מבט אישי - אלי בן-גור

בימים אלה רב המלל והפרסומים בענין הארכת תקופת ההתמחות לבוגרי לימודי המשפטים לשנה וחצי (במקום שנה) לצורך הזכאות להיבחן ולקבל רשיון לעריכת דין. כאן המקום לגילוי נאות מכותב שורות אלו, שהינו בוגר משפטים ועוסק במקצוע המשפט. לפני עשרות שנים היו רק שני מוסדות לימוד אקדמיים שקיימו פקולטות למשפטים – אוניברסיטת תל-אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים (מאוחר יותר גם אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת חיפה). אז, מספר הסטודנטים ועורכי הדין היה קטן יותר. גם תקופת ההתמחות היתה ארוכה יחסית – שנתיים. המקומות להתמחות במשרדים לעריכת דין  היו רבים מהמבקשים להתמחות והמצב היה סביר. אולם, מעת שב-1995 הוחלט לאפשר למכללות ציבוריות ופרטיות לימודי משפטים באופן שרף הקבלה ירד ונקלטו אלפי סטודנטים למשפטים מדי שנה, ובמקביל קוצרה ההתמחות לשנה בלבד, כל זה יצר נהירה המונית ללימודי משפטים, ההתמחות הפכה לקצרה ושטחית, וכך המקומות להתמחות היו מלאים ורבים המתינו לאחר תום לימודיהם עד שיתפנה מקום להתמחות. כמובן, מספר עורכי הדין הלך וגדל בקצב כל כך גדול, ורבים מהמשרדים החלו להרגיש את הירידה הכלכלית שבאה גם בעקבות ירידת תעריפי שכר עורכי הדין. מכאן גם רמת השירות המקצועי יורדת באופן טבעי, וכך הגיע המצב לידי "הצפת" מקצוע עריכת הדין, מקצוע שחשיבותו רבה בהיותנו מדינת חוק ומשפט והצורך בהגנה, בהשגת צדק ומיצוי הזכויות של האזרח. כך גם הגיעו גם עורכי הדין וגם המתמחים לכדי מצוקה ששנים מנסים לצמצם אותה. אין זה בטוח שתוספת של חצי שנה התמחות תצמצם את המצוקה. כל מה שמעניין את המתמחה זה לעבור את תקופת ההתמחות בשלום ולגשת לבחינות לשכת עורכי הדין, לעבור אותן ולקבל את הרשיון המיוחל. יש הסבורים שיש צורך בתואר אקדמי נוסף , בתואר שני , בסגירת בתי ספר למשפטים ברוב המכללות ועוד ועוד. כך או כך, יש צורך כנראה ברפורמה משמעותית יותר , מהפכנית ממש, על מנת להשיב את המקצוע החשוב הזה למקומו הראוי.

2.  ועתה הגענו לפרשה חדשה של "הטרדה מינית". כעת ה"מטרידן התורן", לכאורה כמובן, הוא השחקן הידוע משה איבגי. גם כאן מדובר על "פרשות" מלפני שנים, וכמובן התקשורת עטה על כך, במיוחד כשמדובר במישהו מפורסם. הרי אין יותר סקסי מסקסי, גם אנשי התקשורת "נהנים" לדווח ולסקר וגם הקוראים והצופים משתוקקים להציץ למקומות הנסתרים והמפתיעים. עוד "מוטרדות" ,או לפחות מוטרדות לכאורה, מתווספות לרשימה, וכך זהו סיפור בהמשכים, או נכון יותר סיפורים בהמשך...  בפוליטיקה זה יכול להגיע לכדי אישום פלילי, או לפחות סיום הקריירה הציבורית, אך גם בתחום התרבות, הקולנוע והתיאטרון, שם ישנן יותר "הבנה" ו"סלחנות" לגבי פרשות שנחשפו, זה יכול להגיע למקום לא טוב, כמו פרשת חנן גולדבלט. "חגיגת איבגי", או "סערת איבגי" היא רק בראשיתה, ומעניין איך תמשיך להתנהל ואיך תסתיים.

3. חרדת המינהרות מעזה עולה עתה ביתר עוז. הכתבות, האזהרות וההיערכויות בעקבות כך מציפות אותנו, וגם המיליארדים, שאמורים להשקיע בהגנה מפני המינהרות, מדהימים. תארו לכם שהכספים האדירים הללו היו הולכים למען דברים אזרחיים חיוביים בעזה ובנגב, במסגרת של שלום ושיתוף פעולה. כמה חבל שזה לא כך.

4. בכל פברואר מתקיים פסטיבל "דרום אדום" בנגב המערבי ובכל סוף שבוע משתתפים אלפים ב"צעדת הכלניות". המסלול חולף על פני גבעות מוריקות של חיטה ועל פני מרבדים אדומים של כלניות יפהפיות בסימן הזמרת המיתולוגית שושנה דמארי. זוהי הנאה גדולה ביותר לטייל באתרי פריחת הכלניות ובמיוחד בבתרונות רוחמה, בתרונות בארי, שמורת פורה, עמק האלה ויער שוקדה שבדרום.  אבל, גם באזורים אחרים במרכז ובצפון פורחות הכלניות ואפילו בצבעים לא רק של אדום, כמו בגלבוע, רמות מנשה, מינחת מגידו ובית לחם הגלילית.

 כן, צאו לטבע, צאו לפריחה המרהיבה ותהנו.