המפתח לשמחה- פרשת השבוע

מהו המצב הנפשי של אדם שיביא לו את השמחה?

אדם בעל דימוי עצמי נמוך- רחוק מהשמחה, חוסר האמונה בעצמו גורם למרירות, כעס וכו'. בחברה, אנשים מקטגוריה זו, עושים פעולות שעל פניו נראות חיוביות אך מגבירות אצלם  הכעס והתסכול. כאשר בחברה מבקשים מהם לפעול- מייד מתנדבים! לא מפני שהם רוצים אלא מחשש שיידחו באם לא ימלאו את רצון החברים, הם מתוסכלים מהמציאות ובודאי אינם יכולים להגיע לאושר.

אנשים בעלי דימוי עצמי גבוה, אנשים יהירים בעלי גאווה, האוהבים להרעיש ולדאוג שיככבו במרכז הבמה, על פניו נראה שטוב להם, אך האמת שרע להם, הרעש נובע לא פעם מהחשש שלא יקבלו מספיק תשומת לב. יש להם ציפיות רבות ולכן הם מלאים אכזבות, החברה אינה אוהבת יהירות ושחצנות ומרחיקה אותם.

בואו ונראה כיצד התורה מציגה התנהגות מאוזנת. בפרקי אבות נאמר "מאוד מאוד הוי שפל רוח". מהאדם נדרש להיות עניו. לכאורה מידה זו יכולה לסייע לאדם להיות משוחרר, ללא דאגות, הוא לא מרגיש שמישהו פוגע בו, חי על חשבונו, נכנס לפניו בתור וכו', נהנה ממה שיש לו ושמח במה שיש לחברו.

בניגוד לדרך זו, שבה נראה שעל האדם להרגיש שהוא כלום, אנו נתקלים בדברי הגמרא ובדברי בעל התניא המצביעים על הערך והיכולת הגבוהה של האדם. בגמרא: "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא לפיכך, כל אחד צריך לומר בשבילי נברא העולם", ובתניא "והנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי", והבעל שם טוב כותב שאסור שהענווה תגרום לאדם לא להאמין ביכולותיו כי זה יגרום לו לחשוב שאין השפעה בתפילתו וימנע מלהתפלל.

כאן אנו מגיעים לאיזון הנדרש. הענווה אינה סותרת האמת, אינה באה לגרום לאדם בעל יכולות להרגיש שאין לו ערך, היא מתחברת אל האמת. הדוגמא המוכרת לנו היא המנהיג הגדול, משה רבינו, שעליו נאמר "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה", כיצד האיש הגדול ביותר הרגיש את עצמו האיש הקטן ביותר האם הוא חי בשקר? משה היה איש אמת וחי עם האמת, הוא הכיר את היכולות הגדולות שלו אך ידע שכל מה שיש לו אינו שלו הוא קיבל הכוחות מהבורא. משה חשב שייתכן שאדם אחר שהיה מקבל את כוחותיו היה מגיע לתוצאות טובות יותר. כך כל אדם, צריך להכיר את כוחותיו ולדעת שהכל קיבל במתנה מה' והקרדיט לא שייך אליו ולא גורם לו להתגאות.

לדוגמא: שני אנשים נוהגים ברכבים יוקרתיים, האחד דואג שכל חבריו יראו אותו ברכב והשני נהנה מהנהיגה ולא מתגאה כחברו. הראשון רכש את רכבו מההון האישי שלו שהשיג על ידי כישוריו העיסקיים והשני שכר את הרכב, הרכב לא שלו. אין ספק שלשני אין על מה להתגאות...

לא תמיד עושר גשמי מביא את האדם אל אושרו, אך אין ספק שאושר יכול להביא את האדם מהר יותר אל העושר. דוגמא מוחשית מחיינו, ישנם אנשים שמשכרותם גבוהה מהממוצע במשק ומרגישים עניים וישנם אנשים ששכרם נמוך מהממוצע ומרגישים עשירים. אדם הנזקק לבילויים רבים ויקרים להגיע לאושר ירגיש עני, ירגיש שאין לא מספיק כסף למלא צרכי היסוד שלו. אדם שאין לא דרישות רבות ירגיש עשיר עם משכורת קטנה וייתכן שאף יישאר ברשותו עודף ממשכורתו החודשית.

בדימוי העצמי הנכון, אדם נהנה ומודה על מה שמקבל ויודע למזער ולהדחיק את חוויותיו השליליות. הידיעה על הדרך אל האושר אינה מביאה אותנו תמיד לשם. בחודש אדר יש לעמול ולסגל התנהגות זו כדי להגיע אל המנוחה ונחלה ולהישאר שם "ואם נרצה- אין זו אגדה".