היכן קונים שמחה?

אנו רואים שהעולם מחולק לשניים, אנשים שמחים ואנשים עצובים. מה גורם לאנשים שמחה או עצב,  האם זה תלוי במזלו ,בהצלחה בחינוך, בעסקים, בזוגיות, בחיי שקט ושלווה השורר בסביבתו, או שהשמחה והעצב תלויים במרחב שהאדם נותן לכל דבר במחשבתו או בנפשו.

הרמב"ם מביא להלכה, "שהשמחה שישמח אדם בעשיית מצווה ובאהבת הא-ל, עבודה גדולה". הרמב"ם מבהיר שצריך להתאמץ להגיע לשמחה בכל מחיר בעת קיום המצוות . זו חובה!  ומי שמתנהג אחרת יכול להענש, כפי שהתורה מסבירה, שאחת הסיבות לעונשים אינה נובעת מאי קיום המצווה, אלא מקיומה שלא בשמחה "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אלוקיך בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב".

מהרמב"ם למדנו שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, כל השנה. הרבי מליובאוויטש מחדד השאלה וכותב שאפשר לחייב כל אדם לבצע מצוות, כי יש לו שליטה מוחלטת על מעשיו, אך כיצד אפשר לחייב אדם להיות בשמחה בעת קיום המצוות, בזמן שבליבו הוא לא מרגיש שמחה בעשיית המצווה. באם נרחיב השאלה כיצד אפשר לחייב אדם להרבות בשמחה בכל חודש אדר והשנה צריך להשקיע מאמץ כפול, חודשיים של שמחה?

כדי לענות על השאלה צריך לשאול, האם אדם יכול לשנות תכונות שנולד עמם? אין זה סוד שיש אנשים שמחים יותר ויש אנשים מופנמים שקשה לדלות מהם מעט חיוך. טבע האדם כאשר הוא  רואה מול עיניו דברים שליליים הוא נעצב ולא מתחיל לרקוד...

בספר התניא מובא משל לדרך שבה האדם יכול לנצח את יצרו: "משני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות, ינוצח בקל וייפול גם אם הוא גיבור יותר מחברו".

האדם נברא עם יכולות. אדם אופטימי ושמח יעורר את היכולות שלו להפיק את המרב מהכוחות הפוטנציאלים הקיימים בו. האדם הירוד, הוא כבוי, הוא עייף, הוא אינו מרוכז, יכולותיו טמונים בתוכו.

שמחה היא לא אופי ולא גזירת גורל, אלא בחירה. האדם בוחר אם ירגיש טוב או רע, שמח או עצוב וכו'. כלי הבחירה הוא המח היודע להשקיע את המחשבה בדברים טובים ומשמחים ולהרחיק מהמחשבות את הדברים העצובים והרעים. אדם הסובל ממצוקה נפשית מבעיות רגשיות של פחדים וכדו' פונה לפסיכולוג לקבל מזור, הפסיכולוג מנהל עימו שיחה שבמהלכה הוא מנסה לגרום לו להעביר את מחשבותיו למקומות אחרים.

ישנם שלשה שלבים שאדם צריך להתמודד כדי שהחיוך יהיה חלק בלתי נפרד ממנו. השלב הראשון להתבונן ולראות שלא הכל רע, יש הרבה דברים טובים, מחשבה שתשמח אותו ותעורר אצלו רצון להגיע לשלב השני, לעשות מעשים שיביאו אותו למקום טוב יותר. השלב השלישי להתבונן בדברים הפחות טובים שאין לו את היכולת לשנותם, אך יש לו את האפשרות לפנות לה' ולבקש את השינוי, יש לו האפשרות להכיל אותם מתוך הבנה שזהו רצון ה' והמטלה הקשה היא חלק מעבודתו בעולם הזה.

אדם שוקע ועצוב כי אינו מאמין בפתרון ולכן אינו משקיע מאמצים לחפשו, חודש אדר שמזלו של היהודי גובר נותן הכח להאמין שאפשרי לצאת מהמשבר והחושך בו הוא נמצא. ואכן הוא מגלה את כוחותיו, נהיה אופטימי ויוצא אל השמחה.

פרשת השבוע, פרשת תצווה מלמדת אותנו שהדרך להגיע להדלקת המנורה הפרטית של כל יהודי נמצאת "בצו", במילוי ציווי ה' ע"י קיום מצוותיו היוצרים את הצוותא, את החיבור עם ה' והנותנים את האוירה האופטימית שאם אנחנו נשתדל להיות אופטימים ואף נפעל בהתאם, ה' יתן הכוחות להגיע לאור ולטוב.

יציאה אל המחשבות המשמחות יביאו אותו אל המעשים המשמחים. אכן לא רק שמחה גורמת לחיוך גם חיוך יכול להשפיע על האדם להגיע לשמחה.