מבט אישי - אלי בן-גור

1. השבוע חגגנו עם שלום נגר את יום הולדתו . אמנם, כמעט וזה לא מקובל שכותב טור או עיתונאי בעיתון יכתוב כמה מלים טובות על העורך הראשי שלו, אבל אי אפשר היה להתאפק, מה עוד שזה טורי האישי וביזמתי בלבד מבלי ידיעתו. שלום ,הינו העורך הראשי של העיתון שלנו  "יבניתון", הוא האיש שגם ייסד אותו ועורך אותו כמעט ברציפות מאז 1990. באותה שנה הוא התקשר אלי ובפגישה עימו הציע לי לכתוב טור אישי ועצמאי בעיתון אותו הוא מקים, וזאת לאחר שכתבתי בכמה עיתונים מקומיים שהחזיקו מעמד תקופות קצרות יחסית. הסכמתי להצעתו של שלום, ומאז במשך יותר מ-25 שנה, יש לי הזכות והחופש לכתוב טור זה בכל נושא שנראה לי ללא התערבות כלשהי בתוכן הדברים. כסבור הייתי שאם העיתון יחזיק מעמד שנה, זו הצלחה, ואם שנה או שנתיים זו הצלחה גדולה. והנה, כפי שעיניכם רואות, העיתון מחזיק כבר עשרות שנים, והוא הפך למותג תקשורתי יבנאי-אזורי המוסר מידע רב לתושבי יבנה והסביבה וגם כתבות בקורת ותחקירים, וכמובן פרסומים של שירותים שונים. מעבר לטור האישי, נרתמתי גם ככתב להכנת כתבות גדולות וכן ראיונות עם אישים מעניינים. הכל בעידודו של שלום נגר שנשמת העיתונות באפו, כשהוא מנהל ומנצח על צוות מצוין של כתבים, גרפיקאים אנשי פרסום ועוד. לא בכדי הביעו כולם בחגיגה השבוע את אהבתם והערצתם אליו, גם למי שעימו בזוגיות אוהבת, שוש. שלום לא נרתע ממצבי משבר, לא נטש את העיתון ונשאר להנהיג את הפרויקט התקשורתי היבנאי ביד רמה, בנחישות ובפטריוטיות מקומית ראויה לשבח. נכון, יש עוד עיתונים שצצו לאחרונה ביבנה, אך עם כל הכבוד והפירגון לגוון בתקשורת הכתובה, הם לא מגיעים לרמתו של "יבניתון", הם לא גוברים על המותג שהפך לחלק מיבנה, ולא בכדי העיתון אוזל כמעט מיד לאחר שהוא מופץ. אכן, לא פשוט להקים עיתון, לא פשוט להחזיקו זמן רב כל כך למען ציבור הקוראים, ולכן אין כל ספק שתרומתו של שלום נגר לעיתונות ביבנה היא כבירה וראויה לציון. אנו נעשה הכל בשיתוף פעולה עימו שזה ימשיך כך .

2. תופעה מכוערת מתגלה מדי פעם כאשר נפטר אדם ומשאיר אחריו בן-זוג  או בת-זוג, וילדי הנפטר שאינם ילדי האלמן או האלמנה דורשים למצות את זכות הירושה שלהם באופן המוציא אותו או אותה מהדירה בה גרו יחד שנים רבות. ראוי היה כי לבן-הזוג או בת –הזוג הנותרים תהיה זכות מגורים לכל ימי חייהם ללא כל תמורה שהיא, ולא לממש את זכות הירושה או פרוק השותפות בין האלמן/ה לבין ילדי הנפטר/ת. נכון שאפשר להסדיר זאת בצוואה מראש, וטוב שהדבר ייעשה כך במקביל להסכם ממון או הסכם ליחסים משותפים, אולם לא כולם עושים זאת, ולכן כדי להבטיח את מגורי האלמן/ה יש לעשות זאת בחקיקה מתאימה .

3. הצבת מוקדניות ומוקדנים לא מתאימים ולא מנוסים במשטרה, מביאה למרבה הצער לתוצאות קשות, באשר אינם מוכשרים מספיק להנחות ולבצע כאשר הם מקבלים מידע או ידיעה משמעותית. פרשת המחבל מואדי ערה היא לא הראשונה וכנראה לא האחרונה. ראוי היה שקצינים מנוסים, ואפילו קצינים בכירים, ילוו את המוקדנים ויהיו עימם בתורנויות המוקד כדי שיוכלו לתת המענה הנכון בהתקבל מידע וידיעה.

4. רצינו קומדיה ורצינו את נורמן עיסא הזכור לנו מהסדרה "עבודה ערבית " . לכן  יצאנו לתיאטרון הבימה לצפות בהצגה החדשה "משפחה עליזה" על פי המחזה של רון קלארק וסם בובריק שתורגם בידי ירון פריד ובוים על ידי נתן דטנר. המחזה סובב אודות  אב שרעיתו נטשה אותו עם לטובת אחיו, וכשבא להתנחם אצל בנו הוא מגלה שבנו הומוסקסואל. מכאן מתחילה סדרת מצבים קומיים מפתיעים ומדהימים. נורמן עיסא מתגלה כאן בשיא אמנותו התיאטרלית הקומית ופשוט תענוג לראות את משחקו. את רעייתו מגלמת רובי פורת-שובל שיחד עם טל קלאי, יואב דונט והילה שלו מציגים לנו משחק טוב ומשכנע. גם שילוב זוג הרקדנים בריקודים לטיניים חושניים הוסיף צבע ונופך להצגה, שכדאי, כדאי לצאת ולצפות בה. ההנאה מובטחת.