בואו נהיה בני אדם ולא חתולים



בימי שלושת השבועות אנו ממשיכים לנסות לייצר את "אהבת חינם", אך בדרך צריך לפרק מוקשים שמאיימים למנוע מאיתנו להגיע אל המטרה. לכאורה מי שמאזין לשיח הציבורי לדברי הפוליטקאים, לדברי אנשי התקשורת, נתקל לכאורה בויכוח ההולך ומתחדד בנושאים רבים בעיקר סביב ערכי היהדות הנצחיים מול "ערכים חדשים" שעלולים להביא להעמקת הפערים והמחלוקות.

אין אנו דנים מי צודק, כי במצב הנוכחי לא נקטין את החיכוך באם נצביע על הקבוצה הצודקת לדעתנו. אך אנו חייבים לעשות הכל כדי להנמיך את גובה הלהבות, כדי לנסות להעצים את האהבה על ידי הדגשת הדברים המאחדים ומחברים שרבים הם, אך בלהט הויכוח נדחקים לפינה.

אין זה סוד שבהכרת הזולת במשקפי התקשורת, נראה לפעמים שהתהום פעורה ואין אפשרות למצוא מכנה  משותף, אין אפשרות לגשר.  אך כאשר נפגשים פנים אל פנים, מגלים ש"אחים אנחנו" אפילו שלפעמים אנו חושבים ומתנהגים בצורה שונה איש מרעהו.

כדי להגיע ליכולת להבין את הזולת שחושב שונה ממך , דבר ראשון צריך להתנהג כאדם היכול לעבוד על מידותיו הטבעיות ובמאמץ ובהתמדה לשנותם במקרה צורך, ולא כבעל חי שיש לו מידות טבעייות שלעולם אין אפשרות לשנותם.

ישנו סיפור עם אחד מחכמי ישראל, רבי יהונתן אייבשיץ, שמלבד היותו חכם בחכמת התורה, הייתה לו חכמה רבה שגרמה לגויים שמסביבו לנסות לשבור את דרכו וחכמתו. באחד הימים החליטו לארגן נשף גדול ולהזמין את רבי יהונתן על מנת להוכיח לו ולכל הנוכחים שאין אמת בקביעתו שאי אפשר לשנות את טיבעם של הולכי על ארבע -"בעלי החיים". התזמורת החלה לנגן לקול תשואות המסובים ומהמטבח יצא חתול עם מגש שעליו מטעמים ערבים, רבי יהונתן הוציא מכיסו קופסת טבק מוכספת ופתחה לרווחה. מתוכה קפץ אל החופש עכבר קטן, החתול, המלצר, שראה את העכבר שכח שהוא מלצר העיף את המגש ורץ אחר העכבר...

בדרכינו אנו לפעמים דומים לחתול שרואה את העכבר. מלמדים אותנו כמה טוב עבורינו ללכת בדרך ישרה טובה ורחבה,איזה עוצמה יש לנו כאשר אנו מאוחדים ואנו מקבלים את ההחלטה הנכונה לאמץ הדרך, אך כשאנו יוצאים ונתקלים בדברים שכה אהבנו לעשות בעבר, למרות שהם פוגעים  בנו, אנו מתנהגים כחתול שרודף אחרי העכבר.

השבוע יצאתי לתל אביב "עיר ללא חניה" חניתי במקום שחוסם חניה פרטית, אך ישבתי ברכב עם דלת פתוחה לפתע שמעתי ציפצוץ, בעלת החניה רצתה לחנות את ריכבה ,כמובן שהזזתי את רכבי  על מנת לאפשר לה להכנס . לאחר שנכנסה חזרתי לאחור ונשארתי כמובן לשבת ברכב,היא פנתה אלי ואמרה: "אתה חונה במקום אסור ואתה חוסם את רכבי" עניתי להגנתי שאיני יוצא מהרכב ובעת שתחפוץ לנסוע אפנה את הדרך, תשובת הייתה: "אסור לך לחנות כאן" שאלתי מדוע זה מפריע ? והיא ענתה "שכאשר ארצה לצאת אצטרך לצפצף וזה יקח זמן....", ברגע הראשון רציתי להגיב כמו החתול ששכח כל מה שלמד, ולהוכיח אותה על התנהגות המזכירה את  אנשי סדום, אך אמרתי לעצמי אני לא חתול אני אדם שלומד ומלמד שיש לראות את השני בעין טובה וללמד זכות על מעשיו, וגם היא חונכה בדרך שגרמה לה להגיב כך  ואינה אשמה בכך. נמנעתי מלהגיב וגם היא עלתה לביתה.

אין ספק שכל אדם שישאל מה טוב יותר השלום והאחדות או המחלוקת והפירוד,יענה  שלום ואחדות, למעט האנשים שמתפרנסים מהמחלוקת, כסוחרי הנשק, וכו'.

למה בכל זאת ישנם כל כך הרבה חיכוחים? כי אנו לא רואים מספיק מול עינינו בראיה מוחשית המשפיעה על הרגש את הרווח שלנו מהאחדות. פעמים יש לנו הרגשה כי במלחמה יהיה לנו רווח גדול יותר, אנו שוכחים ששלווה ושקט שווים הרבה יותר מכסף וכבוד , והחתירה לכסף וכבוד פוגעים פעמים רבות פגיעה אנושה בשלווה והשקט, גם במתח הרב בדרך להשגת המטרה וגם בגלל הכשלונות שאנו חווים בדרך למטרה.

יש רק דרך אחת להגיע אל המנוחה והנחלה הנצחית  ,לא בשלום שלפני המלחמה הבאה. רק דרך היציאה מהגלות ע"י הגאולה.

"באהבת ישראל נביא את הגואל".


 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה