מה חשוב יותר העושר או האושר?

אני רוצה לשתף אתכם חברים יקרים בסיפור  שאירע במדינתנו  לפני כשלושים שנה הגורם לנו חברים יקרים להביט על החיים מזווית אחרת. בשנות השמונים חברת סוני היפנית הייתה מהמובילות בעולם בענף האלקטרוניקה, במיוחד בתחום הטלוויזיות, וידאו, ועוד. מנכ"ל סוני כהרגלו היה מטייל ממדינה למדינה שומע לומד ומקבל הערות על המוצרים, היחס, השיווק המחירים ועוד. בשלהי שנות השמונים מנכ"ל סוני תכנן להגיע לארצנו הנחמדת והיה אמור להתארח באחד מבתי המלון היוקרתיים בים המלח עם כל פמלייתו שכללה יועצים, פקידים, מתורגמנים, מאבטחים, רופאים, אנשי שיווק  ועוד,

חודש לקראת הביקור החלו ההכנות במלון ומחוצה לו, נטיעת עצים, שתילת פרחים, מזרקות, תאורה, צחצוח וניקיון למופת, הגיע היום הגדול, כמובן שטיח אדום נפרס מהחניה עד לפתח המלון בהמתנה וצפייה רבה. הפמליה הגדולה  דוהרת לכיוון ים המלח עם מספר מכוניות יוקרה, שתי שורות של אופנועים . הפמליה הגיעה בשעות הצהריים המנכ"ל שהיה כבן שבעים יוצא מהרכב לאחר שנהגו האישי פותח לו את הדלת בשיא הזהירות והכבוד. והתוכנית לצעוד לכיוון המלון לקבלת הסוויטות היוקרתיות שהוכנו מראש.  המנכ"ל מזדקף מניח את ידיו על מותניו מביט שמאלה וימינה מתרשם קמעה מים המלח ומהנוף ההררי מעבר לכביש ולפתע צדה עינו פועל השייך לצוות הגינון של המלון, הפועל ישב בצלו של אחד מהעצים. היה חום נורא וניכר כי פניו של הפועל היו ממש שזופות מהעבודה בשמש. בגדיו היו בגדי חקי קצת בלויים וכובע על ראשו. עוד המנכ"ל מביט מרותק  בפועל  היושב ישיבה מזרחית ומוציא בשלווה מתיקו מידנית מים קרים, מניח לידו, בזמזום קל מלווה בחיוך של אושר מוציא כריך עטוף בנייר כסף. המנכ"ל ממשיך להביט בפועל וכל הפמליה לא זזה כאילו התמונה קפאה. כל הפמליה מביטה לעבר המנכ"ל הממשיך לעקוב אחרי כל תנועה של הפועל הנמצא בהפסקת צהרים, מתחת לעץ המעניק לו צל קלוש, הפועל מסיר את העטיפה ומיד רואים את רוטב החריף המרוח על משטחי הכריך, את פרוסות הלימון הכבוש, את הזיתים הטונה, העגבניות והמלפפון,  ומגיע הרגע והפועל החל לנגוס בעדינות ובהנאה מרובה, חיוך קל, שקט ושלווה אופפים אותו., מנותק מהסביבה, מרוכז בפת הלחם ובארוחתו הצנועה, המנכ"ל ההמום מהמראה הזה חיכה מס' דקות עד שהפועל סיים את ארוחתו וסיים ללגום את כוס קפה, שלח את אחד מעוזריו לקרוא לפועל אליו.

הפועל שלא הבין ולא ידע מה פשר ההמולה ומה רוצים ממנו הגיע בכל זאת אל המנכ"ל.  

פונה אליו המנכ"ל בחיוך תו כדי לחיצת יד חמה  ואומר לו, ראיתי אותך יושב בנחת, בשקט, אוכל ונהנה מכל ביס, אני רוצה לאמר לך כי קינאתי בך, אתה יודע למה? כי אתה יכול לאכול חריף ואני לא כי יש לי רגישות במעיים, אתה יכול לאכול לחם ואני לא כי אני רגיש לגלוטן, אתה יכול ללגום כוס קפה ואני לא כי הרופאים ציוו עלי להימנע מקופאין, ראיתי את פניך עם מבט מדושן עונג ושלווה, ואני  איני זוכר מתי אכלתי בכזה שקט ורוגע. אני מבקש לאמר לך ליד כל הפמליה שלי שאני מוכן להתחלף אתך, להעניק לך את כל הוני וכספי כדי שאוכל לאכול בעונג, בנחת, ובמצב בריאותי שאוכל לאכול כמוך, ולא אוכל תפל ללא מלח וללא תבלינים וללא טעם, אני מתגעגע לשלווה והרוגע שיש לך ולא כמוני שצריך לדאוג כל רגע ורגע  לפרנסתם של  אלפי משפחות העובדות אצלי ברשת.

ענה לו הפועל, כל אחד צריך להיות מאושר ממנת חלקו גם אם היא קטנה, כי כך כנראה זה מזלי ואני משתדל להודות לאל בכל רגע ורגע על מה שיש לי. כשאני רואה פרח אני נזכר שיש עשרות אלפי עיוורים בעולם שלא רואים אותו. כשאני הולך אני נזכר שיש מאות אלפי נכים בעולם המרותקים כל כסאות גלגלים ולא יכולים ללכת כמוני, וכשאני אוכל את הכריך אני משתדל ליהנות מהטעמים שלו, כשאני שותה את הקפה אני נזכר באלפי הפועלים שעמלו על גידול פולי הקפה וכרגע התוצאה אצלי בפה, זה האושר שלי בחיים.

המנכ"ל שם כמה שטרות במעטפה ואמר לפועל זה עבור השיעור לחיים שהענקת לי , לחץ את ידו ונפרדו לשלום,,,,

מוסר השכל העושר חשוב אך מה גודלה של פשטות, תמימות, ובריאות  הפועל השווה אלף מונים.

עולם המודעות בא להסביר לנו חברים יקרים כי אנו צריכים גם את העושר וכן את האושר  הכול במידה, לזרום עם מה שיש ולהתאהב במה שיש לנו כל יום ויום ולהבין כי הדשא של השכן ירוק אבל שלך ירוק יותר בנשמה..

סדנת מודעות עומדת בפתח וזו הבחירה שלכם לחוות אותה כדי להביט על העולם מזווית אחרת,

ולהעשיר את חייכם בבריאות אושר וריפוי עצמי.

ציון אוחיון-בוגר הקולג' הישראלי לרפואה משלימה

המנחה שלך לחיים. מטפל מרצה ומנחה קבוצות מעל 20 שנה בנושאים הבאים:

רייקי*רפלקסולוגיה*כלים להתמודדות בלחץ*מודעות עצמית

טל'- 052-3010461    E-MAIL:  [email protected]