה ולא רק ליהודים. הפליטים מהמזרח הנוהרים לאירופה והטרור של דעאש הדחיקו את בעיית אוקראינה, וכך נותרה שם הבעיה בלתי פתורה כשהתושבים נאנקים תחת מצב כלכלי ובטחוני נורא. בביקורי לפני שלוש שנים בעיר לוגנסק ראיתי שגם ללא מלחמה המצב שם לא שפיר במיוחד, אבל לפחות היה שקט ורגוע, התושבים חביבים וניתן לחיות ברמה סבירה, גם אם נמוכה יחסית . לשוחרי זכויות אזרח, ובוודאי לרבים מישראל שקרוביהם ומכריהם בדונייצק ולוגנסק, המצב שם כן מדיר שינה מעיניהם, אך לא די בזה. אסור שהמצב שם ירד מסדר היום הישראלי והעולמי על מנת להביא לשיפור המצב שם ולסיום המאבקים והלוחמה שם .

3.

  מחזהו  הנודע של ויליאם שייקספיר "אילוף הסוררת" ( באנגלית 'THE TAMING OF THE SHREW" ׂ (  זכה להפקות רבות בארץ ובעולם   בתיאטרון וגם בקולנוע (הגירסה המפורסמת ביותר בכיכובם של אליזבט טיילו וריצ'ארד ברטון), ועתה הוא זוכה להפקה חדשה בתיאטרון בית ליסין. עלילת המחזה סובבת אודות הפיכת אשה מרדנית וסוררת לאשה כנועה וצייתנית לבעלה, עד כדי הכפפת דעותיה ואפילו העובדות, לאלו שמכתיב האיש השולט בה.המחזה תורגם על ידי דורי פרנס, והבמאי אודי בן משה התווה גירסה חדשה ומותאמת לימינו, תוך ליהוק מדוייק ונכון של שחקנים צעירים וותיקים. ואכן אילן דר,אלברט כהן ויוסי סגל הותיקים שלא נס ליחם הפגינו משחק מצויין מול הצעירים שבראשם יובל סגל, מיה דגן ומורדי גרשון, אך גם יניב ביטון,אור בן מלך,אבי גרייניק,ידידיה ויטל,ויטלי פרידלנד,יקיר שוקרון ואגם רודברג. אכן, גם אם המחזה ידוע, כמו גם הסיפור, כדאי, כדאי לבוא ולצפות בהצגה המצויינת הזו שמשאירה אותנו עם מחשבות, במיוחד הגברים שבתוכנו.

4. 

 למי שלא ניצל ההזדמנות לראות את הקומדיה "אדוני שר האוצר" עם יהורם גאון, שהוצגה בהיכל התרבות ביבנה, כדאי שיעשה זאת בהקדם, כי הוא יזכה למשחק קומי מצויין של יהורם גאון ולהמחשה תיאטרלית של הפוליטיקה הישראלית על הרעות החולות שבה ועל תסכול האזרחים, אך הכל בצורה קומית ומצחיקה. עוד משתתפים גילת אנקורי,גלעד פרלמן,דורין קריו והדר רצון, כולם נהדרים ומצחיקים.