בשמחה, תמיד???- פרשת השבוע

לאחר שבסוף פרשיות ספר שמות למדנו על המשכן וכליו. ספר ויקרא עוסק במעשה הקורבנות שתפקידם לקרב את האדם לבורא, קרבן מלשון קירוב.

חלק מהקרבנות היו תלויים במצבו הכלכלי של המקריב. אדם במצב כלכלי קשה יכל להביא מנחה מסולת ,אך התורה מתנה שלא יביא עמה שמרים ודבש. מהי הסיבה שהתורה הורתה שלא לצרף את החומרים הללו למנחה?

התורה רוצה להדגיש כיצד האדם צריך להתנהג בחיי היום יום. הדבש מסמל את המתיקות הקיצונית, השמרים מייצגים את החמוץ, הדרך הנכונה שבה ילך האדם היא לא יותר מדי מתוק ולא יותר מדי חמוץ, כלומר, מאוזן.

אדם צריך לאמץ את "שביל הזהב" את האיזון בתכונות האופי שלו על מנת לגרום לעצמו להיות במצב נפשי טוב שישמר את שמחתו.

ברוח  דברי הרמב"ם בהלכות דעות , שהאדם לא יהיה קמצן יותר מדי אך גם לא פזרן, לא התנהג בהוללות אך גם לא יהיה עצוב ויביא עצמו לדיכאון, לא יעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה אלא יעבוד זמן הראוי להשיג את צרכיו, לקיים את משפחתו וימצא זמן להשקיע זמן איכותי באשתו ובילדיו וימנע ממנו תוצאות שליליות הנגרמות מחוסר הקשר עם בני המשפחה.

במידה אחת הרמב"ם אומר שיש לנקוט בקיצוניות והיא: מידת הכעס. "הכעס מידה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שירחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא לכעוס אפילו על הדבר שראוי לכעוס עליו"...

במקורות היהודיים  תכונת הכעס נחשבת למידה הרסנית מאוד. הכעס גורם לאדם לעשות טעויות. הוא מאבד את  ההגיון שמשמש כבלם להחלטות שגויות הגורמות למעשים שליליים שהאדם עצמו מתחרט אליהם לאחר שכעסו חולף וההגיון חוזר אליו.

בשתי דרכים אנו מתמודדים עם הכעס האחת: בשעת כעס, לעצור, להחליט שאכן נגיב על המעשה שנעשה לנו, אך רק לאחר שנרגע .בדרך כלל לאחר שנרגע המסקנות לתגובה יהיו שונות. השניה : גם אם נחשוב שנעשה לנו עוול חמור, נפנה לדברי חז"ל "שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה"  ונעזר בדברי חכמינו לנטרל את הכעס לחלוטין.

הבעל שם טוב מסביר שמאחר וכל מה שקורה בעולם נשלט בצורה מוחלטת על ידי ה', גם המעשים שפגעו בו נשלטים ומביא משל להמחשה מיהודי שעומד  בתפילתו ושופך שיחו לפני ה' פתאום נעמד לידו אדם המשוחח בקול רם ומפריע לו להתרכז במילות התפילה, במקום להתרגז על האיש, צריך להתבונן מדוע ה' הביאו לשוחח בסמוך אליו, ודאי בשביל שישקיע מאמצים רבים יותר בריכוז התפילה.

גם בעל התניא, בספר התניא, מתייחס לענין  ואומר שאדם כועס כאילו עובד עבודה זרה, כי אילו היה מאמין בה' לא היה כועס, כי הרי היה מבין שמגיע לו עונש והאדם שלידו הוא רק השליח לבצע המשימה ואם הוא לא היה מגיע  אדם אחר פוגע בו.

כאשר מתרחשים  לאדם אירועים שליליים, הוא צריך לעשות חשבון נפש מדוע  קרה הדבר ולא לכעוס על מי שהכעיסו. הוא צריך לראות במקרה נורה אדומה או אזעקה המצביעה על תקלה, שאינה נפתרת בכיבוי המנורה או האזעקה, אלא בתיקון התקלה.

התנהגות מאוזנת, בתכונות האופי של האדם והרחקת מידת הכעס לחלוטין גורמת לאדם להתנהג נכון ולא לשגות בניסיון להשיג דברים לא ראויים או להתאכזב מחוסר האפשרות להשיג דברים שתכונתיו הקיצוניות מושכות אותו להשיגם ואין בכוחו להגיע אליהם.

בחג הפורים אנו מציינים "אשר ישלטו היהודים המה בשוניאם" השגת השליטה על "שונאינו" השוכנים בליבו של כל יהודי תגרום לנו  למחשבה דיבור ומעשה מאוזנים ונזכה להיות בשמחה תמיד.