ילד מאתגר

מרבית הילדים יאתגרו את הגננת וצוות הגן ברמה בה הענקת גבולות יהיה הפיתרון הנכון.הן יביאו את הילד להכיר את סדר היום לעבוד על הרגלים לפתח כישורים חברתיים ולהכינו ליציאה לעולם הגדול כשיש לו את היכולת  להתמודד עם הקשיים שבדרך.אלה הילדים שיתמודדו עם הנושאים הרגילים שילדים צריכים ואמורים להתמודד איתם, גמילות, אחים שפתאום מופיעים במשפחה,דחיית סיפוקים,התמודדות עם מעברים,וויתור,שיתוף.תסכול מחברים.

מהלכים שגרתיים מצד הגננת וצוות הגן שיכללו מעט יותר יחס,חיזוקים תכופים ותיווך יביאו בתוך פרק זמן קצר לשינוי המיוחל. התהליך הוא ממוקד לאירוע.

סוג נוסף של ילדים מאתגרים הם אלה המתמודדים עם  חרדות, בעיות מוטוריות התפתחותיות, בעיות שפה, ויסות חושי. ילדים אלה יפגינו תוקפנות רבה לסביבתם.הם יכו וינשכו את חבריהם ואת צוות הגן.

לילדים אלה תבנה הגננת מסלול טיפולי מותאם.הדגש יהיה על בניית אימון בין הילד לצוות הגן ובעיקר בין ההורים לגננת ולצוות.אלה שני הגורמים החשובים ביותר בתוך התהליך,בלעדיהם אין סיכוי להצלחה.

קושי התנהגותי יאובחן די בקלות ע"י הגננת אולם קושי התפתחותי המלווה בהתפרצויות זעם מצריך רגישות רבה מאוד בכדי לאתרו.נוסיף לכך את ההורים שלא פעם אינם מקבלים את המצב, חיים בהכחשה והתעלמות ובכך פוגעים בילד שהם כל כך אוהבים.

הילד מצידו אינו מתנהג בצורה זו כיוון שזוהי בחירתו.ממש לא.זוהי צורת התבטאות.זוהי שפתו בעת הזו.עלינו מוטלת האחריות להחזירו לתלם.יש לנו את הכלים.

בראש ובראשונה עלינו להאמין שאפשר לשנות. נשתף ונדבר עם ההורים. זו שיחה חשובה. לא נעשה אותה בעמידה בחצר.ניתן לה מקום בלו"ז.נאפשר להורים להביע את דעתם ולא נהיה שיפוטיים.נחלוק איתם את המידע שברשותנו ונבקש מהם לשתף אותנו.נביא אותם לכדי הכרה בבעית הבסיס. נחליט יחד איתם על התהליכים שאותם הילד צריך לעבור.יתכן ותגובת ההורים לא תהיה אוהדת בלשון המעטה.יתכנו מס' מפגשים עם ההורים.דרך הטיפול בילד תהיה חייבת להיות מסונכרנת  מול חששות ההורים. שלב אחרי שלב נפרוס בפניהם את ההתקדמות,גם אם היא איטית ולעיתים אינה מורגשת.הגננת תהיה איתם בקשר רציף ויום יומי.הגננת תהיה שם להיות להם לסעד ברגעים קשים.

אחד הדברים הקשים לגננת הוא להפנות לגורמים מקצועיים.זה פחות נעים אך לעיתים המצב מחייב זאת. גורם טיפולי חיצוני מוסמך יהיה לעיתים משמעותי ביותר להצלחת התהליך

ומה לגבי הילד ?

בו נטפל עם המון חום התייחסות ואהבה.בתוך כל "הרעשים" נדע להציב את הגבולות. לא יהיו ויתורים. נכיל את תיסכוליו. נשקף לו שאנו מבינים את רצונותיו אך נבהיר לו שיש בגן סמכות.. יש מסגרת. זה יהיה קשה, לעיתים קשה מאוד. בכל פעם סייעת אחרת תקבל אחריות על התהליך עם הילד. אסור לצוות להיות מותש, לאבד סבלנות, להקרין לילד יאוש. לכן חשוב כמה סייעות נמצאות בגן. דרכי טיפול המועדפות עלי הן בדרך כלל עבודה בחומרים כגון: חול, קצף גילוח, (למריחה על השולחן)בצק, פלסטלינה, ועוד.. לגבי עבודה לוויסות חושי-ניתן גם להכין מסלול הליכה ועליו מודבקים חומרים שונים כגון צמר, סקוטש, ברזלית רכה, ספוג וכו....יש ילדים שהמגע הפיזי מאוד מרגיעם ויש ילדים שעידוד וחיזוקים משפיע אף יותר אין ספק ששילוב  הגורמים  כולם הוא המנצח.

התהליך מבחינת הצוות דורש מאמצים נפשיים גדולים מאוד.לא נשכח שיש שם עוד ילדים המבקשים הדרכה חינוכית.  כל זמן שסביב הילד המאתגר יהיה צוות אוהב מבין ועוטף הכולל את ההורים צוות הגן ואם צריך עזרה מקצועית חיצונית הרי שהתהליך נועד להצלחה.

"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים. (יאנוש קורצ'אק)

שלכם רגינה הגננת