על חלבונים, שרירים וחזה נשי- ברק שטורך

אוקי בוא נפתח משהו. למי שלא מכיר אותי, חולה משקולות, מסניף ברזל, אוכל חלודה לארוחת בוקר ואם נגמרה אז12 ביצים לפחות. וזה כשאני קם שבע. כי ברוב המקרים אין מצב שאני לא הולך לישון עם שייק על שידה צמוד ליד הראש, איפה שרובכם מניחים את הפלאפונים או תמונות של החברה. מכירים את זה שאתם קמים בחורף מתים מצמא כי החימום של המזגן טיגן לכם ת'מוח? ואז מסתערים על המטבח בדוך למקרר שולפים בקבוק מים ומרוקנים אותו בשלוק של גמל מי יישמע הלכתם במדבר 40 שנה. גם אני מסתער אבל לא מתאמץ כמוכם כי זה צמוד אליי בשינה כל הלילה יותר מדובי לילדה עם קוקיות. ואני עושה את זה גם ביולי אוגוסט כשהחימום בהחלט מפסיק לעבוד בבית. כל יום כל לילה כל השנה. בנוסף, בשייק שלי אין הרבה מים בכלל, יש חלב, חלבוני ביצה ופירות בשפע. כל מה שחסר זה חוסר נוחות בשינה שתגרום לי לפתוח עיניים לכמה שניות ובהוקוס פוקוס השד להפתעתכם לא כל כך נורא והשייק נעלם מהבקבוק.

ולמה כל הקרנבל הזה? הכל בא מאהבה. ומהכיס כמובן. חברים וחברות ובעיקר ילדים עם חלומות – שימו שנייה את כל המלחמות שאתם עושים עם אמא בבית על האוכל שאתם מפרקים לה ועל זה שאתם צריכים להסביר לה שביצים זה בריא לאכול ושלא תדאג, ותקשיבו טוב טוב למה שאני אומר עכשיו – גוף עולה כסף. הרבה כסף. רוצים להיות הרי אדם? רוצים להיות מגה פיטנס? תכינו חבילות. על קצה המזלג - קופסה של ציאניד במים (טונה) עולה 4 ש''ח, 12 ביצים לפי 0.95 זה 12 (עיגלתי יא נודניקים), 400 ג' חזה עוף תקבלו בעבור 10 שקלים במקרה הטוב ,על חצי קילו מאח שלנו אורז תשלמו 4,  קצת פירות ירקות 7 .עד כאן? יפה. עכשיו תעשו את החישוב. מה קיבלתם? את הבוקר טוב שלי עד ארוחת הצהריים. 37 שקלים חדשים, ונכון זה לא הרבה אך זה מהווה 33% מנתח הצריכה היומית שלי בלבד. ביום שלם זה 110 בחודש זה 3300 וכן הלאה.

אז בלי להיכנס לכל הויכוחים שלכם עם אמא, ילדים יקרים – עם הזמן הכמויות עולות ויום יבוא שההורים יסגרו את הברז. הם יהיו אף אמיצים מספיק כדי לפתוח מולכם חזית כי תהיו כבר גברים גדולים שאמורים לדעת להתמודד עם הכל בהנחה שלא הייתם תקועים בכל מהלך ההתבגרות במותגים, אייפונים ואופניים חשמליות. יכול להיות שתתאהבו בתחום ו-2 ביצים, טונה ואיזה שריטה של פסטרמה ביום יספיקו לגוף שאתם רוצים. וזה נהדר שאנשים עושים רק מה שנראה להם לנכון. לא כל אחד צריך להראות כמו מקרר עם גבות אבל מי שפותח את דלת עולם פיתוח הגוף ונכנס פנימה מכל הלב שיהיה מוכן לא לעבור בה בדרך החוצה. הזמן עובר והגוף מאדיר בלי הפסקה. סוסים גדולים דוהרים לנצח.

אז שמעתם ילדודס ?? והנה הסוד הגדול. עזבו אהבה, עזבו הכל, כי לכל דבר צריך סיבה ואין חלבון בלי אש. אז ככה – בנוסף לצמיחה מפוארת לגובה (חמסה חמסה) בתקופת הטרום טיפשעשרה (גיל 12) התפתחה אצלי תופעה נוספת, מבאסת, מטרידה ומוכרת העונה לשם 'גניקומסטיה' .ומה היא מספרת ?? שיש צמיחת יתר של רקמות שומן מסביב לאזור החזה, דבר המקנה לגבר מראה של חזה נשי. אני אקצר את התהליך ואתחיל מהשורה התחתונה: זה נוראי. איפה שלא הלכתי הם צחקו. הצוחקים היו רזים וחטובים .קינאתי בהם כמו כוכבי האבקות נוצצים. המקובלים של השיכבה. רציתי לשחק כדורסל במכבי אשדוד וגם לשם זה הגיע. נסעתי שעה וחצי למבחנים באוטובוס באתי בראבאק ואת השמחה הוריד לי איזה חצי פינה שמאל מאפן שהזכיר לי מאיפה באתי ואמר לי ''אתה דומה ליעל בר זוהר'' בגלל שתי סיבות בלבד. לא ידעתי איך להגיב במילים כי הייתי ילד ביישן, אז הלכנו מכות. חזרתי הביתה והחלטתי שזהו, כמה אפשר להיות מגניב באוויר העולם כלפי חוץ כשמבפנים הנשמה נחנקת.

נסעתי עם הוריי ביחד לבית החולים קפלן כדי להוועץ ברופא ולדון בפתרון. אותי עניינו הבנות בכיתה יותר מכל דבר אחר ולקחתי על עצמי ניתוח. חד, מהיר, חותך וזהו זה. לא רציתי לשמוע כלום. אמרו לי שהשיקום מהניתוח יהיה ארוך לא נוח וכואב. אמרתי להם ''שטויות'' והסברתי להם כמו גבר קטן שבפנים כואב יותר . ''אין בעיה חמוד'' אמר הרופא ותוך כמה ימים קיבלתי מועד לניתוח. משהו כמו חודשיים ארוכים שנצטוויתי לחכות. לא ישנתי בלילה מרוב התרגשות ככל שהזמן עבר. וככל שהזמן עבר קיבלתי מספיק זמן כדי להבריז מגינסבורג וללכת לספריה העירונית שליד גן הסנהדרין. הייתי פותח ספרים ומחפש פתרונות קסם ודיאטות בספרים על תזונה וכושר. נכנס בחשאי, מסליק 2-3 ספרים כל פעם ומעתיק מסמכים במכונת צילום בחנות שהייתה סמוכה לשם ועודנה. אחרי יומיים הייתי מחזיר את הספרים. נהניתי מהם כמו מהרלן קובן.

יום אחד בבית הספר עלתה בי מחשבה שאולי אם אני ארים משקולות אז יהיו לי שרירים, הבעיה תיפתר ואף ילדה לא תסרב להושיט לי יד במעגל דיסקו. גם לי היו חלומות. לקחתי אותם כל כך קשה עד כדי שבשיחת ההכנה לניתוח עם הרופא יומיים לפני ביצועו אמרתי לו ש''אני מתאמן כבר שבועיים דוקטור, מרים משקולות אחרי בית ספר וקראתי בספר שהניתוח יקטין לי מאוד את שטח החזה ואז אולי אני לא אוכל לטפח שם שרירים כי לא יהיה להם מקום לגדול''. הרופא קרץ, צחק ואמר לי שהוא שמח. שמחתי שהוא שמח אבל לא הבנתי למה הוא צחק. היום, אחרי קילומטראז' של למעלה מ-20 שנות שבירת ברזלים, אני מבין אותו מצוין, מחזיר לו קריצה בחזרה ומודה על שלא עברתי את הניתוח. ולכל הילדים שחושבים שהם חכמים גדולים, שייצא משו מכל הסיפור הזה של חדר כושר משקולות וחלבונים ,שמוותרים על מסיבות ובילויים כדי לקום לאימון מוקדם והכי הרבה מנהלים וויכוחים מופסדים מראש עם אמא על כמויות האוכל הגדולות שהם צורכים בבית וברוב חוצפתם מעיזים ללמד את המבוגרים בבית שמשקולות זה דבר בריא – לכם אני לא קורץ. בכלל לא קורץ . אני עומד על שתי רגליים מוחא לכם כפיים ומצדיע מכל הלב. פשוט מאוד, משקולות נתנו לי חיים ומכבי אשדוד לא קבוצה .

שבת שלום.