כיצד ממלאים פקודה בשמחה?

• קבוצה שתשובתנו לה תהיה שלילית לכל פניה שלהם , לדוגמא שאנו מקבלים שיחת טלפון באחד ממרכזי הטלמרקטינג רוב הציבור יענה בצורה נימוסית, תודה אני לא מעוניין, גם באם יציעו מתנה ללא תמורה ומדוע?  כי ישנם אנשים שאנו לא מוכנים להקשיב להם.
• קבוצה שנקשיב לדבריהותשובתנותינתן רק לאחר מחשבה שתנתח  הבקשה.
• קבוצה שתמיד נענה לבקשתם ללא התבוננות בפרטי המשאלה.

בשורות הללו ננסה להתחבר אל הקבוצה השלישית, כיצד ניצור מציאות להיות קרובים אל הזולת ולהגיע למצב שיענה לבקשתנו בשמחה? בתקשורת הבין אישית יש להיזהר שלא ליצור התנגחות עם הזולת,,לדוגמא, אדם עובר על המהירות המותרת ונעצר על ידי שוטר, באם ינסה להתנגח עם השוטר ולנסות להסביר לו  שלא ראה נכון, השוטר יקשיח עמדתו ויבהיר לו שבתוקף תפקידו הוא מחויב לרשום דו"ח. אך במקרה שהנהג יצא ויאמר לשוטר שאכן הוא צודק במאה אחוז ושעבר על המהירות המותרת ואין לו כל טענה אליו במילוי  תפקידו הוא יוצר קשר חיובי עם העומד ממולו ופעמים רבות מילים אילו יגרמו  לשוטר למחול, לסלוח ולהימנע מכתיבת דו"ח.

יחס חיובי ומילים נכונות במקום הנכון יכולות לשנות חיים ומעשים של אנשים. סיפר ראש ישיבה "מבשרת ציון" שבאחד השבתות, בשנות השבעים באו להתארח בחצרו של הרבי מליובאוויטש אנשים מניו ג'רזי שלא שמרו תורה ומצוות, בהם היו שתי בנות צעירות שרצו לכבד את המארחים ולהגיע בלבוש הולם ,בכל זאת  הופיע עם מכנסיים. בעת שהרבי יצא מבית המדרש הם נדבקו לאחד הקירות  מתוך מבוכה על מנת להסתתר ולא לבלוט, אך הרבי קלט אותן ואת מבוכתן וניגש ואיחל להן בחיבה  שבת שלום.תחושת המתח שלהן נעלמה  והן התפעלו כיצד הרבי הגדול ראה את מבוכתן ובמילים מעטות נותן להן יחס חם ורגש של חיבה , רגש שקירב אותן אל היהדות, אותו ראש הישיבה מסיים ואני, בן של אחת מהן.

גם בעל המגיע אחרי יום עבודה מפרך שיש לו סיבות טובות לנח רגע קט בסלון, באם בכניסתו לבית, קבלת הפנים תהיה בדמות רשימת מטלות יהיה לו את כל הסיבות הטובות להימנע מלבצע אותן,  אך אם תחילה יתקבל בחיבה עם ארוחה מזינה וכמה מילים טובות המעריכות את המאמץ שהוא משקיע עבור הבית-הרשימה תתקבל בשמחה וגם תבוצע באופן מידי.

תקשורת חיובית זאת אנו למדים בפרשיות השבוע.תחילה בפרשת הקודמת, פרשת ויקרא בה מסופר על סוגי הקורבנות שהוקרבו  על המזבח, קורבנות החובה של הציבור כקרבן התמיד שהוקרב פעמים ביום בבוקר ובערב, קורבנות שהביא היחיד שבאו כחובה ,ככפרה על מעשים שלילים או קרבנות שהיחיד הביא מרצונו החופשי,הנקראים קורבנות נדבה. מדוע התורה פותחת  הפרשה בפסוק "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם" מרצונו החופשי ,קורבנות היחיד הבאים בנדבה ולא קורבנות הציבור ? שאלה נוספת, בדרך כלל ה' פונה אל משה בביטוי "וידבר"  מדוע כאן התורה משנה וכותבת "ויקרא". התשובה נמצאת בדברי רש"י בפירושו על הפסוק הראשון השואל שאלה זו  ועונה  שויקרא היא פניה של חיבה, לפני שה' פונה בדרישה להקריב קרבנות הוא קורא בלשון חיבה ואהבה. להתחבר אל העם כדי שמשה והעם ימלאו הבקשות בשמחה .זו הסיבה  שהתורה מתחילה בקרבן נדבה של היחיד, נדבה שבאה מתוך רצון לשמח את ה' שחיבב אותנו והוא חביב עלינו.

רבי שניאור זלמן מליאדי כותב בספר "התניא " את משלו של שלמה המלך: "כמים הפנים אל פנים כן לב האדם אל האדם" כלומר כאשר תחייך למים , המים יחייכו אליך, היחס שאדם נותן מושפע בצורה ישירה מהיחס שהוא מקבל.

 התורה  בפרשתנו פותחת במילים : "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ציווי שבא אחרי גילויי החיבה של ה' הגורם לשמחה גדולה בעת מילוי רצון ה',  בעת עשיית המצווה.

יהי רצון שהמצוות שקיימנו ביום הפורים שמטרתם לחבר את כל חלקי העם, יחברו אותנו אל רצון ה' ויביאו את שמחת הגאולה בקרוב.