הילד לא מוכן להשתתף !!!

ההורים, השקיעו רבות בנוכחות הורית איכותית אחרי שעות עבודה קשות ומתישות  יצאו איתם להצגות, הכירו להם את העולם סביבם, לימדו אותם, האכילו אותם והנה הנה הולכת וקרבה מסיבת הסיום בגן.המקום בו נתגאה  ביכולותיו של הפעוט. שם הוא יקום,ידקלם,ירקוד,יסתכל על אמא ואבא הגאים שלו ויגיד בקול בוטח: לא בא לי. .. לא רוצה..... יצטנף לתוך חיקה של אמא,יכנס מתחת לכיסא של אבא ולא יזוז משם עד לסיום מסיבת הסיום.

סיוט של כל הורה.אז קודם כל לא להתרגש.האסטרטגיה תהיה  "אם לא נוכל להביס אותם, נצטרף אליהם" וזאת מהסיבה הפשוטה, אין לנו סיכוי לנצח בקרב הזה.לא משנה איזו הכנה עשינו בבית.לא משנה עד כמה הוא הציג בפניכם בסלון את כל המסיבה,זה לא אומר כלום על רגע האמת.

מתברר שלא מעט ילדים מקבלים"רגלים קרות "  במסיבת הסיום.אפשר להבין זאת.הגננת בגן יחד עם הצוות והמורה למוזיקה מכינות את הילדים למסיבה במעין תהליך משחקי, שירי. הסביבה מאוד סטרילית מבחינתו.יום המסיבה הוא אתגר לא קטן.  חישבו על עצמכם כבוגרים. לכמה מכם יש פחד קהל? כמה מכם לעולם לא ייקחו מיקרופון באירוע קריוקי? לנו זה ברור,גם חלק מהילדים הקטנים שלנו חווים בדיוק את אותן תחושות, את אותן מבוכות.  אז למה חלק מילדי הגן משתתפים בצורה מעוררת השתאות והילד שלי כובש את פניו בין רגלי ומסרב אפילו להביט לעבר חבריו?

קודם כל מותר לו. זו זכותו המלאה לבחור בדרך זו. אין צורך לגשת לגננת ולבקש ממנה לשתפו למרות שהוא מביע חוסר הסכמה. אסור, ממש אסור להפגין רגש בושה כלפי ההתנהגות שלו. כבדו אותו. הוא לא מרגיש בנח כלפי כלל התהליכים שקורים סביבו. ההורים, הרעש, ההתרגשות. נכון שהשקעתם. קניתם בגדים חדשים,  חזרתם שוב ושוב בבית על כך שהוא יקום וייתן את הופעת חייו, אבל לו זה לא מתאים כרגע. אין צורך להביך אותו באמירות כמו "רק אתה לא... רק אתה לא רוקד, שר,..... הוא יודע זאת ולא בהכרח מרוצה מהמצב.  ממה הוא כן מאושר ( גם אם הוא מביע זאת בדרך מוזרה) מהנוכחות שלכם לידו באחד הרגעים הקשים והמביכים שידע. זה בדיוק הזמן לתמוך בו, לעודד אותו "זה בסדר אני כאן איתך,  תרגיש בנוח, כשתרצה תשתתף ואם לא, לא קרה כלום, נמשיך לאהוב אותך בדיוק אותו הדבר. בנקודה זו חשוב לו מאוד לחוש אתכם, לא רק מילים טובות וחמות. הוא מבקש גם מעשה. חיבוק ליטוף נשיקה, הוא מבקש לחוש באופן הכי פיזי את התמיכה שלכם ברגעים הקשים הללו, אז תנו לו אותם, ללא תנאי ללא הסתייגות, רק בדרך זו נוכל להעצים את בטחונו העצמי שבמעמד זה, היה כלא היה. לעיתים זו תהיה התגובה ההפוכה לגמרי ממה שאנו באמת נרגיש באותו הרגע, מה גם שתחושת התסכול שלנו תגבר במידה וסבא וסבתא הגיעו גם הם למסיבה. נהלו את רגשותיכם בהתאם לצרכיו של הפעוט ולא בהתאם לקודים החברתיים שיתכן ונכפו עליכם, בלשון העם, אל תעשו חשבון לאף אחד. הילד שלכם במצוקה ואתם אלה שאמורים לסייע לו. אז סייעו לו. אל תצפו מאיש שיעשה זאת במקומכם. זו האחריות ההורית שלכם, מלאו אותה ואולי ברבות הימים בזכות התמיכה שלכם נזכה כולנו לשמוע את הילד הקטן,  הזך והטהור לוקח את המיקרופון באירוע קריוקי וקורע את חשכת הלילה וכמובן את עור התוף של השכנים, אבל מה זה משנה זו הצלחה טהורה שלכם כהורים. נסכתם בו את הביטחון  שהוא מלך העולם ואין לו במה להתבייש.

"חזקו ידיים רפות וברכיים כושלות אמצו"{ישעיה לה,3}

באהבה רגינה הגננת